מאת: מיכאל גולדמן-עטייה
תקופות שונות בהיסטוריה האנושית היו כתקופות בהן עברו אידיאולוגיות תהליך של שינוי פנימי, טרנספורמציה, לקראת שיוך מודרני חדש. החברה המתפתחת ללא הפסק מוציאה תחת ידה פרספקטיבות חדשות, המצאות חדשות ורעיונות חדשים, ואלו הרעיונות השמרניים והישנים, בכדי שלא יעלמו מין העולם- חובה להם לשנות את עצמם ולהתאימם לתנאי ולחוקי החברה המודרנית החדשה, ובכך משיבים הם מלחמה שערה לאידיאולוגיות החדשות.
כך גם הקפיטליזם: פעם הוא ייצוג החברה השמרנית, מטרניכיסטית, עומד איתן לצד הדת; פעם הוא סמל החילוניות אל מול הבערות הדתית, קורא איתן לקראת חופש וחירות לכל, כביכול; ופעם הוא סמל המודרנית, תפארת החברה האנושית, משתקף הוא בחלונות הערים הגדולות בעולם. כך הוא משנה פניו פעם אחר פעם, בהתאם לשינוי החברה האנושית, משנה ומוחק משפטים ומילים ומסדרם מחדש כדי שיתאימו להלך הרוח העכשווי.
אם כך, מהו הלך הרוח העכשווי, ומה צעדי הקפיטליזם כלפיו?
העידן המודרני בשנים האחרונות, הוא עידן שיוך האדם העצמי, והוא מציין פריחה של האינדיבידואל. אם בעבר היה האינדיבידואל חלק מהמסגרת שאליה נולד- בין אם הדת, הלאום או העם- קיום האמצעים המודרניים (האינטרנט ויכולת התקשורת הפנומנליות) מאפשר את צמיחת האינדיבודאליזם. דתות וקבוצות שבעבר היו נחלת מיקום גיאוגרפי יחיד צמחו ופרחו כאשר הפיצו תורתן ברבים בדרכים מודרניות. האינדיבידואל חשוף לאפשרויות בחירה מן הרגע בו ניתנת לו האפשרות לגלות ולחקור.
התנועה הציונית, לדוגמא, והישות הציונית, סובלת היא בשנים האחרונות מהתנגשויות תרבותיות בין העידן המודרני לבין האידיאולוגיה שלה. שכן גורסת היא כי עם אחד, לאום אחד, מקומו במיקום גיאוגרפי אחד ויחיד ורם הוא מכל השאר. לכן נמשכים אנשים אל המציאות הגלובלית במקום אל המציאות הלאומית-ציונית, ומנגד, זולגים מאפייני תרבות אחרים אל תרבויות חדשות, ויוצרים הם אנשים חדשים, עתיד חדש.
אין אני מצדיק את הגלובליזציה, שיש בה משום עוול וחטא נורא, בעיקר כאשר מדובר בהפצת האימפריאליזם האמריקאי: אך החופש האינטרנטי והמודרני איפשר הוא את עלייתם של אנשים חופשים, את עליית סולידריות הפועלים הבינלאומית.
והתנועה הציונית, אשר מאז ימי ההפרטה ובימינו אנו, ימי המשטר הניאו-ליברלי של הליכוד, מייצגת את הקפיטליזם- חוותה זו על בשרה בעלייה במקרי הירידה מהארץ אל מדינות אחרות, בעלייה במקרי “יחסי התערובת”, ויותר ויותר אנשים נמשכים אל מוצרי הלאומים האחרים, מדינות אירופה ואמריקה, ואזרחיה של מדינת ישראל עצמה מתחילים תהליך חזרה למקורותיהם! הסתכלו על יוצאי עדות המזרח, תימן ומרוקו, לוב ותוניס, אשר המשטר הציוני לא חסך שבטם עימם- הנה בזכות העידן החדש פרחו והחלו לערער בחשיבות הישות הציונית, ובעוול הנורא הנושא לעם זה, לעמי ולי ולמשפחתי, שכן נושא אני את השם עטייה בגאווה אל מול הקיפוח של הקפיטליזם הציוני, זכר לתרבות שנמחקה כמעט כליל.
וראו כיצד הדבר משפיע על הישות הציונית! כיצד משנה היא תווי פניה ואת אופייה מיום ליום, מראה עצמה לחוץ כמדינה מודרנית ועכשווית, אך דבר לא השתנה! אופייה כלפי המדוכאים הפלסטיניים, אופיה כלפי הפטריארכיה הציונית ועקירת היהדות, לא השתנה! ועדיין בחזות פנים מעיזה היא להגיד כי היא מדינה מודרנית, בשעה שבשטחי פלסטין היא ממשיכה לדכא ולכבוש. הביטו וראו זאת בעצמכם.
ישאל הקורא היקר, מה הקשר בין הדבר לבין בתי הספר?
