תקציר הפרוגראמה של הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית
1. הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית (לס”א) היא ארגון קומוניסטי מהפכני פלסטיני-יהודי הפועל בישראל (פלסטין הכבושה). הארגון מהווה סניף של ארגון עולמי בשם “הזרם הקומוניסטי המהפכני העולמי” (RCIT). מטרת הארגון להקים מפלגת פועלים מהפכנית בכל שטחי הארץ מהים ועד הנהר שתוביל את הפועלים לשלטון באמצעות מהפכה. לאחר המהפכה תצטרף מדינת הפועלים שלנו לפדרציה סוציאליסטית של כל מדינות המזרח התיכון, כאשר אנו צועדים ללא הרף לעבר כינונה של פדרציה סוציאליסטית כלל-עולמית.
חברה סוציאליסטית היא חברה בה כל אמצעי הייצור מנוהלים דמוקרטית בידי מעמד הפועלים. חברה מסוג זה תתפתח בהדרגה לכדי חברה קומוניסטית. ההבדל המהותי בין שני סוגי החברות הוא, שבעוד שבחברה הסוציאליסטית יקבל אדם עובד את שכרו לפי שעות העבודה שהשקיע (כלומר חלקו היחסי ביצור החברתי הכולל), הרי שבחברה הקומוניסטית, בה יעלם המחסור, יקבל אדם לפי צרכיו וכל אדם יוכל לפתח את מלוא כישרונותיו וייחודיותו.
בניגוד לטענה הפופולרית שמפריחים זרזירי העט הבורגניים, שברית המועצות, סין, מזרח אירופה או קובה היו מדינות קומוניסטיות, הן היו למעשה מדינות פועלים מנוונות בהן חוסלה הבורגנות כמעמד חברתי באופן זמני והכלכלה הולאמה. אולם השליטה על מנגנון המדינה הייתה בידי הבירוקרטיה שחסמה את הדרך לחברה סוציאליסטית ופתחה את הדרך לרסטורציה קפיטליסטית. הבורגנות החדשה צמחה מתוך הבירוקרטיה עצמה. ברית המועצות הייתה המדינה היחידה בהיסטוריה שבה השלטון הפוליטי היה מצוי (בתקופת מנהיגותו של לנין) בידי מעמד הפועלים. הסיבה שהבורגנות מציגה מדינות אלו כקומוניסטיות היא להרחיק את מעמד הפועלים מפעילות מהפכנית מודעת.
2. התקופה ההיסטורית בה אנו חיים היא תקופה מהפכנית המתרחשת על רקע ריקבון ושקיעת השיטה הקפיטליסטית העולמית. יחסי הייצור הקפיטליסטיים בתקופה של המונופולים והטייקונים הפכו למכשול המעכב את התפתחות כוחות הייצור. אנו חיים בסיטואציה של משבר עמוק של השיטה הקפיטליסטית העולמית הנרקבת, אשר החל עם המשבר הפיננסי של 2008. למרות מקרים של התאוששות חלקית אין הקפיטליסטים מצליחים לצאת מהמשבר, בעוד הייצור נופל בצורה ספיראלית כלפי מטה לאחר כל תקופת התאוששות. כתוצאה מכך האבטלה גואה, רמת החיים של המוני העובדים יורדת והפערים החברתיים הופכים לעוד יותר בלתי נסבלים, כאשר יותר ויותר אנשים מתקשים לקנות מזון מספק. זאת תקופה בה מהפכות סוציאליסטיות אינן רק אפשריות, אלא הכרחיות.
3. ארצות הברית היא מעצמה שוקעת והדבר גורם להחרפת המאבקים בין המדינות האימפריאליסטיות, הכוללות את רוסיה ואת סין, על תחומי השפעה וניצול הפועלים, ובמיוחד במדינות הסמי-קולוניאליות (הכינוי הרווח הינו “מדינות עולם שלישי”). המתח בין המדינות האימפריאליסטיות יכול להוליך למלחמת עולם שלישית והדרך היחידה למנוע זאת היא מהפכה סוציאליסטית.
4. אנו חיים כיום בעידן קפיטליסטי המכונה עידן האימפריאליזם, או מה שמכונה לרוב “גלובליזציה”. זהו שלב שבו קיים שילוב הדוק בין המונופולים והטייקונים הבינלאומיים לבין ההון הפיננסי (בנקים), כאשר המדינות האימפריאליסטיות מספקות להם הגנה צבאית ופוליטית. בתקופה זו מדינות העולם מתחלקות לשתיים – הקבוצה האחת הן המדינות האימפריאליסטיות אשר מנצלות ניצול חריף במיוחד (המכונה “סופר-ניצול”) את העמים בקבוצה השנייה של המדינות – “מדינות העולם השלישי” או מדינות סמי- קולוניאליות. השליטה האימפריאליסטית חוסמת את ההתפתחות הכלכלית, החברתית והתרבותית של המדינות הסמי-קולוניאליות. לפיכך, המאבק ההמוני נגד השליטה האימפריאליסטית הוא מאבק מתקדם שיש לתמוך בו ללא כל קשר לזהות ההנהגה. יחד עם זאת, אסור בשום פנים ואופן להעניק תמיכה פוליטית להנהגות בורגניות וזעיר-בורגניות. למשל, אין אנו תומכים בהקמת ממשלה בורגנית כצעד קדימה, שכן בתקופה זו מאבקים מתקדמים או שינצחו בהנהגת מעמד הפועלים או שהמדינות הסמי- קולוניאליות תמשכנה להישאר מנוצלות על ידי האימפריאליסטים. הניסיון מאז מלחמת העולם השנייה מוכיח זאת.
