עדיין לא ברור כמה בדיוק אנשים נרצחו בדם קר על-ידי הצבא הישראלי. דיווחים לא רשמיים מחוץ לישראל מדברים על בין 14 ל20 איש ועשרות נפגעים. הלאומים של אלו שנהרגו אינם ידועים, אך יש סיכוי רב שביניהם נמצאים מנהיגים ערביים ישראליים, כולל ראאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. המדינה הציונית טוענת כי הרצח היה מעשה של הגנה עצמית. אך כאשר החיילים והשוטרים הישראלים מותקפים על-ידי מתנחלים ימנים, הצבא הישראלי לא משתמש באש חיה. טיפול כזה נשמר עבור הפלסטינים ותומכיהם.
“כאשר ימית פונתה ב23 לאפריל 1982, הצבא הישראלי נתקל באלימות מצד היהודים הימניים, רבים מהם תומכים של הרבי הפאשיסט מאיר כהנא מארה”ב.
“הפינוי הרשמי החל ב2 בצהריים ב23 לאפריל. חיילים טיפסו על בתים חסומים בזמן שמפגינים מבפנים התחילו להשליך חול וצמיגים בוערים. צה”ל ריסס את המתנגדים עם קצף לבן. הימנים לא הותשו והעבירו את ההתנגדות לעליות הגג של בתיהם. החיילים הורדו לגגות בכלובים, ומשם, הצליחו להשליך את המתנגדים מבתיהם. הצבא קדח חורים בבניינים שהמתנגדים נמצאו בתוכם וריסס אותם במים בלחץ גבוה.”
“חיילים וחיילות פינו תושבים שסירבו לעזוב את בתיהם. חיילות נשאו את הנשים והילדים. בתהליך זה החיילים נותרו לא חמושים”.
אברהם רבינוביץ, ג’רוזלם פוסט, “המתנחלים לא היו הבעיה” (יוני 23, 2005), “כאשר יהודים פינו יהודים” (יוני 28, 2005).
בחודש האחרון, ב-19 באפריל, מקורות ישראלים דיווחו כי קבוצה של מתנחלים מההתנחלות הלא-חוקית יצהר תקפו מספר חיילים ופצעו קלות חייל אחד בערב חמישי, וגם זרקו אבנים על ג’יפים וחתכו צמיג של רכב צבאי.
המתנחלים היו בדרכם לתקוף כפר פלסטיני, מדרום לעיר שכם בצפון הגדה המערבית, והצבא הגיע למקום כדי להעמיד פנים שהוא מנסה לעצור אותם. המתנחלים התנגשו עם החיילים ותקפו אותם. הצבא לא הגיב.
אותו הדבר נכון לגבי המקרים בהם יהודים חרדים תוקפים את המשטרה בירושלים.
כלומר, הרצח של המפגינים הפרו-פלסטיניים היה חלק ממדיניות מחושבת.
כפי שכתבנו פעמים רבות בעבר, ככל שמדינת המתנחלים הציונית נעשית יותר מבודדת, היא הופכת להיות יותר אלימה ומדכאת. ראינו אותו דבר בדרום אפריקה תחת שלטון הגזענים הלבנים. ראינו אותו דבר באלג’יריה “הצרפתית” בזמן המאבק לעצמאות.
ישראל לא הייתה מעזה לנהוג בדרך כזאת לולא התמיכה הכלכלית והפוליטית שהיא מקבלת מהמדינות האימפריאליסטיות האחרות.
התגובה של האיחוד האירופי, שרבים ממשתפי המשט היו אזרחיו, הייתה מאוד רכה. התקשורת האימפריאליסטית הראתה קטעי וידאו בניסיון להוכיח שהפעילים תקפו את חיילי הקומנדו הישראלים עם מוטות ברזל וסכינים.
בימים הבאים אנו נשמע את הדוברים הישראלים ואת חבריהם בשאר המדינות האימפריאליסטיות מנסים לשכנע אותנו שלחיל הים לא הייתה ברירה, ושהאשמה היא של פעילי השלום. אך אין זה סביר כי ההמונים יבלעו רעל זה. למדינה הציונית המרעילה 1.5 מיליון איש בעזה יש היסטוריה ארוכה של מעשי טבח, שמתחילה ברצח ההמוני והטיהור האתני של הפליטים הפלסטינים ב1947-8. כל ישראל היא שטח כבוש.
כיום היומון הציוני הארץ מזהיר את הממשלה שהטבח יכול להוביל לאינתיפאדה חדשה. “לאירועי יום שני תהיינה השלכות על היחסים של הממשלה עם הפלסטינים, ועם המיעוט הערבי שבתוך הארץ. חמאס ינסה לשפוך שמן על המדורה כדי להסיח את הדיון מהמלכודות שאליה הוא הוביל את יושבי גזה הנצורה. אין זה בלתי-סביר שתהיה התחממות בגבול עם עזה, כמו גם הפגנות בגדה המערבית.
אך הסיפור האמיתי כאן הוא ערביי ישראל. אם סלאח אכן נמצא בין ההרוגים, התוצאה יכולה להיות גל של מהומות בהנהגת פעילים של התנועה האסלאמית. לפרובוקציות של איסלאמיסטים ופעילי שמאל תהא עכשיו משמעות אסטרטגית. תחת נסיבות מסוימות, ואם שני הצדדים לא ינקטו בצעדים כדי להרגיע את הרוחות, יתכן שהתוצאה תהיה אינתיפאדה שלישית.”
כל עוד ישראל קיימת, המדינה הישראלית תבצע עוד פשעים. הפתרון היחיד הוא התקוממות מהפכנית של ההמונים, בהנהגת העובדים, בראשות מפלגת פועלים מהפכנים. הכוח לבצע אותה הוא בידי העובדים הסופר-מנוצלים של האזור, בתמיכת מעמד העובדים וההמונים בכל העולם. האלמנט החסר הוא ההבנה של העובדים כי הם מסוגלים למהפכה כזאת. מהפכה סוציאליסטית תיצור את הפדרציה הסוציאליסטית של המזה”ת, אשר תכלול מדינת פועלים פלסטינים מהנהר ועד הים.
הפלסטינים ותומכיהם לא יכולים לחכות עד אז: הם נמצאים בקו הראשון של המאבק גם עכשיו ואנחנו איתם. אך לבדם, למרות האומץ שלהם, הפלסטינים אינם יכולים להביס את המפלצת הציונית.
שברו את המצור על עזה!
למען שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם!
למען מדינת פועלים פלסטינית מנהר ועד הים!
למען פדרציה סוציאליסטית של המזה”ת!
למען חיסול האימפריאליזם והקפיטליזם!
הביסו את המפלצת! מהפכת פועלים היא הפתרון היחיד!
למען הקמתו מחדש של האינטרנציונל הרביעי!