קשר נרחב יש לבתי הספר. הנה, הביאו הימים האחרונים דוגמא טרייה לצדקתי.
אל מול עליית האינדיבודאליזם, ומשום שאלו הנחשפים אליו ביותר הם הצעירים, אלו העומדים להיות אזרחים של הישות הציונית, ואלו שחושקת הבורגנות הציונית בהיותם אזרחים ופועלים צייתנים ושקטים, אשר ימשיכו לכלכל המדינה תחת גל הפשיזם השוטף אותנו – המציא הקפיטליזם הציוני רעיון חדש, טקטיקה חדשה: יכבוש הוא את העצמי, את האינדיבידואל, בצעירותו ובמהירות לפני שיחשף לרעיונות החופש והחירות, ללא לאום וללא סמכות עליונה של בורגנות מושחתת – ויהפוך הוא לאזרח צייתן וממושמע. זוהי שטיפת מוח בהיקף ענק, ואיפה תוכל הישות הציונית לקיימה, אם לא בבתי הספר? ישמעו נא אימהות ואבות, הורים לילדים אשר רוצים שילדיהם יהיו ממקימי עולם חדש וטוב יותר: שולחים אתם את ילדיכם לקראת מוות של המחשבה החופשית ולקראת כיבוש מוחם. במקום חשיבה עצמאית – חשיבה בורגנית, במקום חופש הבחירה – האמונה העליונה בישות הציונית הקפיטליסטית. כך גם נעשים הדברים במדינות ובלאומים אחרים, אך כאן נעשה הדבר בכוחניות שאין כמוה, ומתוך אמונה בעליונות הגזע היהודי בלאום היהודי – ויחד עם זאת, בעליונות הבורגנות בארץ ישראל.
ובשעה שהבנתי זו, ולקח לי שנים רבות להבין הדבר כתלמיד באותם מתקני כליאה למחשבה מטעם הישות הציונית – חשכו עיניי, כי מולי ראיתי מיליונים של תלמידים ושל ילדים, אשר נולדו למחשבה חופשית ולחירות של בני אדם, מובלים לקראת עתיד של צייתנות ושל משמעת לאומית. היש לנו עתיד טוב כאשר נלכדים מיליונים במלכודת החשיבה הציונית?
ישמח הקורא לדעת כי לא כך הדבר, וכי עתידנו אומנם נמצא הוא בסכנה מטעם הכיבוש של האני של הקפיטליזם – אך יש בהם רבים מתוך הילדים ומתוך הנערים המסרבים להאמין בדוגמות המוצגות לפניהם כאמת מוחלטת יום אחר יום, שעה אחר שעה. בוחרים הם בדרך האמת של חשיבה ספקנית וביקורתית, אותה דרך בה הגעתי אני אל הסוציאליזם ומשם אל הקומוניזם, ומבינים כי אינם רוצים להיות חלק מהישות הציונית ואינם רוצים להשתתף בבניינה ובקידומה. אלו הם תחילתה של המהפכה החדשה, אשר עתידה לבוא!
ומדוע?
משום שיותר מכל עידן אחר בהיסטוריה האנושית, ויותר מכל מקום אחר על פני כדור הארץ, במדינת ישראל יש צורך במהפכה אשר תתחיל מן האני, ואני קורא לה: מהפכה של האני, התקוממות של האינדיבידואל, מרי של נפש האדם. מן הרגע שאוזר האדם, ובמיוחד הילדים והתלמידים של מערכת החינוך הציונית, את האומץ לבדוק ולהטיל ספק בכל מה שידע – זהו הרגע בו יתחיל מסע קשה אך נכון לקראת הגעתו לשלמות.
ובצורה זו, קורא יקר, מגיעים תלמידים ונערים רבים אל הרדיקליות ואל סולידריות הפועלים הבינלאומית, והשורות הסוציאליסטיות בישראל זרועות בני נוער כמוני, ואלו, במקום להיות דור חדש של פועלים צייתנים ומדוכאים – יהיו הם דור חדש של מהפכה ושל מאבק עבור מציאות טובה יותר.
ולך, קורא יקר, יש לי בקשה.
ראשית, אם אתה מבוגר והורה לבן או לבת – אנא, אם שולח אתה אותו אל בית הספר, הסבר לו ולמד אותו אודות חשיבה ביקורתית והטלת ספק, למדהו אודות העוול שבציות לסמכות עליונה ולמדהו מהו חופש.
ואם אתה תלמיד בעצמך, ומרגיש מדוכא ומקופח תחת עינו הבוחנת של משרד החינוך (מחדש) ושל הישות הציונית – אינך לבד! ודע לך כי בהתקוממותך שלך לבד, המאבק הפרטי שלך, בונה אתה את ההתחלה של עולם טוב יותר. אתה – וכל שאר התלמידים והנערים אשר בחרו להתייצב כמתנגדים וכנאבקים כנגד הכיבוש של האני הקפיטליסטי- גיבורים.