במשך מעל ל-18 חודשים, הליגה למען המפלגה המהפכנית (LRP, ארה”ב) והליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטי (לס”א, ישראל / פלסטין הכבושה) ניהלו דיונים בנושאי תיאוריה פוליטית ומצע. דרך דיונים אלו, שני הארגונים שלנו הגיעו לרמה גבוהה מאוד של הסכמה לגבי שאלות מפתח.
השתתפות במאבקים הגדולים של מעמד העובדים בוחנת במהירות ובהירות את האופי של מפלגה הטוענת להיותה מהפכנית. אך ה-LRP והלס”א הן קבוצות תעמולה קטנות; בעוד שאנו עושים כל מאמץ בכדי להשתתף במאבקים של אחינו ואחיותינו העובדים והמדוכאים, בלתי נמנע שגודלנו והבידוד הגיאוגרפי שלנו יגבילו יכולתנו להשתתף ולבחון את המצע המהפכני שלנו בפועל. תחת תנאים אלו, יש לשפוט את הטענה של שתי קבוצותינו כי אנו מייצגים את המרקסיזם האמיתי ברמת התיאוריה והמצע ובעמדותינו לגבי אירועים גדולים במאבק המעמדי בעולם. לכן, ה-LRP והלס”אהקדישו תקופת זמן משמעותית לדיון שיטתי במספר שאלות תיאורטיות ופרוגרמאתיות. בהכירנו את האיחודים המהירים וחסרי-העקרונות הטיפוסיים ליחסים בין קבוצות בשמאל הקיצוני, אנו מתכוונים להציג אלטרנטיבה עקרונית ורצינית מבחינה תיאורטית, על מנת לזכות באמונם של העובדים המהפכנים.
התעסקנו בדיונינו עד כה בשאלות שונות, למשל האסטרטגיה לשחרור פלסטין, האופי של המדינות הסטליניסטיות והסטליניסטיות-לשעבר, והגורמים למשבר הכלכלי הנוכחי. בזמן זה דנו גם בנושאים חדשים – למשל, מלחמת רוסיה-גרוזיה ב2008 והמלחמה של ישראל נגד עזה בחורף 2008-9, והאירועים האחרונים באיראן – והיחס המהפכני כלפיהם.
חברי ה-LRP והלס”א גם ביקרו זה את זה בארצותיהם על מנת לנהל דיונים פנים מול פנים. ביקורים אלה נתנו לשתי הקבוצות הזדמנות לחוות ממקור ראשון את תרבות הדיון הדמוקרטי ממנה מתפתחות העמדות של הקבוצות, כמו גם את המאמצים הפרקטיים זה של זה לקדם את בנייתה של המפלגה המהפכנית דרך השתתפות בתנועות מחאה, פעילויות שמאל ומאבקי עובדים קיימים.
מהפכנים אמיתיים מחפשים שותפים – חברים בעלי מחשבה עצמאית היכולים לעבוד באופן קולקטיבי על מנת לפתור את הבעיות התיאורטיות והפרוגרמאתיות הנוכחיות והעתידיות העולות מן המאבק המעמדי – והיכולים לנהל ביחד מאבק נחוש על מנת לבנות את ההנהגה המהפכנית הבינלאומית אשר מעמדנו זקוק לה. על-ידי הכרזה זו על דיונינו, אנו מבקשים לתת לעובדים ונוער מהפכנים המעוניינים בכך הזדמנות לעקוב אחר הדיונים הפוליטיים ושיתוף-הפעולה המתמשכים שלנו ולשפוט את אופים הרציני והעקרוני.
בדוח זה, מכיוון שהלס”א הינה ארגון חדש יחסית, אנו נתאר חלק מההיסטוריה שלה ונסכם את הדיונים שלנו עד כה.
