תפקידן של מהפכניות סוציאליסטיות במאבק נגד האפליה המגדרית במוסדות החינוך
מאת: רותם אלישע
הקדמה
שלום לכולן שמי רותם אלישע, אני תלמידת תיכון מרמלה. בתחילת השנה יזמתי מאבק ופתחתי דף פייסבוק שנקרא “מפסיקות לשתוק – נלחמות למען החופש והשוויון”. הרעיון הזה עלה במחשבתי בעקבות הנוהל המפלה הנהוג בבית הספר שלי, אשר אוסר על תלמידות להופיע ללימודים במכנסיים קצרים – זאת בעוד שנערים רשאים להתלבש כך. התירוץ שניתן לי הוא שעל תלמידות בית הספר להתלבש באופן “צנוע”. אילו יתלבשו הנערות באופן בלתי צנוע, כך הוסבר לי, הדבר יפריע לבנים להתרכז בלימודים ויגרום להטרדות מיניות בבית הספר. שלא במפתיע, עם פתיחת העמוד התברר כי ממדי התופעה רחבים הרבה יותר וכי בתי ספר, מנהלים, מורות ומורים מקיימים נהלי קוד לבוש מפלים ומשפילים כלפי תלמידות ואף אוכפים אותם באמצעים משפילים דוגמת מדידות של אורך המכנס בכניסה לבית הספר, מניעת השתתפות בלימודים וכדומה.
קוד הלבוש הבלתי-שוויוני ומשטר הצניעות הזה, ובמיוחד הנימוקים המקוממים שמוצמדים לו מעודדים ומעניקים לגיטימציה להאשמת הקרבן, סקסיזם, הפצה וחיזוק תרבות האונס הנפוצה בבתי הספר בפרט ובחברה בכלל. במקום שמערכת החינוך תלמד נערים לא להטריד מינית הרי שהצוותים החינוכיים מעדיפים ללמד נערות איך כביכול להימנע מהטרדות מיניות. אני רוצה להאמין, ולמעשה בטוחה למדי, שכוונותיהם של המורים והמורות טובות. אני רוצה להאמין גם שלא מעט מן הנערים שמטרידים ואפילו תוקפים מינית עושים זאת מתוך בורות וחוסר מודעות לחומרת העניין. יתר על כן, אני סבורה אף כי רבות מן הנערות המותקפות והמוטרדות אינן מודעות לכך שמעשים מסוג זה אינם לגיטימיים או שהן סבורות בטעות כי מדובר בגזרת גורל ובמציאות חברתית ותרבותית שלא ניתן לשנות.
מסיבה זו, בנוסף לדרישה הטכנית לבטל מייד את כל נהלי הלבוש המפלים בבתי הספר, אנחנו דורשות ממשרד החינוך גם לממן תכנית לימודים מובנית בנושא מגדר וחינוך מיני בכדי שנערות ונערים ילמדו מהם אונס, הטרדה וניצול מיני ובנוסף על כך, ילמדו על מיניות בצורה אמינה ולא דרך פורנו, פרסומות וירחוני אופנה סקסיסטיים.
במאמר זה אני פחות אתמקד בפרטים הטכניים של המאבק שלנו אלא אעסוק במאבק “מפסיקות לשתוק” מנקודת מבט סוציאליסטית ובאופן שבו אני רואה את התפקיד שלי ושל חברותיי כמהפכניות סוציאליסטיות במאבק הזה.
1. לא פמיניסטיות – סוציאליסטיות!
מאבק מהסוג שלנו יקבל באופן אוטומטי, הן בתקשורת והן בשיח הציבורי תווית “פמיניסטית” וימשוך אליו נערות ונשים אשר מגדירות את עצמן באופן זה. סוציאליסטיות אינן חוששות אלא מברכות על כך. כמהפכניות סוציאליסטיות עלינו לנצל הזדמנות זו ולהציב את התפיסה הפמיניסטית הרווחת, כי ייצוג רב ככל האפשר לנשים בעמדות כוח יביא לחברה שוויונית וצודקת יותר מבחינה מגדרית, אל מול מציאות החיים שלנו ולהוכיח לשותפות הפמיניסטיות שלנו עד כמה היא שגויה. אנו חיות מציאות שבה דווקא מערכת החינוך, המנוהלת ברובה המוחץ על ידי נשים בעמדות כוח, מהווה שותפה מרכזית בטיפוחה של תפיסת עולם הרואה בנשים כפחותות ערך ואת גופן כחפץ שיש להסתירו מפני הגברים שטופי הזימה.
מול תפיסה זו אנו נציב את תפיסת העולם הסוציאליסטית, אשר תומכת בשחרור האנושות כולה מכל צורות הדיכוי – אי שוויון מעמדי, אי שוויון כלכלי, גזענות, שוביניזם גברי, לאומנות, הומופוביה, אסלאמופוביה ועוד. רק חברה שיתופית, משוחררת מכל אלה, תהיה חברה שבה יהיה ייצוג שוויוני לנשים בעמדות מרכזיות ובטח שלא יהיה אז צורך להציב אדם כלשהו, ללא קשר לזהותו המגדרית, בעמדה של כוח או היררכיה על פני בני ובנות אנוש אחרות.
