נייר עמדה של הלס”א לרגל “כנס חיפה למען זכות השיבה ומדינה חילונית דמוקרטית” – מאי 2010

מהן עמדותינו?

אנו, באי כנס חיפה, דנים בשאלת המפתח במאבק לשחרור: כיצד לממש את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, כולל שיבת הפליטים שגורשו על ידי ישראל ב-1947-8, בכל פלסטין השדודה. ברקע מתרחשת החרפת הרדיפות של העם הפלסטיני, למשל רדיפת אמיר מח’ול ועומר סעיד, או החמרת תנאי הכליאה של אסירי החמאס, ונציגי האימפריאליזם האמריקאי והישראלי יחד עם נציגי הרשות הפלסטינית המשת”פית עוסקים בשאלה, כיצד להבטיח את קיומה ובטחונה של המדינה האימפריאליסטית הציונית על למעלה מ-80 אחוז משטחי פלסטין הגזולה, תוך שלילת זכות שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם. לפי הדיווחים באמצעי התקשורת עבאס הציע ויתורים טריטוריאליים נוספים, אך גם הם לא משביעים את תאבון התפשטות הציוני. באותו זמן החמאס שמאותת זמן רב על נכונותו להכיר באופן מעשי בישראל בגבולות 67′, לפי דברי התקשורת, עוסק בדיכוי פלסטינים ומתכנן להרוס את בתיהם של 150 משפחות עניות בעזה הנצורה משום שבנו ללא היתר, וזאת לאחר ההרס הנורא שהצבא הישראלי גרם בעזה.

גם הליגה הערבית, המייצגת את שליטי המדינות הבורגניות באזור, הביעה תמיכתה ברעיון כי ניתן להשיג שלום בין ישראל לערבים על בסיס הקמתה של מיני מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אולם בפלסטין אין אפשרות לממש את זכות ההגדרה העצמית של ישראל המדכאת וגם של העם הפלסטיני המדוכא. יש צורך לבחור בצד אחד ואנו בחרנו לצדד במדוכאים. מיני מדינה פלסטינית, גם אם תוקם, לא תהיה אלא קריקטורה עלובה של זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני.

לא יהיה שום שלום באזור כל עוד האימפריאליזם, הכולל את מדינת ישראל, ישלוט במזרח התיכון. האימפריאליזם הוא שקרע את האזור לגזרים והוא שעמד מאחורי הקמת מדינת ישראל. התפקיד המרכזי של מדינת ישראל הוא להוות חיל חלוץ של השליטה האימפריאליסטית באזור. ענף הייצוא העיקרי של ישראל הן מלחמות אימפריאליסטיות ודיכוי העם הפלסטיני והמוני הערבים באזור. הבורגנות והמלכים הערבים משתפים פעולה עם האימפריאליזם משום שהם חוששים מהתקוממות מהפכנית של ההמונים ומעדיפים נתח מעוגת הניצול מאשר להסתכן באובדן שליטה על ההמונים ואפשרות של מהפכה סוציאליסטית.

גם הניסיון של הזעיר בורגנות היותר רדיקאלית, הנאצריסטים והבעת’יסטים, לשחרור האזור מהאימפריאליזם ובשחרור העם הפלסטיני נכשל משום פחדם ממהפכה סוציאליסטית. כך שניתן לקבוע באופן חד משמעי שהבורגנות והזעיר בורגנות בין אם חילונית או דתית אינה יכולה לעמוד בראש מהפכה אנטי-אימפריאליסטית, משום שאין כל אפשרות לפתור את התפקידים ההיסטוריים של המהפכה הדמוקרטית הבורגנית במסגרת מדינות קפיטליסטיות בתקופה של שקיעת השיטה הקפיטליסטית. התפקיד של שחרור האזור כולל פלסטין, שיבת הפליטים, פיתוח האזור, נופלים על שכם ההמונים בהנהגת מעמד הפועלים הסופר מנוצל בארצות ערב, טורקיה ואיראן כאשר הפלסטינים ניצבים כבר היום בשורה הראשונה של המאבק וללא כל ספק יהיו טובי הלוחמים למען מהפכה סוציאליסטית.

השאלה המרכזית הינה מהי הפרוגראמה המהפכנית, הפרספקטיבה והאסטרטגיה שתביא לשחרור האזור ולהקמתה של מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר.