מקורות הלס”א
החברים אשר ייסדו את הלס”א עברו מסע פוליטי ארוך בשנים האחרונות: מהזרם המרקסיסטי הבינלאומי (איי.אמ.טי) אחת מהקבוצות האופורטוניסטיות ביותר מבין אלו הטוענות לייצג את המסורת הטרוצקיסטית, ועד לדיונים הנוכחיים שלהם עם ה-LRP. החבר הותיק ביותר בתנועה המרקסיסטית מבין חברי הלס”א, יוסי שורץ, התחיל את חיפושיו אחר פוליטיקה פרולטרית אותנטית כחבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית. אך לאחר ששבר מהסטליניזם, החבר שורץ, כמו הרבה מהפכנים לעתיד, מצא עצמו לכוד במשך שנים במבוך של “הטרוצקיזם האורתודוכסי,” בעיקר כחבר ידוע לאורך שנים בזרם הספרטקיסטי, ולאחר מכן למשך זמן קצר בועדה המתאמת ליסוד מחדש של האינטרנציונל הרביעי (בהנהגת מפלגת הפועלים הארגטינאית, ה-PO).
לאחר שעבר את החוויה הטראומטית של הכיתתיות המשתקת והחיים הפנימיים מלאי ההתעללות הבירוקרטית שלהספרטקיסטים, החבר שורץ רצה להצטרף לקבוצה שנראתה כמו ההפך הגמור מבלי לשבור מהטרוצקיזם. כך, ב-2003, הוא ואחרים בחרו להצטרף ל-IMT. הסיבה המרכזית להחלטה זו הייתה האמונה השגויה שלהם כי הדבר החשוב ביותר שהיה עליהם לעשות כדי לקדם את המטרה של בניית מפלגה מהפכנית בישראל באותו זמן היה להצטרף למפלגה הקומוניסטית כדי לגייס אלמנטים הנמצאים בתהליך של רדיקליזציה, במיוחד בקרב חברי השורה הפלסטינים. ה-IMT, הידוע בעמדה שלו כי חברות במפלגות רפורמיסטיות, סוציאל-דמוקרטיות וסטליניסטיות, ותמיכה בהן הן שלב בלתי-נפרד של מאבק העובדים, בהחלט שמח לעודד פרספקטיבה זו.
אך אירועים היסטוריים שיזרזו את הרדיקליזציה של חברי הלס”א לעתיד כבר החלו להתרחש. הציונות עמדה בפני משבר הולך וגדל של לגיטימיות, כאשר הדיכוי הברוטאלי של הפלסטינים נחשף יותר ויותר בפני העולם. בנוסף לכך, המאבק הפלסטיני הגיע למבוי סתום וסבל ממשבר הנהגה איום. בהסכמי אוסלו של 1993, ההנהגה הלאומנית של אש”ף בגדה לחלוטין במאבק למען זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, כאשר היא קיבלה את זכותה של ישראל להתקיים על אדמה פלסטינית גנובה. מאז, דרך ממשלת הרשות הפלסטינית, הידועה לשמצה בשחיתותה, אש”ף החל לשמש כשוטר של ישראל בשטחים המועטים עליהם הוא הורשה לפקח. בתגובה לבגידה זו,האסלאמיסטים הפופליסטים מחמאס וקבוצות אחרות טענו שהן מייצגות אלטרנטיבה פוליטית שלא תמכור עצמה לציונים. בעוד שאירועים עתידיים יפריכו טענות אלו, החזות הרדיקלית קנתה להן תמיכה עממית.
חילוקי הדעות הראשוניים של החברים המייסדים של הלס”א עם ה-IMT עלו לאחר הפלישה הישראלית ללבנון ב2006. מנהיגי ה-IMT התעקשו שהעובדים בישראל הם בעלי אותו פוטנציאל מהפכני כמו מעמד העובדים בכל מדינה אחרת, ולכן הם ציפו שהכשלון של ישראל במלחמת 2006 יוביל לרדיקליזציה שמאלית בתוכה. אך לאחר המלחמה התברר לא רק שהעובדים היהודים תמכו ברובם המוחלט במתקפה האלימה של ממשלתם, אלא שהם הלכו עוד יותר ימינה והגדילו את התמיכה בפוליטיקאים הימנים בישראל אשר בקרו את הממשלה על כך שהדרך בה פעלה במלחמה לא הייתה אלימה מספיק.