2. להעצים את המדוכאות הנאבקות במקום להחליש אותן
אנחנו חיות בחברה קפיטליסטית מעמדית הממיינת נשים ואנשים לשווים יותר ושוות פחות. עלינו להעלות את המודעות בקרב התלמידות והנשים הנאבקות באפליה המגדרית לעובדה שכל עוד יהיו מעמדות יהיו גם אפליות, דיכוי וניצול כנגד נשים. בחברה מעמדית נשים מעולם לא היו לעולם לא יהיו שוות לגברים. עלינו להימנע מלפזר אשליות שיביאו לאכזבות ולייאוש. עלינו לומר את האמת הפשוטה כי המאבק יהיה ארוך וקשה וכי התוצאות שלו, מרשימות ככל שיהיו, יהיו זמניות ומוגבלות. עלינו להציב בחזית את המסר שרק מאבק למען חברה סוציאליסטית דמוקרטית ונטולת מעמדות יביא לשוויון ושחרור הנשים. אנו נעשה זאת לא רק במילים כי אם במעשים.
אנו נפעל למען ניהול המאבק בשיטה דמוקרטית “מלמטה”. כלומר, הנערות ייקחו חלק בקבלת החלטות קולקטיבית, ייזמו רעיונות, יתארגנו ויפעלו הן ברמה המקומית והן ברמה הכלל-ארצית של המאבק. באופן זה יהפכו הנערות למודעות יותר ליכולת ולעוצמה שלהן כאשר הן פועלות באופן מאורגן ושיטתי למען מטרותיהן. זאת בניגוד לנהוג ברוב המאבקים החברתיים המתרחשים בארץ, במהלכם תופסת את ההנהגה קבוצת פעילים חברתיים אשר מחליטה בפורומים מצומצמים כיצד יתנהל המאבק, אילו סיסמאות הוא יעלה, היכן ובאיזה אופן יתקיימו פעולות והפגנות וכו’. את ההחלטות הללו מנחיתים אותם פעילים על הנאבקים ומצפים לשיתוף הפעולה והציות שלהם.
לשיטה זו שני חסרונות בולטים המביאים להחלשה של המדוכאים ומאבקם במקום להעצמתם:
א. היא מחזקת תרבות מאבק אשר מעודדת את המדוכאים והמוחלשים לסמוך על קבוצות של פעילים חברתיים נחושים לפעול ולהסיר בעבורם את כל סוגי העוול והדיכוי הקיימים בחברה במקום להתארגן ולפעול בעצמם.
ב. היא מקלה על בעלי ההון הקפיטליסטים ומשרתיהם הפוליטיקאים לנטרל את ההנהגה ולרוקן מתוכן את המאבק באמצעות מעצר ורדיפה משפטית של פעילים, איומים, או לחילופין שוחד בדמות משרות או כסאות בכנסת. כך או אחרת מנסים אויבי השוויון, החירות והצדק לייצר ניגוד אינטרסים בין הנהגת המאבקים לציבור הנאבקים. כאשר ההנהגה והמאבק מתנהלים בשיטה דמוקרטית לכל מנהיג יש תחליף מיידי במקרה הצורך. כאשר ההנהגה והמאבק מתנהלים בשיטה דמוקרטית מוחלפת תרבות העדר והציות בתרבות של חשיבה ביקורתית ודיון אשר מפרה ומעצים את כל הצדדים השותפים בו.
יחד עם זאת, אני לא רוצה שתבינו מדבריי שמאבקים יכולים להתקיים ללא הנהגה. בנסיבות הקיימות זה יהיה נאיבי לחשוב כך. לכל אורך ההיסטוריה מאבקים חברתיים מייצרים הנהגה באופן אוטומטי. התפקיד שלנו בתור מהפכניות סוציאליסטיות הוא לדאוג לכך שההנהגה תשרת את האינטרסים של המדוכאים ולא להפך.
ומעבר לכל זה, בתור סוציאליסטיות אנחנו שואפות לחיות בחברה בה כולם/ן לוקחים/ות חלק פעיל בקבלת החלטות בכל תחומי החיים – הייצור, החינוך, הבריאות וכולי. אם אנחנו לא נשכיל לקיים את המאבקים שלנו בצורה דמוקרטית מלמטה, אף אחת לא תאמין לנו שחברה אנושית שלמה יכולה להתקיים בצורה כזאת.
מסיבה זו, אנו שואפות לכך שהמאבק של “מפסיקות לשתוק – נלחמות למען החופש והשוויון” ינוהל בצורה דמוקרטית מלמטה. לדוגמא, בשבוע שעבר התקיימה הפגנה ראשונה שלנו ואת ההפגנה אנחנו כל הנערות ארגנו באופן דמוקרטי על ידי סקרים בקבוצת פייסבוק שפתוחה לכולן. קבענו יחד את תאריך ההפגנה, השעה, המיקום, הנוסח להזמנה, את הסיסמאות ואת נוסחי השלטים. המהלך הזה הוכיח את עצמו ואכן הגיעו בנות ובני נוער רבים ואפילו מורות ומורים. ההפגנה הייתה מאד מרגשת, מעצימה ומוצלחת.