5. ישראל היא מדינה בעלת אופן יצור קפיטליסטי ונחשבת לחלק מן המדינות האימפריאליסטיות בעולם. מדינה זו הוקמה על ידי “התנועה הציונית” – תנועה של קולוניאליסטים-מתיישבים אירופאיים, אשר השתלטו על כל הארץ בגבולותיה המנדטוריים. הטענה של הציונים כי הם חזרו לארצם ממנה הוגלו לפי 2000 שנה היא מיתוס ולא היסטוריה ממשית. טענה זו של “עם התנ”ך שלו הובטחה הארץ” היא אותה טענה של המתיישבים האירופאיים שנישלו את האינדיאנים באמריקה ואת השחורים בדרום אפריקה. גם הטענה כי מדינת ישראל הוקמה כתגובה לשואה היהודית אינה אמת. צריך להאמין באגדות כדי לחשוב שהסטליניסטים ששלטו אז בברית המועצות, או המעצמות האימפריאליסטיות (בראשון ארה”ב) אשר תמכו ברעיון להקים מדינה יהודית בשטח המאוכלס ברוב ערבי, אשר רובן לא נקפו אצבע להצלת היהודים, אשר חלקן אף סגרו את השערים בפני פליטים יהודים בזמן המלחמה, דאגו ליהודים. הרעיון של מדינה יהודית באזור ערבי נועד לחזק את אחיזתם של האימפריאליסטים באזור ולמנוע מהפכה סוציאליסטית. בעוד הפרצוף המזוהה כאב המייסד של הרעיון הציוני הוא זה של הרצל, הרי שבמציאות הוא עלה כבר במאה ה-19 על ידי האימפריאליסטים הבריטים כדרך לשמור על תעלת סואץ שהוליכה להודו, היהלום של האימפריה הבריטית. הוא הועלה גם על ידי נפוליאון בזמן שניסה לכבוש את הארץ, כאשר ביקש לגייס תמיכה יהודית בכיבושיו.
6. בעוד שקיימים אלמנטים ברורים לקיומו של עם ישראלי (ככלכלה משותפת, לשון, פסיכולוגיה-חברתית משותפת) בנפרד מיהודי העולם, חסר לישראלים אלמנט תודעתי חשוב – הם עצמם אינם רואים בעצמם עם נפרד אלא חלק מלאום יהודי עולמי. שליטי מדינת ישראל דורשים למשל מנציגי העם הפלסטיני (בין אם אכן מייצגים הם אם לאו) להכיר בישראל כמדינה של כל היהודים ואפילו בית המשפט העליון, אשר נחשב בעיני תומכיו ומתנגדיו כאחד כליברלי ומתקדם, דחה עתירה בה התבקש להכיר בלאום ישראלי נפרד. בתעודת הזהות לא ניתן לרשום במשבצת לאום “ישראלי” ומרבית היהודים בארץ אינם מתנגדים לכך. בניגוד לטענת הציונות כי קיים עם יהודי עולמי, לא קיימת תופעה של עם עולמי. עמים בתקופה הנוכחית קשורים להופעה של מדינות לאום קיימות או שנאבקים למען הקמתן. זאת תופעה הקשורה בעליית הבורגנות ובצורך שלה לאחד שווקים מקומיים.
7. התנועה הציונית השתלטה על הארץ בשלושה שלבים: בשלב הראשון, בחסות האימפריאליזם הבריטי שהבטיח לציונים “בית לאומי”, היא השתלטה על כ-5% משטחי הארץ, תוך נישול הפלאחים והדרת רגליהם של הפועלים הפלסטינים ממפעלי הכלכלה הציונית. זאת נעשה תחת הסיסמאות: “עבודה עברית”, “תוצרת עברית”, ו”גאולת האדמה”. בזמן ההתקוממות הפלסטינית ב-1936-9 כנגד השליטה האימפריאליסטית הבריטית, הציונים השתתפו בדיכוי המרד לצד הבריטים.
בשלב השני ב-1948 היא הקימה את מדינת ישראל תוך נישול, מעשי טבח וגירוש מרבית הפלסטינים מכל השטחים שכבשה במלחמה (אירוע זה מכונה בפי הפלסטינים ותומכי מאבקם כ”נכבה”). הפלסטינים שנותרו במדינת ישראל הם מה שמכונה “אזרחים סוג ב'” המופלים בעשרות דרכים שונות בכל שטחי החיים. גם הם סבלו ממעשי טבח של המדינה – טבח כפר קאסם, יום האדמה, טבח המפגינים בשנת 2000 ומעשי טבח שביצעו ציונים בודדים דוגמת ברוך גולדשטיין ונתן זאדה.
בשלב השלישי, היא כבשה ב-1967 את שארית פלסטין והיא ממשיכה מדי יום ביומו לנשל את הפלסטינים שתחת שלטונה במה שמכונה שטחי C, תוך גזל אדמות והקמת התנחלויות. לשטחים שבתחום הרשות הפלסטינית, “שטחי A”, היא נכנסת ויוצאת כרצונה במטרה להרוג ולעצור ללא משפט חשודים בהתנגדות לכיבוש, בין אם היא מזוינת או פוליטית בלבד. על שטחי רצועת עזה, הנמצאים כיום בשליטת ארגון חמאס, הטילה מצור אכזרי והפכה אותם לגטו. בכך לא הסתפקה אלא הוסיפה וחיסלה מאות אזרחים פלסטינים במתקפה על עזה בסוף 2008 – ראשית 2009, שכונתה מבצע “עופרת יצוקה”. אין ספק כי שליטי ישראל פועלים לשימור מדינת האפרטהייד בכל פלסטין והם אינם בוחלים באמצעים.