ההסבר להתפתחות זו הוא האופי הייחודי של ישראל כמדינת מתנחלים קולוניאלית. לרוב הגודל של העובדים בעולם “אין דבר לאבד מלבד שלשלאותיהם,” ולכן יש להם אינטרס בסיסי בחיסול השיטה הקפיטליסטית. לא ניתן לומר אותו דבר על העובדים היהודים בישראל. כמו שכבות אריסטוקרטיות במעמד העובדים בארצות אימפריאליסטיות, הם נהנים מפריבילגיות חומריות מסוימות כתוצאה מהסטטוס האימפריאליסטי של המעמד השליט שלהם. אך בניגוד לעובדיםאריסטוקרטיים אחרים, הם נהנים מפריבילגיות אלו על חשבונם של ההמונים הפלסטינים, והם חיים על אדמה שנגזלה מהפלסטינים. מבחינתם, הפעולות האגרסיביות של המדינה הישראלית מבטיחות את הקיום הפריבילגיוני שלהם. בעוד שה-IMT, כמו רוב הקבוצות הסוציאליסטיות, סוגר את עיניו בעקשות לנוכח עובדות אלו, חברי הלס”א לעתיד הבינו מהר מאוד שהם לא יכולים לנהוג באותה צורה אם הם רוצים לקדם פרספקטיבה מהפכנית עבוד המאבק לשחרור פלסטיני ולמען המהפכה הסוציאליסטית במזרח-התיכון.
נקודת השבירה הגיעה במלחמת האזרחים בעזה ב2007. בבחירות לפרלמנט של הרשות הפלסטינית ב-2006, חמאס זכה בניצחון מוחץ על חשבון תנועת הפתח, השולטת באש”ף. בשנה לאחר מכן, הכוחות החמושים של פתח, עם תמיכה פוליטית וחומרית מצד ישראל וארה”ב, תקפו את חמאס במטרה להפיל אותו מהשלטון. חברי הלס”א לעתיד הבינו שההמונים הפלסטינים הצביעו לחמאס כמחאה על הבגידה של הפתח, ושההתקפה של אלו על חמאס נערכה בשירות האימפריאליזם הישראלי והאמריקני, ולכן לקחו עמדה נכונה לצדם של ההמונים הפלסטינים בעזה תחת הנהגת חמאס ונגד פתח והמטרות של התומכים האימפריאליסטיים שלו. מנהיגי ה-IMT, מצד שני, התנגדו לעמדה אמיצה זו ובמקום זאת התעקשו לקחת עמדה ניטרלית במלחמת האזרחים.
אך חברי הלס”א לעתיד לא נכנעו לטיעונים של הנהגת ה-IMT, והגיעו לועידה הבינ”ל הבאה של הזרם ב2007 בברצלונה על מנת להציג את טיעוניהם. הלחץ של הדיון הכריח את החברים לבחון בעין ביקורתית את העמדות של ה-IMT במקומות אחרים בעולם, כמו גם לחפש אחר השורשים של חוסר-ההסכמה הפוליטי שלהם. כמו שהם מסבירים במסמך שלהם, “הפילוג של הלס”א מה-IMT,” החברים החלו לדבר כנגד מדיניות החזית העממית של ה-IMTבפקיסטן, שם תומכיו תפקדו כחלק ממפלגת ה-PPP הבורגנית, ובוונצואלה, שם חברי ה-IMT תמכו ללא ביקורתבלאומן הבורגני הוגו צ’אווס. בזמן ויכוחים אלה הם גם תפסו את מנהיג ה-IMT אלן וודס בשקר מפורש, כאשר הוא הכחיש שהמפלגה הקומוניסטית האירית תמכה הלאומנים במלחמת האזרחים של 1922-23. כצפוי, זה היה יותר משמנהיגי ה-IMT יכלו לסבול, וזמן קצר לאחר מכן הם סלקו את החברים ללא האשמות ומבלי לאפשר להם להגן על השקפותיהם בפני חברי ה-IMT.