3. להציב בראש את המוחלשות ביותר
תפקיד נוסף שלנו בתור מהפכניות סוציאליסטיות זה להעצים את המוחלשות ביותר ולעודד אותן להתייצב בחזית המאבק. במילים אחרות להביא לחזית המאבק את הכוחות החברתיים שאין להם מה להפסיד מלבד שלשאלותיהם. המאבקים החברתיים שמתנהלים בארץ מונהגים באופן מסורתי על ידי האליטה המשכילה היושבת באזורים מרכזיים ונהנית מזכויות יתר (פריבילגיות) אותן היא מעוניינת לשמר. האינטרסים של הנהגה מסוג זה אינם תמיד תואמים אחד לאחד לאינטרסים של הנאבקות והסובלות מדיכוי. כתוצאה מכך ככל שהמאבק נמשך זמן רב יותר, ההנהגה והמונהגים עוברים תהליך של ניכור זה מזה וכך ההנהגה מוצאת את עצמה ללא מונהגים, דבר שגורם להישגי המאבק להתמסמס.
מטרתנו לחשוף כיצד דיכוי מגדרי קשור בקשר דו-כיווני לדיכוי הכלכלי-מעמדי. ככל שנערות מאזורי פריפריה כלכלית, חברתית וגאוגרפית תהיינה מעורבות יותר, בולטות יותר וינהיגו את המאבק הזה, כך הן תצבורנה ביטחון עצמי ותודעה מהפכנית אשר תשמש אותן למאבק בשאר צורות הדיכוי שהן סובלות מהן על בסיס יומיומי.
כאן המקום לציין, שלהפגנה ביום שישי הגיעו נערות רבות ממה שציפיתי ואפילו טרנסג’נדרית מקסימה אחת. הן הגיעו מבאר שבע, דימונה, רמלה, חדרה, קריית אתא ועוד. כנראה שעשינו משהו נכון.
4. עם המדכא עמים אחרים אינו יכול “להיות עם חופשי”
(פרידריך אנגלס, יוני 1874)
על מהפכניות סוציאליסטיות להביא לתודעה של הנאבקות שבאזור בו אנו חיות, “המצב הבטחוני” או במילים אחרות הדיכוי הלאומי האלים של העם הפלסטיני נמצא במרכז סדר היום הציבורי ובראש סדר העדיפויות של המעמד השליט. כתוצאה מכך, משרד החינוך משקיע משאבים יקרים ומאמצים כבירים לשכנוע ועידוד הצעירים והצעירות להתגייס לצבא ולקחת פעיל בדיכוי זה – וממש כמו הדיכוי המגדרי, הכל נעשה במסווה של “ערכים” ו”מוסר”.
למעשה, המעמד השליט בברית עם המערכת הפוליטית והתקשורת בשירותו מקריבים את הביטחון האמיתי, היומיומי שלנו כנשים לטובת “הביטחון” המזויף שנועד להגן על עם מדכא וכובש מפני זעמו ותסכולו של העם המדוכא. התוצאות עקובות מדם – עלינו לשאול באופן גלוי מי אחראי לפגיעה, רצח ואונס של יותר נשים, האם טילי ההתנגדות הפלסטינית או הגברים הישראלים, אשר רובם סובלים בעצמם מדיכוי והזנחה בכל תחומי החיים מחינוך ועד בריאות ותשתיות רווחה?!
בעלי ההון ומשרתיהם בתקשורת, בכנסת ובממשלה יודעים היטב כיצד לנצל את הגזענות והשנאה הלאומית בכדי לפרק ולרוקן מתוכן מאבקים חברתיים. אילו למשל, האינתיפאדה הפלסטינית השלישית הייתה פורצת ביום שישי שעבר, כתוצאה מפרובוקציה של חבר כנסת גזען ושוביניסט כלשהו, הרי שההפגנה שלנו לא הייתה זוכה לסיקור התקשורתי שהיא הרוויחה ביושר. לכן עלינו לומר בלי לפחד ובלי להתבייש כי למען ביטחוננו, המוחשי, היומיומי, עלינו הנשים לפעול ולהנהיג את המאבק לשחרור הארץ כולה מאפליה גזענית ודיכוי לאומי ולמען מהפכה חברתית המונית, בהובלת העובדים והעניים, שתייצר חברה צודקת, שוויונית וחופשית – כלומר סוציאליסטית ודמוקרטית מהים עד הנהר. עד אז – ימשיכו המאבקים החברתיים שלנו להתרחש אך ורק בתקופות הקצרות שבין מבצע צבאי אחד לזה שיבוא אחריו.
נערות יקרות, אתן לא לבד! הצטרפו אלינו ל”מפסיקות לשתוק – נלחמות למען החופש והשוויון”, הצטרפו אל מהפכת הצדק החברתי! בהפגנה שלנו נשמעה סיסמא אחת שנגעה ללבי יותר מכל האחרות: נשים הן לא שקופות – הן עושות מהפכות!