ישראל נשלטת בידי יהודים, בעוד היהודים הם למעשה מיעוט בשטח שבין הים לנהר. שלטון מיעוט אתני מסוג זה מכונה “אפרטהייד” על שם מדיניות שלטון המיעוט הלבן בדרום אפריקה עד 1994. אולם ההבדל המהותי בין שני סוגי השלטון הוא, שבעוד שתחת שלטון הלבנים בדרום אפריקה, השחורים נושלו והפכו לכוח עבודה זול סופר-מנוצל, הרי שהתנועה הציונית חתרה וממשיכה לחתור למדינה עם רוב יהודי בכל שטחי הארץ, תוך גירוש הרוב הפלסטיני.
8. העם הפלסטיני הוא עם כבוש ומנושל הנאבק על חירותו. הוא נולד כעם נפרד משאר העמים הערביים מתוך המאבק בתנועה הקולוניאליסטית הציונית המנשלת והמנדט הבריטי. אנו רואים במאבקו מאבק מתקדם, אשר ראשיתו במאבק למען מהפכה דמוקרטית לצורכי שחרור לאומי, אולם הוא “תקוע” ועשוי לנצח רק במסגרת מהפכת פועלים מוצלחת. בניגוד למדינת ישראל, שהיא נטע זר במזרח התיכון, “הנכס האסטרטגי של המערב” כפי שפוליטיקאים ישראלים ניסחו זאת, העם הפלסטיני הוא חלק אינטגרלי של המוני הערבים באזור, והמהפכה שלו היא חלק מאותו מאבק מהפכני של המוני האזור כולו שחולק באופן מלאכותי על ידי בריטניה וצרפת.
9. במזרח התיכון בשנת 2011 החלה מהפכה חברתית כנגד המשטרים הערביים המושחתים הפועלים כסוכנים של האימפריאליזם. בטוניסיה, לוב, תימן ומצרים הופלו הדיקטאטורים, אולם מאבק מהפכני זה נתקל בקשיים רבים להתגבר על כוחות מהפכת הנגד: על המאבק בלוב, שהחל כתנועה מהפכנית, השתלטו מהפכני הנגד בסיוע הפצצות של הצבאות האימפריאליסטיים והיא מתפוררת כיום במצב של כאוס; בסוריה הדיקטאטור אסד ממשיך להחזיק בשלטון וממשיך לטבוח בהמוני העם הסורי.
אולם, כבר עתה אנו רואים את התחדשות המאבק כנגד הדיקטטורה הצבאית במצרים שהיא לבו של האזור כולו. למרות שמעמד הפועלים המצרי הוליך את המאבקים במצרים, חסרה לו מפלגה מהפכנית היכולה להנהיג מאבק מהפכני מנצח, בראש מעמד הפעלים בתמיכת הפלאחים והשכבות העממיות הסובלות והמדוכאות כולל הנשים והנוער.
ארגוני השמאל במצרים, דוגמת המפלגה הקומוניסטית הרפורמיסטית והסוציאליסטים המהפכניים (RS) הצנטריסטים, הוכיחו כי אין הם מסוגלים לפעול כהנהגה מהפכנית כאשר תמכו בהפיכה הצבאית. הסוציאליסטים המהפכניים, מצדם, התנערו מעמדת תמיכתם בצבא והתנערו גם מעמדתם לפני כן כאשר תמכו בבחירות לנשיאות במורסי, כרע במיעוטו. אולם עמדותיהם מוכיחות, למרות שבקרבם אנשים מסורים בעלי רצון טוב, שהם לא מסוגלים לבנות מפלגה מהפכנית משום שהם נגררים אחר הבורגנות במקום להציב פרוגראמה ופרספקטיבה מהפכנית.
10. העם הפלסטיני מנהל מאבק של גבורה מזה עשרות בשנים כנגד דיכויו. אולם בשלב זה, בכוחות עצמו בלבד, הוא אינו מסוגל לנצח את ישראל החזקה מבחינה צבאית. חלון התקווה מצוי בניצחון מהפכות מעמד הפועלים באזור. מפלה צבאית חזקה של ישראל יכולה גם היא לסייע לניצחון המהפכות באזור כולל מהפכתו של העם הפלסטיני. אולם מהפכנים קומוניסטים אינם מחכים למהפכה סוציאליסטית שיעשו אחרים. לכן הם תומכים ומשתתפים בכל המאבקים המתקדמים של ההמונים. מדיניות זו כוללת אפילו את המאבק של התנועה החברתית בישראל, במסגרתה אנו מפיצים את המסר שהיא תוכל לנצח רק אם תקשור את עצמה למאבק המהפכני של העם הפלסטיני וההמונים באזור.
הטקטיקה שהובילו מנהיגיה הזעיר-בורגנים של הפלסטינים, אפילו בשם הדגל האדום, של מלחמת גרילה ומעשי טרור לא הוכיחה את עצמה כדרך יעילה לשחרור ורק סייעו לישראל לגרד לגיטימציה בקרב דעת הקהל העולמית לשימוש בטרור מדינה נרחב. הרעיון של מאבק פציפיסטי נוסח גנדהי, שכיום חלק מהמוני הפלסטינים נדחפו אליו מתוך ייאוש, עקב כישלון האינתיפאדה השנייה, גם הוא לא יכול לנצח. הטענה כי בריטניה עזבה את הודו משום המאבק הפציפיסטי שניהלה מפלגת הקונגרס ההודי היא מיתוס מופרך. העובדות מצביעות על כך שהמלחמה האימפריאליסטית העולמית השנייה החלישה את בריטניה מאוד. היא, כמו צרפת ואחרות, נאלצה לעזוב את כל המושבות והאימפריאליזם האמריקאי החדש החליף אותן.