השקפות היסוד של הלס”א
במהלך המאבק שלהם נגד הנהגת ה-IMT, חילוקי הדעות של חברי הלס”א לעתיד לגבי המאבק הפלסטיני החלו לגרום להם לפתח עמדות שונות לגבי מגוון נושאים בינלאומיים. לאחר גירושם, החברים החלו לשקול מחדש את הפירוש שלהם למרקסיזם ברמות הבסיסיות ביותר.
1. הגנה על האסטרטגיה של המהפכה המתמדת
הבגידה של אש”ף במאבק למען זכות הגדרה עצמית פלסטינית אשרה את הפרספקטיבה של המהפכה המתמדת של טרוצקי, המלמדת שכוחות בורגניים בקרב המדוכאים תלויים בסופו של דבר בשיטה האימפריאליסטית על-מנת להגן על המעמד החברתי הפריבילגיוני שלהן, ובסופו של דבר יתייצבו כנגד ההמונים. טרוצקי טען שהמאבק של המדוכאים לשחרור יכול להצליח רק דרך מהפכת עובדים נגד הקפיטליזם; ושהעובדים יכולים, בתורם, לזכות בתמיכה המונית ולהכין את עצמם לשלטון רק אם הם יראו שהם הלוחמים הנחושים עבור שחרור המדוכאים.
אך רבים הטוענים לייצג את הטרוצקיזם מתעקשים כי על הפלסטינים להקריב את זכיותיהם במידה כזאת או אחרת על מנת לזכות באמונם של העובדים בישראל. חברי הלס”א הגיעו למסקנה שנקודת המוצא למצע המהפכני בישראל / פלסטין הכבושה חייבת להיות מאבק בלתי-מתפשר עבור הגדרה עצמית פלסטינית, שחלק ממנה יהיה זכות שיבה מלאה לפליטים הפלסטינים וזכותם של הפלסטינים לשלטון רוב במדינת עובדים פלסטינית.
כיצד ניתן לחולל מהפכת פועלים כזאת? בהכירם בכך שההמונים הפלסטינים לא יכולים לעמוד בפני הכוח הצבאי של המדינה הישראלית, חברי הלס”א שוכנעו בעבר על-ידי מנהיגי ה-IMT כי לפלסטינים אין ברירה אלא לבסס את תקוותיהם על העובדים הישראלים, להם לכאורה פוטנציאל מהפכני. חברי הלס”א שוכנעו כי פרספקטיבה זאת הינה בלתי-אפשרית. הם שברו מהפרספקטיבה הצרה המוגבלת לגבולות הלאומיים של ישראל ופלסטין והצביעו על הפוטנציאל של המאבקים המהפכניים של מעמד העובדים בכל האזור, במיוחד של מעמד העובדים הערבי במדינות השכנות, שיבוא לעזרתם של העובדים והעניים הפלסטינים. מעמד הפועלים הפלסטיני ימשיך בינתיים לשחק את התפקיד שלו במאבק האנטי-אימפריאליסטי והפרולטרי, אשר מהווה השראה להמונים במזרח-התיכון ובעולם.