אופייה המעמדי של מדינת ישראל

מדינת ישראל היא מדינה אימפריאליסטית. מהו האימפריאליזם? מדינה אימפריאליסטית הינה מדינה המשתמשת בכוחה הכלכלי והצבאי לצורך שליטה וסופר-ניצול של חומרי הגלם ומעמד הפועלים של העמים בארצות עניות. כדי להבין זאת, יש להבין את חוק נפילת שער הרווח.

ההתפתחות של הכלכלה הקפיטליסטית מוליכה לנפילת שער הרווח. זאת התוצאה משום שחלקו של כוח העבודה של הפועלים בייצור יורד ועמו נופל גם שער הרווח. אם הקפיטליזם היה בנוי בימינו על כלכלת שוק חופשי, התחרות בין בעלי ההון הייתה דוחפת חברות המבזבזות כוח עבודה לפשיטת רגל ומייצבת את שער הרווח. אולם בתקופה של האימפריאליזם, כאשר הכלכלה נשלטת על ידי המונופולים, פשיטת הרגל של חברות גדולות המבזבזות כוח עבודה, מאיימת על קיום השיטה כולה. מסיבה זו המדינה הבורגנית מתערבת ופודה את החברות הכושלות, ושער הרווח ממשיך ליפול. זה מה שגרם לקריסת ברית המועצות והוא העומד מאחורי המשבר שהחל ב-2007 ומעמיק כיום. הדרך העיקרית בה מנסים המונופולים להיאבק בנפילת שער הרווח הוא סופר-ניצול של פועלים רבים בעולם השלישי בשכר זעום ביותר.

מבחינה זו אין ישראל שונה מארצות הברית, יפן, אוסטרליה וקנדה. היא החברה היחידה שהייתה בעברה קולוניה (בריטית) והפכה למדינה אימפריאליסטית. המדינות הבורגניות האחרות באזור, כולל מצרים ואיראן, אינן מדינות אימפריאליסטיות, אלא חלק מהעולם השלישי. ישראל הפכה למדינה אימפריאליסטית כבר בשנות השישים כתוצאה מתמיכה כלכלית, פוליטית וצבאית של המדינות האימפריאליסטיות, שראו בה נכס אסטרטגי כנגד המוני האזור.

המיוחד בישראל הינו כי זוהי חברה של קולוניאליסטים מתיישבים, בדומה לדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, רודזיה (כיום זימבבווה), ואלג’יריה “הצרפתית”, והיא המדינה האחרונה מסוג זה. גורלן של האחיות שלה מעיד את הצפוי גם לה. האידיאולוגיה הציונית היא אידיאולוגיה ריאקציונרית גזענית המבטאת את האופי הקולוניאליסטי המנשל שלה.

מעמד הפועלים היהודי בישראל אינו מהפכני משום שהוא חלק מחברת המתיישבים הקולוניאליסטים. הניסיון ההיסטורי מוכיח כי לא העוני של הפועלים היהודים יכול לדחוף אותם להיאבק יחד עם המוני העם הפלסטיני, לא המוצא האתני (כפי שניתן לראות מההיסטוריה של הפנתרים השחורים והקשת המזרחית שדוברה לאחר החלטת בג”צ הפך לדובר הטבח של הצבא הישראלי בג’נין) ואפילו לא תבוסות צבאיות (כפי שראינו לאחר המתקפה על לבנון בשנת 2006). מה שיכול לדחוף חלק מהפועלים היהודים בישראל לעמדות מהפכניות הוא ניצחון מהפכני של מעמד הפועלים בארצות אחרות ובמיוחד במדינות השכנות.

הכוח המהפכני העקבי היחיד באזור הוא מעמד הפועלים הסופר-מנוצל הפלסטיני וזה במצרים, אלג’יריה, איראן, סוריה, לבנון, עיראק, טורקיה ושאר מדינות האזור. הוא חסר כיום הכרה מהפכנית, אך הוא ירכוש אותה מהניסיון של המאבק המעמדי המתפתח גם באזור.

הניסיון ההיסטורי מאז 1947 מוכיח כי אלו הקוראים לחלוקת הארץ ומסירת רובה לציונים תומכים בשליטי המדינה הציונית. אין זה מקרי שמק”י, שתמכה בחלוקה, גם ייבאה נשק לכנופיות הציוניות, בו הם השתמשו כדי לגרש את המוני הפלסטינים תוך ביצוע של למעלה מ-30 מעשי טבח.

