נשיא ארה”ב ברק אובמה כפה על הרשות הפלסטינית לחזור ל “שיחות השלום” עם ישראל – כינוי ציני למכירת הזכויות הפלסטיניות לציונים. האמת היא שפוליטיקאים ציונים, בין אם הם מזוהים עם הימין כמו נתניהו, או עם השמאל כמו ברק, מסכימים למשא ומתך עם הפלסטינים רק כדי לחזק את המיתוס לפיו ישראל רוצה שלום, המאפשר למדינה להמשיך בדיכוי הפלסטינים בזמן שהיא מקבלת תמיכה מידידיה הליברלים באירופה ובארה”ב.
ניתן לראות באיזו מידה ממשלת נתניהו מעוניינת בשלום ובהחזרת השטחים שנגנבו ב-1967 לפי תגובתה לשני אירועים מהזמן האחרון.
הנאום של עובדיה יוסף: הסתה להתקפה רצחנית על הרשות והפלסטינים
בנאום השבועי שלו בשבת האחרונה, רבי עובדיה יוסף אמר “אבו-מאזן וכל הרשעים האלה – שיאבדו מהעולם. יכה בהם הקדוש ברוך הוא מכתב דבר, בהם ובפלסטינים האלה”.
יוסף הוא המנהיג הרוחני של המפלגה החרדית ש”ס, המשתתפת בקואליציה. בשנות התשעים המוקדמות המפלגה תמכה בהסכמי אוסלו, ולכן נחשבה למפלגה מתונה בישראל. אך בשנים האחרונות, ש”ס פנתה ימינה. ניתן להסביר שינוי זה רק בהקשר של התזוזה ימינה של החברה הישראלית כולה, לאחר כישלונות הצבא הישראלי בלבנון ובעזה. תזוזה זה הורגשה במיוחד בקרב העובדים העניים, המהווים חלק נכבד מהבסיס החברתי של המפלגה.
הממשלה הישראלית סירבה לגנות את יוסף. למרות שהיא הרחיקה את עצמה מדבריו, היא לא יצאה נגדו, ואין לה כוונה לפעול כנגד אדם שקורא בבירור לרצח של מנהיגים פוליטיים פלסטינים ולהשמדת העם הפלסטיני.
הנאום של יוסף הוביל לתחושה מוצדקת של כעס מצד הפלסטינים. ח”כ ג’מאל זחאלקה מבל”ד אמר, בצדק, כי אם יוסף היה מנהיג מוסלמי שקורא לרצח של יהודים, הוא היה מוצא את עצמו מאחורי סורגים במהרה. אבל אם פוליטיקאים פלסטינים ישראלים כמו זחאלקה, המעורב בועדת המעקב, היו רוצים להילחם נגד גזענות אנטי-פלסטינית, הם היו מארגנים פעולות כנגד ש”ס ויוסף. אנחנו קוראים למנהיגים אלה להפוך את הדיבורים שלהם למעשים, ולארגן מאבקים המוניים כאלה.
רדיפה של אמנים מהשמאל
53 אמנים בולטים, כולל שחקנים, כותבים ובמאים, חתמו על התחייבות לא להופיע במרכז התרבותי החדש באריאל. אריאל היא התנחלות בגדה המערבית שנבנתה על אדמות שנגנבו בזמן מלחמת 1967, כמו כל ההתנחלויות בגדה. העובדה שבחנוכת המרכז החדש יועלו מחזות שנכתבו על-ידי ברטולד ברכט היא אירונית במיוחד – ברכט ודאי היה מתהפך בקברו אם הוא היה יודע שמשתמשים במחזותיו ככלי לדיכוי גזעני.
רוב החותמים הם ציונים שמאליים, המצדיקים את סירובם להופיע במרכז החדש על-בסיס העובדה שההתנחלויות מפרות את החוק הבינלאומי. אנו, כמובן, מתנגדים להתנחלויות מסיבות שונות לחלוטין. אך אנו מגנים על האמנים נגד רדיפה בידי הממשלה ובידי מועצת יש”ע, בור השפכים הריאקציוני של פוליטיקאים גזענים מההתנחלויות, שהבטיחה תגובה קשה לחרם וקראה לפיטורם של אמנים אלה ולמנוע מהם מימון ממשלתי.