מאבק מנצח של הפלסטינים יכול להתממש רק באמצעות התקוממות המונית חמושה תחת הנהגה מהפכנית היודעת גם כיצד לפלג את המוני הישראלים מהציונות ולמשוך חלק ניכר ככל האפשר לצד מהפכה שבה ייתן את הטון מעמד הפועלים הפלסטיני. אין זה מקרי שהפילוג היחידי הממשי בתנועה הציונית התרחש לאחר מהפכת אוקטובר 1917 כתגובה למהפכה. כך נולדה המפלגה הקומוניסטית שהייתה בראשית דרכה מהפכנית. היא הפכה לצנטריסטית בשנים שלאחר מות לנין ולרפורמיסטית ב-1936 עם תמיכתה בחזית העממית שהביאה למפלות בצרפת ובספרד.
11. מדינת ישראל, כאמור, היא מדינה קפיטליסטית בה בעלי ההון מנצלים גם את הפועלים הישראלים והפערים המעמדיים בישראל הולכים ומעמיקים. מהפכנים תומכים בכל מאבק לשיפור תנאי העובדים כל עוד אינו מופנה כנגד חלק אחר של העובדים. אולם בניגוד לפועלים בכל מקום אחר בעולם, מעמד הפועלים הישראלי אינו מסוגל, על בסיס מאבקים כלכליים, לפתח הכרה מהפכנית. הסיבה לכך הנה שבמקום לראות את מדינת ישראל כמכשיר של המעמד השליט, הפועלים הישראליים רואים במדינת ישראל כלי המגן על זכויות היתר שלהם לעומת הפלסטינים ועמי האזור האחרים. הם אינם רואים בבעלי ההון אויב, אלא כחלק מאותו צוות של ספינה שאסור לטלטל אותה חזק מדי. השקפה זו נעוצה באופייה של מדינת ישראל כמדינת מתיישבים-קולוניאליסטים. על כן שליטי ישראל יכולים לחסום את המאבקים החברתיים בנקל באמצעות הקלף “הביטחוני”.
מעמד הביניים בישראל, שהנהיג עד כה את המאבקים החברתיים, הוכיח כאן ובעולם כולו, כי הוא מעמד שאינו מסוגל להנהיג מאבקים עד לניצחון. התנועה החברתית עד כה נכשלה משום שאינה קושרת את המאבקים החברתיים למאבק למען הזכויות הדמוקרטיות של העם הפלסטיני, והיא קרסה כאשר הממשלה פתחה במלחמה בעזה. כמו כן, היא קבלה את טענת ה”שוויון בנטל” שכוונה כנגד הערבים והחרדים, חלקה אף הצביע עבור המפלגה הימנית של לפיד, המשתלח בערבים ובחרדים. המאבק החברתי עד כה אפשר לפעילים בולטים של מעמד הביניים להשתלב בממסד ובמפלגות הציוניות תוך קידום האינטרס הפרטי שלהם. מחירי המזון ירדו לתקופה קצרה, אך שוב עלו באופן ניכר והם יקרים באופן משמעותי לעומת מדינות מערביות אחרות.
12. ההסתדרות היא איגוד מקצועי הפועל בשרות מדינת ישראל וקושר את מעמד הפועלים הישראלי לבעלי ההון השולטים במדינה. הוא פעל לפני קום המדינה כמדינה שבדרך וכיום הוא פועל בדרך המדינה. למשל, הוא פועל כארגון הסברה של מדינת ישראל בתנועת האיגודים המקצועיים ברחבי העולם. בשנים האחרונות גם הוקם איגוד מקצועי חדש בשם “כוח לעובדים” שהוא יותר מיליטנטי ומקבל ערבים לשורותיו ללא אפליה, אולם הוא חסר פרוגראמה היכולה להביא למאבק מנצח של מעמד הפועלים.
על קומוניסטים מהפכנים לפעול בתוך ההסתדרות וב”כוח לעובדים” תוך הקמת סיעה מהפכנית הנאבקת למען פרוגראמה מהפכנית, בדרך של חזית מאוחדת בתוך איגודים אלו, ותוך הפעלת לחץ על ההנהגות הבירוקרטיות שיארגנו מאבקים כולל שביתות כלליות מבלי לחסוך את שבט הביקורת על כישלונם ובגידתם של הבירוקרטים. הפרוגראמה לאיגודים מקצועיים היא פרוגראמת המעבר הקושרת את המאבקים הקיימים למאבקים מהפכניים להקמת מדינת פועלים רב-לאומית. היא כוללת תפיסת מפעלים תחת פיקוח דמוקרטי של מעמד הפועלים, מאבק לשחרור לאומי של העם הפלסטיני ושל מעמד הפועלים הפלסטיני, הגנה עצמית מול אלימות המשטר, פתיחת הספרים של מאזני החברות והבנקים לפני העובדים, הצמדת יוקר המחיה למשכורות, קיצור זמן העבודה ללא הורדה בשכר ובתנאים הנלווים תוך העסקת מובטלים בפרויקטים ציבוריים בפיקוח הפועלים, וזאת כדי לקשור את המובטלים למעמד הפועלים, אשראי זול לבעלי עסקים קטנים, נגד דיכוי הנשים, נוער, להט”ב ועוד, ולמען הקמת מממשלת פועלים רב-לאומית בתמיכת הפלאחים ושכבות עממיות.
13. האיגודים המקצועיים הפלסטיניים ותנועות השמאל הפלסטיני דוגמת “מפלגת העם”, “החזית העממית לשחרור פלסטין” ו”החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין”, כפופות להנהגה של הרשות הפלסטינית, המשתפת פעולה עם ישראל ועם ארצות הברית כנגד השאיפות של השחרור הלאומי והחברתי של העם הפלסטיני. המוני העם הפלסטיני מוצאים עצמם כיום ללא כל הנהגה ראויה היכולה לעמוד בראש אינתיפאדה המונית מהפכנית. ישראל, החוששת מהתפרצות מהפכנית עממית, דוחפת כיום באמצעות פרובוקציות להתפרצות קטנה שתדוכא בכוח רב וזאת כדי להוכיח לארצות הברית ש”אין פרטנר לשלום” ולכן ארצות הברית יכולה להסתמך רק על ישראל וכי למעשה ההתנחלויות, המחזקות את השליטה של ישראל משרתות את אינטרס המערב ובראש וראשונה את ארצות הברית עצמה. עמדה זו אינה מקובלת על ארצות הברית של אובמה, המבינה כי ישראל נחלשת ועל כן חלה התקרבות בין ארצות הברית ואירופה לאיראן, שהנה מעצמה אזורית בעלת השפעה בעיראק, סוריה ולבנון.