בעבר, מנהיגי מק”י העלו את הסיסמה “מה שטוב לפועל, טוב לישראל”. למעשה הם אומרים: מה שטוב לישראל טוב לפועל הציוני. כך הם חושפים את העובדה שהם מבטאים את האינטרסים של בעלי מקצוע ואינטלקטואלים זעיר-בורגנים מצד אחד ושל האריסטוקרטיה הפרולטרית, כולל חלקים בבירוקרטיה של ההסתדרות, מצד שני.

אלו התומכים ברעיון של מיני מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל מעלים את אותו “פתרון” של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, עם מדינות חסות הידועות כבנטוסטנים. אם אכן תקום, כתוצאה ממשבר חמור של המדינה הציונית ו/או מפלה חריפה למאבק הפלסטיני, מדינת בנטוסטן פלסטינית, הרי הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל יגורשו לשם עם או בלי האדמות עליהן הם יושבים – מה שיכונה “תיקוני גבול” או “חילופי שטחים”. הפליטים שגורשו מארצם, לא ישובו לארצם כל עוד ישראל קיימת.

הזכות להגדרה עצמית

אין כל אפשרות לתמוך בזכות ההגדרה העצמית של הישראלים בצורה כל שהיא ובו זמנית לתמוך בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. העם הפלסטיני כולל כחמישה מליון פליטים, ויחד עם בני העם הפלסטיני החיים כאזרחים סוג ב’ במדינת ישראל, והפלסטינים החיים בשטחים שישראל כבשה ב-67, מספר הפלסטינים עולה על 9 מליון.

האימפריאליסטים והרפורמיסטים התומכים בקיומה של ישראל תומכים למעשה בדיכוי בני העם הפלסטיני, ושוללים הלכה למעשה את זכות השיבה של הפליטים לארצם, גם אם מפה לחוץ הם טוענים אחרת, שכן כל ישראל היא שטח פלסטיני כבוש, וישראלים רבים ילחמו עם נשק ביד כדי למנוע את שיבת הפליטים שתהפוך אותם למיעוט. אנו, כמרקסיסטים מהפכנים, תומכים אך ורק בזכות ההגדרה העצמית של עמים מדוכאים, בני הברית של מעמד הפועלים. התמיכה בזכות ההגדרה של המדכאים הוא תפקידן של המדינות האימפריאליסטיות ושל תומכיהן.

מעמד הפועלים בישראל שונה מזה שבשאר העולם, בין אם במדינות העולם השלישי, בהן מעמד הפועלים סופר-מנוצל, ובין אם במדינות האימפריאליסטיות. העובדים במהלך ההיסטוריה התקוממו נגד שלטון הבורגנות המדכאת, בישראל, לעומת זאת, אין היסטוריה כזאת של מאבק. כדי להבין את ההבדל, מספיק לזכור שהפועלים בארה”ב יצאו נגד הממשלה האמריקאית לאחר הכישלונות של ארצות הברית בוייטנאם, בעוד שבארץ הרוב המוחץ של היהודים נעשה אף יותר ימני וגזעני לאחר המהלומות שחטף צבאם בלבנון ובעזה.

שתי מדינות לשני עמים?

התומכים בעמדה של שתי מדינות לשני עמים מתחלקים לשתי קבוצות: אלו הקוראים, כמו מק”י-חד”ש, להקמת מדינה בורגנית לצד מדינת ישראל האימפריאליסטית, השולטת על 80 אחוז משטחי פלסטין, ואלו כמו מאבק סוציאליסטי וקבוצות דומות ברחבי העולם, הקוראים לשתי מדינות “סוציאליסטיות” נפרדות או בקשר פדרטיבי.

ההבדל בין שתי עמדות אלו הוא בעיקר קוסמטי, משום שאינטרס מעמד הפועלים העולמי אינו במדינת ישראל עם משטר סוציאל-דמוקרטי הכולל הלאמות, דהינו מדינת אפרטהייד “סוציאליסטית”, אלא במדינת פועלים פלסטינית מהים ועד הירדן. אלו הקוראים לשתי מדינות נשענים על העובדה שהכרת מעמד הפועלים היהודי בפלסטין הכבושה היא גזענית, וכדי לרצותם ולשכנעם לפעול כמעמד מהפכני יש להעניק להם את הזכות להגדרה עצמית. טיעונם רק מוכיח עד כמה הם הסתגלו להכרה ריאקציונית זו.