יתר על כן, חברי הלס”א הבינו כי מאחורי הסירוב של ה-IMT להגן על חמאס מפני ההתקפות של הפתח בחסות האימפריאליזם עמדה כניעה כוללת לאימפריאליזם מצד ה-IMT. למשל, במקרה של מלחמת המלווינאס (פוקלנדס) ב-1982, ה-IMT סרב להגן על ארגנטיבה, מדינה ניאו-קולוניאלית מדוכאת, מפני האימפריאליזם הבריטי. בדומה לכך, במאבקים בצפון אירלנד, ה-IMT סירב לצדד ב-IRA אשר נלחם נגד האימפריאליזם הבריטי. מלבד ל-IMT, חבריהלס”א ראו כיצד כל הקבוצות הידועות מבין אלו הטוענות לטרוצקיזם בגדו בשלב כזה או אחר בעקרון של הגנה בלתי-מתפשרת על המדוכאים מפני התקפה אימפריאליסטית.
2. התמוטטות הסטליניזם ופשיטת-הרגל של “הטרוצקיזם האורתודוכסי”
גורם נוסף ברדיקליזציה של הלס”א היה ההתמוטטות של המדינות הסטליניסטיות, אירוע שהיה הפתעה גמורה עבור המיליה של “הטרוצקיזם האורתודוכסי” אליו השתייכו חברי הלס”א. האמונה הבסיסית של המיליה האורתודוכסי היא שהמדינות הסטליניסטיות היו מדינות עובדים. השקפה זאת הופרכה כאשר מעמד העובדים בקושי הרים אצבע על-מנת להגן על “מדינותיו,” ובמקרים רבים היה כוח מרכזי במאבקים האנטי-סטליניסטיים. אך אם המדינות הסטליניסטיות לא היו מדינות עובדים, מה היה טבען המעמדי? חברי הלס”א הגיעו למסקנה הנכונה כי אם מעמד העובדים היה מדוכא ומנוצל במדינות אלו, הבירוקרטיה הסטליניסטית ששלטה בהן תפקדה בהכרח כמעמד שליט קפיטליסטי.
אך השבירה של הלס”א מתיאורית “מדינות העובדים המעוותות” האורתודוכסית לא הביאה אותם לשבירה מהטרוצקיזם. להפך, הם המשיכו במאבק להגן על המסורת המהפכנית האותנטית מעיוותים וסילופים. חברי הלס”אלחמו בתוך ה-IMT כדי להגן על הפרספקטיבה של המהפכה המתמדת מפני אלו שבגדו בה בשמו של טרוצקי. כעת הם הבינו שהתיאוריה שהסטליניסטים יצרו מדינות עובדים לאחר מלחה”ע השנייה סתרה לא רק את הקביעה של טרוצקי כי הסטליניזם היה כוח קונטר-מהפכני לחלוטין, אלא גם את ההבנה המרקסיסטית הבסיסית כי רק מעמד העובדים יכול לחסל את הקפיטליזם. הלס”א כעת הבינה שעל מנת להחיות את המסורת המהפכנית של הטרוצקיזם, יש לדחות לחלוטין את האשליות בדבר הפוטנציאל הפרוגרסיבי של הסטליניזם.
חברי הלס”א הגיעו במהרה למסקנה כי המחשבה שכוחות סטליניסטיים יכלו לשחק תפקיד מהפכני ביטאה חוסר אמון ציני בפוטנציאל המהפכני של העובדים, כמו גם תקוות שווא ביכולתם של כוחות מלבד מעמד העובדים להצליח בחיסול הקפיטליזם במקומות בהם העובדים נכשלו. ציניות זו התבטאה בתמיכה של ה-IMT לרפורמיזם סוציאל-דמוקרטי בביתם בבריטניה, כמו גם בתמיכה שלו בכוחות בורגניים לאומניים בפקיסטן וונצואלה. היא גם הסבירה את התמיכה הדומה של הספרטקיסטים, הידועים בכך שהם תמכו בגאווה בסטליניסטים ובחזיתות עממיות המושפעות מהסטליניזם כמו הסנדיניסטים בניקרגואה וה-FMLN בשנות השמונים.