14. חמאס היא תנועה פופוליסטית ריאקציונית המשתדלת להיראות כיותר מיליטנטית ביחס לישראל, אף כי גם היא מוכנה להגיע להסכמים עמה, אך זו לא מעוניינת בכך. היא הוכיחה שאין ביכולתה לעמוד בראש מאבק עממי מהפכני, אולם מול מדינת ישראל בכל מלחמה כנגד העם הפלסטיני בעזה (או בגדה) תחת כל הנהגה, כולל חמאס, מהפכנים ניצבים כנגד מדינת ישראל ולצד הפלסטינים מבלי להעניק תמיכה פוליטית לארגונים האסלאמיים או הבורגניים והזעיר בורגניים החילוניים, אשר בוגדים במאבק במוקדם או במאוחר. טקטיקה זו נגזרת מהטקטיקה של החזית המאוחדת בארצות בהן חיים עמים מדוכאים, הדומה לטקטיקה של החזית המאוחדת של ארגוני הפועלים במדינות האימפריאליסטיות. בטקטיקה זו נעשה שימוש על ידי מהפכנים כל עוד אין הם יכולים להנהיג בעצמם את המאבק של מעמד הפועלים. דוגמא לחזית מאוחדת תהיה איגוד מקצועי ואף מועצות הפועלים הצצות בסיטואציה מהפכנית. היא נועדה לגיוס נרחב מבלי לוותר על העמדה המהפכנית שבמרכזה עצמאות מעמד הפועלים.
15. מהפכנים מאז מרקס תומכים בזכות ההגדרה העצמית של עמים מדוכאים בלבד ובעוד הפלסטינים הם עם מדוכא, הישראלים הם האוכלוסייה המדכאת. כדברי מרקס ואנגלס “עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי”. אילו מרקס היה תומך בזכות ההגדרה העצמית של כולם הרי היה תומך בדרישת הדרום בארצות הברית לקונפדרציה עצמאית בזמן מלחמת האזרחים, אך הוא תמך רק בצפון משום שהדרום היה בנוי על עבדות. גם לנין תמך רק בהגדרה העצמית של עמים מדוכאים וזה ברור מהויכוח שלו עם רוזה לוקסמבורג שדחתה את המאבק לשחרור לאומי של העמים המדוכאים. טרוצקי שהתייחס ב-1935 לדרום אפריקה קרא לרפובליקה שחורה ולא לשתי מדינות. ארגוני שמאל הטוענים שיש לתמוך בהגדרה העצמית של כל העמים ללא כל קשר למעמדם בשרשרת הניצול העולמית, מגלים עד כמה הם רחוקים מהמרקסיזם.
על מנת להבהיר נקודה זו, נביא את הדוגמה הבאה: צרפת במלחמת העולם השנייה הייתה מדינה אימפריאליסטית שנכבשה בחלקה על ידי גרמניה האימפריאליסטית. המפלגה הקומוניסטית תמכה במאבק של דה גול, שייצג חלק מהבורגנות הצרפתית שרצתה עצמאות לעצמה כדי להמשיך לשלוט במושבות דוגמת וייטנאם ואלג’יריה. המוטו שלה היה “גרמני טוב הוא גרמני מת.” מהפכנים לא יכלו לתמוך בעמדה זו, שלמעשה תמכה בניצול ודיכוי המושבות הצרפתיות על ידי צרפת האימפריאליסטית. חובתם הייתה להיאבק למען מהפכה סוציאליסטית והפיכת המאבק כנגד הכיבוש הגרמני למאבק מהפכני של מעמד הפועלים בשלטון, כלומר מעבר ממדינת בעלי ההון הקפיטליסטית למדינת פועלים.
16. מדינת ישראל משתמשת במהגרי עבודה ככוח עבודה סופר-מנוצל והיא מתעמרת באכזריות במבקשי מקלט מדיני בישראל ובמיוחד בפליטים מאפריקה. מהפכנים תומכים בדרישות הצודקות של מהגרי העבודה והפליטים כולל התביעה להעניק לפליטים הכרה ולהשוואת תנאי העבודה של מהגרי העבודה לעובדים בישראל. ניתן להבין את ההנהגה של המאבק של הפליטים הנאחזים בשמאל הציוני ואינם מעלים את התביעה לאזרחות לכל דורש, אולם מהפכנים אינם מסתפקים בהכרה של הפליטים כפליטים אלא מעלים את התביעה למתן אזרחות לכל דורש מקלט מדיני הנמצא בישראל. בארצות הברית זאת המדיניות של אובמה המאפשרת לפליטים ולמהגרי העבודה הנמצאים בארצות הברית לרכוש אזרחות. אולם בנגוד לאובמה, מהפכנים מתנגדים לסגירת הגבולות של מדינות אימפריאליסטיות כישראל, אשר כשאר המדינות האימפריאליסטיות, משתתפת בסופר-הניצול האכזרי של המדינות הסמי-קולוניאליות ומסייעת ליצירת מהגרי העבודה והפליטים ממדינות אפריקה. הטענות הציוניות כי מגיעה ליהודים מדינה משום שנרדפו כפליטים אינה יותר מעמדה צינית, כאשר היא נוהגת בפליטים מאפריקה כפי שמדינות אחרות נהגו ביהודים. מהפכנים קושרים את מאבק הפועלים מהגרי העבודה והפליטים עם המאבק לשחרור לאומי וחברתי פלסטיני ועם מאבקם של הפועלים בישראל תוך הצבת פרספקטיבה מהפכנית של ממשלת פועלים רב לאומית הכוללת את מהגרי העבודה והפליטים.