מדינה חילונית דמוקרטית?

למדינה יש אופי מעמדי, שכן כל מדינה היא כלי השלטון שלבו הצבא והמשטרה של המעמד השליט. במדינת פועלים המעמד השליט הוא מעמד הפועלים. לדמוקרטיה של מעמד הפועלים יש צורה וצורה זו היא שלטון מועצות הפועלים: מועצות שהנציגים בהן נבחרים באופן דמוקרטי על ידי הפועלים וההמונים התומכים במהפכה. ההנהגה הנבחרת של מועצת הפועלים העליונה היא גם הממשלה. התנאי ההכרחי לכך שמועצות הפועלים תשלוטנה הוא שההנהגה שלהן תהיה הנהגה מהפכנית של מעמד הפועלים המודע. מועצות פועלים בהנהגה רפורמיסטית אינן אורגן מהפכני. ממשלת פועלים יכולה להיות גם ממשלת קואליציה של מפלגת הפועלים המהפכנית עם מפלגות אחרות המגנות על מהפכת הפועלים. מדינת פועלים יכולה לקום רק כתוצאה מהתקוממות חמושה של מעמד הפועלים בראש ההמונים ולאחר הריסת מנגנון המדינה הבורגנית.

המהפכה הבולשביקית היא מהפכת הפועלים המנצחת היחידה בהיסטוריה עד כה. אולם עקב הבידוד של מהפכה זו בעקבות כשלון הגל המהפכני של שנות העשרים והשלושים, השתלטה מהפכת הנגד הסטליניסטית על מדינת הפועלים והרסה אותה בתקופת הטיהורים הגדולים. במלחמת העולם השנייה רוסיה הסטליניסטית כבר הייתה מדינה אימפריאליסטית ודבר זה הוא שמסביר את תמיכתה בהקמת מדינת ישראל כחומה נגד מהפכות פועלים.

למדינה בורגנית יש גם צורה שלטונית, ובתקופות של מאבק מעמדי בעוצמה נמוכה, הצורה הנורמטיבית היא השלטון הפרלמנטארי. כיום רוב הקבוצות המתנגדות לסיסמה של שתי מדינות לשני עמים תומכות, בצורה כזו או אחרת, בהקמתה של מדינה בורגנית אחת, תחת הכותרת של מדינה חילונית ודמוקרטית.

לפרוגראמה זו יש יתרון ניכר על הפרוגראמה של שתי מדינות לשני עמים משום שאין היא מוותרת על פלסטין מהים ועד הנהר ואינה מוכרת את זכות השיבה של הפליטים. אולם החולשה שלה הינה כי אין היא יכולה להציע אסטרטגיה היכולה להביא לשינוי מהפכני. אין היא מכירה בכך שלא ניתן לפתור את השאלה הלאומית הפלסטינית במסגרת השיטה הקפיטליסטית ואין היא רואה במעמד הפועלים את המעמד המוליך את ההמונים למהפכה מנצחת.

האם ניתן להקים מדינה בורגנית בפלסטין? בתנאים של דרום אפריקה, מאבק ההמונים השחורים הפיל את המשטר הגזעני הלבן. אולם ההנהגה של האיי.אנ.סי והמפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה, בהעדרה של מפלגת פועלים מהפכנית, חסמו את הדרך למהפכה של פועלים ומוססו אותה. התוצאה היא הסבל הנמשך של המוני השחורים, בעוד שכבה דקה של שחורים הצטרפה למעמד הבורגני הלבן השליט. מצב ההמונים השחורים, המנוצלים ומדוכאים כיום בדרום אפריקה, אינו שונה ממצב ההמונים במצרים, כאשר המדינה המצרית היא אחד מעמודי התווך של השליטה של האימפריאליזם באזור – בין השאר, היא שותפה למצור הציוני על עזה.

בתנאים של המזרח התיכון, הקמתה של מדינה בורגנית פלסטינית עצמאית בעלת שלטון פרלמנטארי עוד פחות אפשרית מזו של דרום אפריקה. שם מיליוני הפועלים והעניים השחורים נשלטו על ידי מיעוט גזעני קטן. לעומת זאת, השליטה האימפריאליסטית באזור נשענת לא רק על ישראל אלא על המדינות הבורגניות האחרות. ללא מהפכה של מעמד הפועלים בראש ההמונים, האימפריאליזם ימשיך לשלוט והוא יתנגד בכל כוחו להקמתה של מדינה פלסטינית בורגנית בכל שטחי פלסטין, כאשר הבורגנות המקומית, כולל הפלסטינית, מסייעת בידו – וכל מי שעוקב אחרי האופי של היחסים בין פת”ח, ארה”ב וישראל יכול להבין זאת.