כאשר חברי הלס”א בחנו מחדש את ההיסטוריה של הטרוצקיזם, הם החלו לשים לב לדפוס של בגידות שהחל לאחר מלחמת העולם השנייה. התמיכה הנאלחת של ה-IMT בצ’אווס בוונצואלה לא הייתה שונה באופן מהותי מהתמיכה של האינטרנציונל הרביעי (FI) המתנוון בטיטו ביוגוסלביה, כולל הצעה מגוחכת של מנהיגיו לטיטו להפוך לחבר באינטרנציונל. חברי הלס”א ידעו כי האינטרנציונל הרביעי חצה את הקו המעמדי בכך שתמך בממשלה של המפלגה הבורגנית ה”אנטי-אימפריאליסטית” בזמן המהפכה הבוליביאנית ב1952; הסקציה הבוליביאנית הגדולה-יחסית של ה-FI, שהיה לה בסיס משמעותי בקרב העובדים, בגדה בעקרונות הבסיסיים של הטרוצקיזם, בין השאר המאבק לעצמאות פוליטית וארגונית של העובדים מכוחות קפיטליסטיים. כך ה-FI תרם לשיתוק מעמד העובדים והיה אחראי לתבוסה של העובדים. חברי הלס”א יבינו לאחר מכן כי משמעותה של בגידה זו הייתה שה-FI סיים את חייו כארגון מהפכני.
עם רעיונות בסיסיים אלו, הלס”א פנתה ללמוד את השקפותיהן של קבוצות טרוצקיסטיות-לכאורה בעלות ניתוח “קפיטליזם מדיני” של הסטליניזם. הם פנו לראשונה לקבוצה הגדולה מבין אלו, הזרם הסוציאליסטי הבינלאומי (IST) בהנהגת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית (SWP) הבריטית. אך בחינה קצרה של העבר של ה-IST גלתה דפוס של עמדות אופורטוניסטיות שאינן טובות יותר מאלו של “הטרוצקיזם האורתודוכסי” ממנו הלס”א שברה. בפרט, ה-SWPללא ספק הייתה אנטי-ציונית אך נכנעה פעם אחר פעם להנהגות הלאומניות והאסלאמיות של המוסלמים בבריטניה ובמדינות המזרח-התיכון הכבושות על-ידי האימפריאליסטים. הלס”א ניהלה תכתובת קצרה עם ה-IST, אשר חשפה את הגישה הצינית של ה-IST כלפי האפשרות של מאבק פרולטרי מהפכני במזרח-התיכון: ה-IST יעץ ללס”א לוותר על ניסיונותיה ולעבור לבריטניה!
זמן קצר לאחר מכן, הלס”א פנתה ל-LRP וגלתה שכבר הייתה לנו הסכמה בנוגע לסטליניזם ומאבקים בפלסטין.הלס”א יצרה קשר עם ה-LRP ולאחר מכן החלנו בדיונינו הפוליטיים.
נושאי דיון, נקודות הסכמה ושאלות לדיונים עתידיים
לאחר שחלקנו את ההיסטוריה הפוליטית והשקפת העולם הכללית שלנו, קבוצותינו החלו לבחון לעומק את השאלות עליהן כבר הייתה לנו הסכמה בסיסית, ישראל / פלסטין הכבושה והאופי המעמדי של המדינות הסטליניסטיות.
1. ישראל / פלסטין הכבושה
במהלך הדיון, בחנו מחדש מאבקים היסטוריים חשובים, ראשית היחס המהפכני למלחמות 1948, 1956 ו-1973. הסכמנו על החשיבות שבלעמוד לצד הפלסטינים כנגד כל ההתקפות האימפריאליסטיות של ישראל, כולל בזמן מלחמת 1948, עמדה שאפילו ה-FI, שהיה עוד ארגון מהפכני, לא לקח.