17. ישראל תמיד הייתה מדינה גזענית, לא רק כנגד הערבים אלא גם כלפי עדות המזרח. כיום היא גזענית במיוחד כלפי הקהילה האתיופית ומהפכנים תומכים בדרישות הצודקות של הקהילה האתיופית כולל איחוד משפחות, הפסקת חטיפת תינוקות אתיופיים לבתי יתומים והפסקת כל צורות האפליה כנגד הקהילה האתיופית. פעילים מהפכניים בקהילה האתיופית משתתפים בכל המאבקים הצודקים ותומכים בכל התביעות הצודקות, אולם באותה עת הם נאבקים לקשירת המאבק של הקהילה האתיופית למאבק המהפכני. מהפכנים מבינים את החשש של הפלסטינים מאיחוד משפחות של הקהילה האתיופית שבניה משרתים בצבא ובמשטרה ומדכאים את הפלסטינים, אולם הדרך הנכונה למאבק מנצח היא לקשור את המאבקים לאיחוד המשפחות האתיופיות והפלסטיניות, כשם שאת זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למאבק המהפכני המשותף.
18. חלקן הניכר של הנשים היהודיות בישראל ובמיוחד הנשים הערביות מופלות באופן שיטתי. אפליה זו נעוצה באופייה של ישראל כמדינה קפיטליסטית גזענית. מהפכנים תומכים בכל הדרישות לשוויון הנשים, אולם אין הם מקבלים את האידיאולוגיה הפמיניסטית על כל גווניה, נשים אינן מעמד נפרד, והגברים אינם האויב המעמדי. נשים בורגניות משתתפות בניצול ובדיכוי הנשים ממעמד הפועלים ומשכבות הביניים. שחרורה של האישה הוא חלק מהשחרור החברתי מהשיטה הקפיטליסטית עצמה והחלפתה על ידי הקומוניסטית.
19. שכבות נרחבות של הנוער ובמיוחד ממשפחות מעמד הפועלים, האוכלוסייה הערבית, האתיופים, מהגרי העבודה, סובלים מדיכוי ואף ניצול קשה ומאבק הצעירים משכבות אלו הוא מתקדם. אולם כדי שינצח הוא חייב להיות חלק מהמאבק המהפכני.
20. ישראל משתתפת בהרס האקולוגי ויש להפסיקו תוך מאבק למען הפקעת המפעלים שבבעלות בעלי ההון המשתתפים בזיהום הסביבה. הדרישות המרכזיות בנושא זה חייבות להיות הפקעת המפעלים והבנקים ללא כל פיצוי, בפיקוח דמוקרטי של העובדים ומעבר למקורות אנרגיה לא מזהמים.
21. תכניות “השלום” האימפריאליסטיות כהסכם אוסלו, מפת הדרכים, וההסכם החדש, אליו חותרת ארצות הברית, אינו שלום בין הישראלים לפלסטינים אלא תמיכה בישראל ובמידה מסוימת ברשות הפלסטינית כחלק מאסטרטגיה אימפריאליסטית “פקס אמריקאנה” כנגד עמי האזור, כולל העם הפלסטיני. מהפכנים דוחים “שלום” זה, שכן שלום ממשי יכול לבוא רק לאחר חיסול השליטה האימפריאליסטית באזור והקמתה של מדינת פועלים רב לאומית מהים עד הנהר, במסגרת פדרציה סוציאליסטית של כל האזור, שתפעל למען רווחת התושבים ממעמד הפועלים ושכבות הביניים כחלק מהמאבק לבניית חברה סוציאליסטית.
22. לאור העובדה כי ישראל היא מדינה אימפריאליסטית של מתנחלים, בכל מלחמה עם העמים הערבים החיים במדינות סמי-קולוניאליות, העמדה המהפכנית הנה של עמידה לצד העמים הערבים בקונפליקט הצבאי, מבלי להעניק כל תמיכה פוליטית לבורגנות ולזעיר בורגנות הערבית. מהפכנים במדינות ערב לא יקראו להפסקת המאבק המעמדי בעת מלחמה עם ישראל ויעשו הכול כדי שבהקדם האפשרי מעמד הפועלים יתפוס את השלטון בדרך של התקוממות המונית חמושה – מהפכה שתהפוך את המלחמה למלחמה מהפכנית של מעמד הפועלים. באותו זמן מהפכה זו תקרא לפועלים היהודים לנטוש את הציונות ולהשתתף בבניית החברה הסוציאליסטית באזור ובעולם.
מדינת ישראל היא לא רק מדכאת את הפלסטינים ואת הערבים בכלל במלחמותיה למשל נגד לבנון, או בעבר כנגד מצרים של נאצר, אלא גם מלכודת מוות ליהודים. זאת, משום שהיא הפכה את המאבק המקומי למאבק בין-דתי נגד המוסלמים המהווים כמיליארד בני אדם ובמוקדם או במאוחר תנחל מפלה צבאית. ליהודים עתיד בארץ זו יחד עם הפליטים הפלסטינים, המוני העם הפלסטיני ומהגרי העבודה והפליטים רק במסגרת חברה סוציאליסטית.