מדינת פועלים הינה בהגדרתה מדינה חילונית, דהינו בה הפרידו בין דת ומדינה, והיא דמוקרטיה של ההמונים ובראשם מעמד הפועלים, ולא דמוקרטיה של המיעוט הבורגני הקטן.

המוני העם הפלסטיני, הנאבקים בשורה הראשונה באזור כנגד האימפריאליזם, אינם חזקים מספיק כדי להפיל את מדינת ישראל. אולם מאבקם אינו מבודד, אלא חלק מהמאבק של מעמד הפועלים וההמונים באזור. זהו כוח שאם יהיה מודע למשימתו ההיסטורית, יוכל לגבור על ישראל ועל שליטי מדינות ערב המשתפים פעולה עם ישראל ועם האימפריאליזם האמריקני והאירופאי.

שותפינו הממשיים שעליהם ניתן לסמוך במאבק איתנים זה הם המוני מעמד הפועלים בכל העולם, המגלים סולידריות פעילה עם העם הפלסטיני. הבדידות הגוברת של מדינת ישראל כיום בעולם הוא תוצאה של פעולותיה של תנועה המונית, בה למעמד הפועלים יש תפקיד חשוב, המזהה בבירור את ישראל כאויבת.

המהפכה המתמדת

הנזק שגרמו הסטליניסטים לתנועת הפועלים הוא נזק נורא שהרחיק את מעמד הפועלים מההבנה כי יש צורך במהפכה סוציאליסטית כדרך היחידה לפתוח את הדרך לחברה יותר מפותחת. חיסולה של ברית המועצות כמדינת פועלים על ידי הסטליניסטים היה סיוע אדיר לאימפריאליזם. חשיבותו של טרוצקי והתנועה הטרוצקיסטית בימי חייו היו שהם נלחמו על עקרונות המרקסיזם המהפכני כנגד ההסתאבות הסטליניסטית. תרומתו התיאורטית של טרוצקי הידועה כמהפכה המתמדת היא המפתח לשחרור האזור והעם הפלסטיני.

טרוצקי הסביר כי בארצות שלא עברו את המהפכה הדמוקרטית, הבורגנות אינה מסוגלת לבצע את התפקידים של המהפכה הדמוקרטית: שחרור מהאימפריאליזם, תיעוש, מהפכה אגרארית, שחרור הנשים, שוויון בפני החוק. הזעיר בורגנות אינה מעמד שלו אופן ייצור עצמאי והיא יכולה לחבור או לבורגנות או למעמד הפועלים ועל כן תפקידי המהפכה הדמוקרטית נופלים על שכמו של מעמד הפועלים בראש ההמונים שיבצע אותן כאשר יעלה לשלטון ויקים מדינות פועלים (חברות מעבר אל הסוציאליזם) כאשר קצב מילוי התפקידים הסוציאליסטיים מותנה במהפכה עולמית של מעמד הפועלים ובמיוחד בארצות המפותחות להן טכנולוגיה מפותחת. על כן, לדעתנו כל מי שמבקש בפתרון מהפכני של השאלה הלאומית הפלסטינית צריך ללמוד מקרוב תיאוריה זו ולהבין כי המפלגות המהפכניות של מעמד הפועלים יכולות להיות רק טרוצקיסטיות. הבעיה היא שהאינטרנציונאל הרביעי אותו הקימו הטרוצקיסטים ב-1938 נהרס כמפלגה המהפכנית של המהפכה העולמית על ידי רוויזיוניסטים זעיר בורגנים שפיתחו תיאוריות ועמדות המשרתות את המעמד השליט, ולכן הוא גם התפורר. הצורך הוא לבנות מחדש את האינטרנציונאל הרביעי על בסיס העקרונות המהפכניים המרקסיסטיים, דהיינו הטרוצקיזם האוטנטי.

למען שיבת הפליטים!

למען שחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים!

למען מדינת פועלים פלסטינית מהים ועד הנהר!

למען פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון!

למען הקמתו מחדש של האינטרנציונל הרביעי, המפלגה המהפכנית העולמית!

Leave a Comment

Scroll to Top