לגבי המצע המהפכני עבור מאבק העובדים בישראל / פלסטין הכבושה היום, הסכמנו כי נקודת המוצא שלו היא מאבק חסר-פשרות להפלת המדינה הישראלית וההגדרה העצמית של העם הפלסטיני המדוכא, אותה ניתן להציג רק במדינת עובדים פלסטינית על פני כל השטח שמהווה כיום את ישראל ופלסטין. הגענו להסכמה כללית לגבי מספר נושאים, כולל מדיניות שפה, התנגדות להשתתפות של מהפכנים בבחירות לכנסת, הדרישה לאספה מכוננת בישראל / פלסטין הכבושה, שאלת האדמה, הגישה המהפכנית כלפי ההסתדרות, המדיניות הצבאית הפרולטרית של טרוצקי, וטקטיקות לקידום מאבקי העובדים בישראל. אנו מצפים לאשר את הסכמתנו על נושאים אלה בצורת מסמכים שנפרסם בעתיד.
שאלה אחת עליה איננו מסכימים היא האם היהודים בישראל מהווים לאום. ה-LRP לקחה כמובן מאליו שהמאבק לנישול העם הפלסטיני ובניית המדינה הציונית הפכה יצרה לאום ישראלי יהודי עם הכרה לאומית ברורה. הלס”א, מצד שני, מאמינה כי בעוד שלישראלים ישנן תכונות רבות המאפיינות לאום, חסרה להם ההכרה הלאומית בעצמם כעם. אכן, ישראל מכחישה כי היא מדינת אזרחיה, ומתעקשת תחת זאת כי היא המדינה והמולדת של העם היהודי העולמי. שתי הקבוצות מכירות בכך שחוסר-הסכמה זה לא משנה את דעתנו לגבי הגדרה עצמית ישראלית: בתור עם מדכא שההגדרה העצמית שלו באה בהכרח על חשבון הפלסטינים המדוכאים, ליהודים הישראלים אין זכות לאדמה או רכוש פלסטיניים גנובים, או לשלטון מיעוט בסגנון האפרטהייד.
2. סטליניזם ותיאוריה כלכלית מרקסיסטית
חברי הלס”א קראו ודנו בספר שהוציאה ה-LRP, “חייו ומותו של הסטליניזם” (The Life and Death of Stalinism), והגיעו להסכמה רחבה עם התיאוריה של ה-LRP כי הסטליניזם הוא קפיטליזם מדיני. דבר זה התבטא לאחר מכן במסמך הטרוצקיזם והאופי המעמדי של המדינות הסטליניסטיות. דנו גם בהבנה של ה-LRP של תיאוריה כלכלית והדפוס של משברים מחזוריים בתקופת הריקבון של הקפיטליזם, המפותחת במפורט בספר ובמספר מאמרים, וחקרנו רעיונות אלה בהקשר של המשבר הכלכלי הנוכחי.
3. ההצהרה הפוליטית של ה-COFI
דנו גם בפרט בהצהרה הפוליטית המקיפה ביותר של ה-LRP, “ההצהרה הפוליטית של הארגון הקומוניסטי למען האינטרנציונל הרביעי.” הגענו גם להסכמה רחבה לגבי הפרספקטיבות שלו, אשר אושרה כאשר הלס”א החלה לפרסם מסמכים פוליטיים משלה, כולל המהפכה הסוציאליסטית ומפלגת האוונגרד, המטפלת בתפקיד המרכזי של מפלגת האוונגרד בחיזוק ההכרה המהפכנית של העובדים, ועמדת הלס”א לגבי מלחמות. הסכמנו בפרט שאנו נגד האסטרטגיה של “אנטריזם עמוק” למפלגות סטליניסטיות או סוציאל-דמוקרטיות, שאינה זהה לטקטיקה של אנטריזםזמני שטרוצקי הציע בשנות ה30 של המאה ה20.