23. העמדה המהפכנית לגבי השרות הצבאי בישראל היא תמיכה בהתנגדות הערבית לשרת בצבא והגנה על יהודים המסרבים לשרת מטעמים מצפוניים. יחד עם זאת, מהפכנים צעירים יהודים יכולים לפעול בתוך הצבא כדי להגיע לחיילים מן השורה ולהפנות אותם כנגד הקצונה. מבלי לפלג את הצבא על קווים מעמדיים מהפכה לא תצליח. מהפכנים יהודים המשרתים בצבא יכולים לירות באוויר ולהימנע מכל פעולה מדכאת כנגד הפלסטינים. בנוסף למעמד הפועלים הצורך ללמוד להשתמש בנשק שבבו הזמן יופנה נגד המנצלים. כמובן שמהפכנים אינם תומכים בשרות צבאי שלא למטרות אלו. האם לשרת בצבא או לא היא שאלה טקטית שתיקבע על פי המצב וצרכי התנועה המהפכנית.
24. למרות שמהפכנים אינם מאמינים בדת, הם מכבדים את המאמינים ומבינים שהצורך הפסיכולוגי באמונה דתית נובע מתחושת חוסר הביטחון שיש להמונים. מהפכנים מבקשים לאחד את המאבק של ההמונים החילוניים והדתיים. מסיבה זו, הם מתנגדים לכל דיכוי של מאמינים בידי המדינה הבורגנית, למשל הדיכוי של המוסלמים על ידי מדינת ישראל או של המהגרים הדתיים המוסלמים באירופה ובישראל או מסע ההסתה כנגד החרדים כפרזיטים. באותו זמן, מהפכנים דורשים בין השאר את הפרדת הדת מהמדינה ומתנגדים למימון הישיבות כמו כל מוסד דתי אחר על ידי המדינה. אין סיבה שכספי מיסים של מוסלמי יממנו כנסיות, של נוצרי יממנו בתי כנסת ושל יהודי יממנו מסגדים, וכמובן שאין כל סיבה שאדם חסר דת יממן מכספו מוסדות דתיים. למרות שזאת דרישה דמוקרטית די פשוטה, הרי אין כל סיכוי שזה יקרה ללא מהפכה סוציאליסטית, שכן לציונים יש צורך בדת כדי לתרץ את התנחלותם בארץ. מפלגה מהפכנית מקבלת פועלים דתיים לשורותיה על בסיס הפרוגראמה המהפכנית, כאשר האמונה הדתית היא העניין הפרטי של המאמין. באותו זמן אין זה מונע מהמהפכנים להפיץ את התשתית הפילוסופית שלהם “הסוציאליזם המדעי” או בשמו הנפוץ יותר – המרקסיזם, המבוסס על המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי.
25. הבידוד של ישראל, עקב הדיכוי השיטתי של העם הפלסטיני הולך וגדל בכל העולם. מהפכנים בישראל תומכים בהחרמת מוסדות המדינה, האוניברסיטאות, חברות התומכות בהתנחלויות, במוצרי המתנחלים, במוסדות תרבות אמנות וספורט המייצגים את ישראל. באותו זמן אין מהפכנים קוראים להחרמה טוטאלית של כל אזרחי מדינת ישראל. גם אין הם תומכים בקריאה למדינות אימפריאליסטיות להחרים את ישראל. מהפכנים תומכים בתנועה הנרחבת העממית להחרמה אך לא בשליטים האימפריאליסטים האחרים שאינם טובים מישראל. הקריאה למדינות אימפריאליסטיות אחרות להחרים את ישראל מפזרת אשליות לגבי אופיין של מדינות אלו. חרם על ידי מדינות הוא צעד לקראת מלחמה ובמלחמה בין מדינות אימפריאליסטיות העמדה המהפכנית היא תבוסה מהפכנית לכל הצדדים ובכל מדינה אימפריאליסטית רואים המהפכנים את הבורגנות “שלהם” כאויב המסוכן. הדרך האפקטיבית ביותר להחרים את ישראל הרשמית היא סירוב האיגודים המקצועיים בעולם לטעון ולפרוק סחורות כנשק, יהלומים, מוצרי מתנחלים מישראל ולישראל.
26. הפרוגראמה של שתי מדינות, הכוללת מיני מדינה פלסטינית מפורזת בשטחים שנכבשו ב-1967, היא רעיון לא ריאלי וריאקציוני. העובדה שארצות הברית ואירופה פועלות למענה, מעידה על כך. זה נכון שלא בכל פעם שאימפריאליסטים תומכים במשהו, מהפכנים מתנגדים לו אולם במקרה זה, הרעיון של שתי מדינות נועד לשרת את השליטה האימפריאליסטית באזור. מיני מדינה כזו שאינה שונה מהבנטוסטנים שהיו בדרום אפריקה, או שמורה אינדיאנית בצפון אמריקה, שוללת בין השאר את זכות השיבה של הפלסטינים לארצם. אפילו הרשות הפלסטינית, שמשתפת פעולה עם ארצות הברית וישראל נאלצת להתנגד לו, לפחות מילולית. ישראל תעשה הכול כדי למנוע את שיבת הפליטים הפלסטינים, שהנה לב לבו של הסכסוך. לא רק זאת, אלא ישראל ממשיכה גם היום להרחיב את ההתנחלויות, על מנת למנוע הקמתה של מיני מדינה פלסטינית. אם מיני מדינה פלסטינית הייתה קמה, הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל היו מגורשים אליה תחת השם חילופי שטחים: המשולש, עבור אזורי התנחלות.