4. נושאים נוכחיים במאבק המעמדי
דיונינו נגעו גם במספר נושאים אקטואליים במאבק המעמדי הבינלאומי. הגענו למסקנות דומות לגבי מלחמת רוסיה-גרוזיה בקיץ 2008. לדיונים אלו הייתה השפעה אדירה על ההצהרה הפוליטית של ה-LRP בנושא זה,Russian Imperialism Out of Georgia! U.S., NATO Imperialists Out of the Caucusus!, ועמדתה של הלס”א באה לידי ביטוי לאחר מכן בעמדת הלס”א לגבי מלחמות. דנו גם במלחמה של ישראל נגד עזה בחורף 2008-9, הסכמתנו התבטאה בהצהרות עצמאיות שפרסמנו לגבי אירועים אלה, הכרוז של ה-LRP “Defeat Israeli and U.S. Imperialism – Stop the Slaughter in Gaza” והכרוז של הלס”א “לא הפסקת אש אלא נסיגה ישראלית מיידית מעזה וחיסול המצור על עזה!”
לסיכום
בקיץ האחרון, חברי הלס”א ביקרו בארה”ב, וחבר הלס”א יוסי שורץ היה הנואם בפגישה פומבית שארגנה ה-LRPבניו-יורק סיטי בנושא “המשבר של הציונות והאפשרויות למהפכה במזרח-התיכון.” בפגישה זו, שתי הקבוצות לקחו את העמדה של מאבק בלתי-מתפשר נגד הציונות והזכות של הלאום הפלסטיני להגדרה עצמית כחלק בלתי-נפרד מהמאבק למהפכה סוציאליסטית במזרח-התיכון. אחרים שנכחו בפגישה, כולל נציגים ותומכים-לשעבר של הליגההספרטקיסטית והזרם הבולשביקי הבינלאומי, טענו כי סוציאליסטים צריך לתמוך גם בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים וגם בזאת של היהודים הישראלים. דוברים מה-LRP וה-ISL בקשו מהם לציין בבירור לאלו מהזכויות הדמוקרטיות של הפלסטינים הם מתנגדים, מכיוון שיהודים ישראלים יכולים לקבל מדינה עצמאית רק על-ידי כך שימנעו מהם את זכות השיבה לאדמות מהן הם גורשו, או על-ידי שליטה על הרוב הפלסטיני בצורת אפרטהייד. אף נציג של הפרספקטיבה הספרטקיסטית לא ניסה אפילו לענות לשאלה זו. חוויה זו של הגנה משותפת על הפרספקטיבה האפשרית היחידה לשחרור פלסטיני רק אשרה פעם נוספת את הפרספקטיבה הפוליטית המשותפת שלנו ואת קשרי החברות המתחזקים שלנו.
הדיונים עד כה הביאו למידה גדולה מאוד של הסכמה פוליטית בין ה-LRP והלס”א. דיונים עתידיים יתמקדו יותר בפרספקטיבות של ה-LRP לגבי נושאים בעלי חשיבות אסטרטגית למאבק המעמדי בארה”ב במיוחד, למשל המאבק נגד הגזענות, כמו גם שאלות שדנו בהן רק בקצרה עד כה, כמו האופי של העבודה שלנו באיגודים המקצועיים ובתנועות המוניות אחרות. אנו מתכוונים לדון גם בפרספקטיבות לבניית ארגונינו בארצות בהן אנו פועלים. אנו נפעל כדי לבחון את הסכמתנו על-ידי הוצאת הצהרות משותפת לגבי אירועים חשובים. התחלנו בכך שאמצנו את ההצהרה המשותפת הראשונה שלנו, “לעצור את איומי המלחמה האמריקניים-ישראליים נגד איראן!”
אנו בטוחים כי דיונים נוספים, כמו גם המבחן של עבודה משותפת במתן תגובה לאירועים חדשים במאבק המעמדי העולמי, יאשרו כי אנו חולקים השקפת עולם מרקסיסטית, והלס”א תצטרף לחברים המאוגדים בארגון הקומוניסטי למען האינטרנציונל הרביעי (COFI).