27. מהפכנים תומכים בתביעה להקמת מדינה דמוקרטית מהים עד הנהר עם זכויות שוות להמוני הערבים והיהודים. אולם מדינה דמוקרטית באופן היפותטי יכולה להיות מדינה בורגנית דמוקרטית בשליטה משותפת של הבורגנית הישראלית והפלסטינית או מדינת פועלים דמוקרטית שבו זמנית היא גם הדיקטטורה של מעמד הפועלים כנגד הבורגנות. כל מדינה היא דיקטטורה, השאלה היא על ידי מי ועבור מי: אתונה הדמוקרטית הייתה דיקטטורה עבור בשירות בעלי העבדים; הקפיטליזם הוא דיקטטורה כנגד הפועלים; מדינת פועלים בארץ תהיה מדינה בה ישלטו הפועלים הפלסטינים, הישראלים התומכים בה, מהגרי העבודה והפליטים, כאשר הם מונעים מהבורגנות להחזיר לעצמה את השלטון.
מדינה בורגנית דמוקרטית משותפת היא חלום באספמיה, שכן אין כל סיכוי שהבורגנות הציונית תסכים למדינה בורגנית עם זכויות שוות לכולם והיא תמנע זאת בכוח. מנגנון המדינה אינו מוסד ניטראלי העומד מעל המעמדות כפי שהליברלים מאמינים, אלא כלי שלטון של המעמד השליט (צבא, משטרה, בתי משפט, בתי כלא). באופן היפותטי, האפשרות להקמת מדינה בורגנית משותפת עמדה על סדר היום ב-1947 אך היא הופלה בתמיכת האימפריאליסטים והסטליניסטים לטובת הקמת מדינה ציונית. לאור ראיות היסטוריות שאספנו, אנו סוברים כי היה ברור לכול, שהקמת מדינה כזו תביא לא להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, אלא לגרוש הפלסטינים, כאשר הארץ מחולקת בין ישראל למשטר ההאשמי בירדן. אילו הרעיון של שתי מדינות היה ריאלי, הרי מזמן היא הייתה קמה. בפועל רעיון שתי המדינות אינו אלא מסך עשן המאפשר לישראל להמשיך ולגזול את האדמות הפלסטיניות. ייתכן שהסטליניסטים הסובייטיים והמפלגות שלהם בעולם תמכו בהקמת מדינת ישראל כדי לסלק את הבריטים, אולם המרכז של האימפריאליזם לאחר מלחמת העולם השנייה לא הייתה בריטניה אלא ארצות הברית, ובתמיכתם בישראל סייעו הסטליניסטים לארצות הברית.
אם נאמין למפלגות הקומוניסטיות כמק”י שתמיכת המפלגה בהקמת ישראל נבעה מהתנגדותה לבריטים, הרי למעשה הם טוענים שאינם מבינים את העולם בו אנו חיים. האמת היא שמפלגות רפורמיסטיות אינן טועות, אלא יש להן מדיניות של כפיפת מעמד הפועלים לבורגנות. המשכה של תמיכתם בהקמת מדינת ישראל היא עמדתם כיום של תמיכה בתוכנית הליגה הערבית התומכת בתוכנית של ארצות הברית. בדומה, עמדתה לגבי מצרים היא של תמיכה בדיקטטורה הצבאית הפרו אימפריאליסטית.
“מאבק סוציאליסטי”, ארגון התומך גם הוא בשתי מדינות “סוציאליסטיות”, אף הוא למעשה תומך בזכות ההגדרה העצמית של המדכאים והעובדה שהם קוראים לשתי מדינות “סוציאליסטיות” לא משנה עובדה זו. גישתם משקפת כניעה להלכי הרוח השוביניסטיים (לאומניים) של הפועלים היהודים בארץ. אותם יש לשאול האם הפתרון בדרום אפריקה היה הקמת שתי מדינות “סוציאליסטיות”, אחת ללבנים הגזעניים והשנייה לשחורים, כדי להגיע לפועלים הלבנים? גם דע”ם לא שונה מבחינה זו, אף כי לאחרונה החלו להביע את העמדה כי הפתרון יכול להיות או שתי מדינות או מדינה אחת, כאשר אין הם מוכנים להיאבק למען מדינת פועלים אחת כחלק מפדרציה סוציאליסטית של האזור.
הקמת מדינה דמוקרטית אחת מנוגדת לעמדת הציונות בדבר מדינה יהודית ו”דמוקרטית” – דהיינו עם רוב יהודי במשטר פרלמנטארי תוך דיכוי ואפליית הערבים. אך גם אם הייתה אפשרות שהבורגנות הציונית תקבל עמדה זו, בפועל היא תמשיך לשלוט בה, תוך המשכת דיכוי העם הפלסטיני וניצול הפועלים. אנו רואים עד כמה המדינה הבורגנית הדמוקרטית ממשיכה את ניצול המוני השחורים בדרום אפריקה, כאשר שכבה דקה של בורגנות שחורה המסתייעת באיי.אנ.סי ובמפלגה הקומוניסטית אשר הצטרפה לבורגנות הלבנה וכולן יחד משמרות את הניצול. יתר על כן, האפשרות להקמת מדינה דמוקרטית אחת תיתכן רק בסיטואציה מהפכנית והקמתה של מדינה בורגנית אחת במקום מדינת פועלים מהפכנית אחת, תהיה צורה של מהפכת-נגד בלבוש דמוקרטי, כפי שקרה בדרום אפריקה בסיטואציה המהפכנית ב-1994, בזמן שניתן היה להקים מדינת פועלים בדרא”פ אילו הייתה הנהגה מהפכנית פרולטארית.
28. ללא מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים בהנהגת מעמד הפועלים המבטאת את ההכרה המהפכנית –ההכרה הגבוהה ביותר של מעמד הפועלים, המשתמשת בטקטיקה של החזית המאוחדת של כל ארגוני הפועלים והשמאל, יחד עם הארגונים הפלסטינים הנאבקים נגד הדיכוי, לא ניתן לנצח את האויב המעמדי. הלס”א היא הגרעין להקמת המפלגה המהפכנית בארץ, כחלק מהקמת האינטרנציונל החמישי.