מצד שני, בתור מהפכנים אנטי-ציונים, אנו גם רוצים להפנות תשומת לב לעובדה שהחרם מופנה רק כלפי ההתנחלויות בגדה. דבר זה מבטא את הגישה הכללית של השמאל הציוני, התומך בגניבת האדמות של ישראל שלפני 1967. בזמן שאנחנו מגנים על אמנים שמאליים מרדיפה, אנו בשום פנים ואופן לא תומכים באידיאולוגיה הציונית שלהם, המתנגדת לזכות השיבה וזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים בדיוק כמו זו של הציונים הימניים.
לא למשא ומתן!
בחינה של הגישה של הממשלה לשתי התקריות מראה כי בעוד שהסתה גזענית לרצח עם נגד הפלסטינים בישראל היא פשע ללא עונש, התגובה הרשמית לחרם של האומנים כנגד התנחלות בלתי-חוקית היא עונש ללא פשע. דבר זה חושף את המדינה הציונית פעם נוספת כמכשיר להתנחלות בפלסטין ודיכוי תושביה המקוריים.
הניסיון ההיסטורי בנושא משא ומתן מראה כי שלום עם מדינה כזאת הוא כמעט לחלוטין בלתי-אפשרי. אבל כאשר בוחנים את האופי האמיתי של המדינה, מתברר כי שלום כזה אפילו אינו רצוי. הפלסטינים כבר הבינו עובדה זו בעצמם, כאשר הם מנעו מערפאת למכור את זכויותיהם במשא ומתן של סוף שנות התשעים, בעזרת התקוממות שדוכאה באלימות על-ידי ישראל (ראה את המאמר של ה-LRP, “Palestinians Explode Peace Process”, Proletarian Revolution 53).
הפלסטינים לא שכחו את הלקחים של המשא ומתן של אותם ימים, והם מנסים שוב למנוע מאש”ף למכור את זכויותיהם. אבל זה הרבה יותר קשה כיום, כאשר הפלסטינים לא רואים באש”ף הנהגה לגיטימית, עובדה שמחזקת מאוד את התלות של הארגון בתמיכה אימפריאליסטית.
יש גם לזכור שהאיש איתם האימפריאליסטים מנסים לנהל הוא מחמוד עבאס, שאינו מעז לערוך בחירות, משום שהוא יודע שההמונים שונאים אותו ורואים בו משת”פ. לכן הסכנה שעבאס יסכים לוותר על זכויותיהם של הפלסטינים, בעיקר על זכות השיבה, גדולה מתמיד.
זהו הרקע להתקפה של חמאס בחברון, שהרגה 4 מתנחלים. אנו בליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית לא תומכים בטרור, אפילו כנגד מטרות לגיטימיות. בתור מרקסיסטים, אנחנו לא חושבים שהטקטיקה של טרור אישי מועילה למאבקיהם של העובדים והמדוכאים. גיבור מבודד לא יכול להחליף את ההמונים. אבל אנחנו מבינים שפעולות כאלה, שהמוטיבציה להן היא יאוש ויצר נקמה, הן בלתי-נמנעות.
במקרה של הריגת המתנחלים, הפועלים כמיליציה רצחנית בשירות המדינה הציונית שמדכאת את הפלסטינים במשך שנים, אין אנו מזילים דמעה על המתנחלים המתים. רגשי ההזדהות שלנו מופנים כלפי הנוקמים, למרות שהם לא גילו את הדרך הנכונה. הדרך לשחרור הלאומי והחברתי של העם הפלסטיני היא מהפכת עובדים. אם אנו מתנגדים למעשי טרור, זה רק בגלל שנקמה אינדיבידואלית לא מספקת אותנו.
הפועלים הסופר-מנוצלים של האזור וההמונים הפלסטינים צריכים לכוון את כל האנרגיות שלהם למאבק קולקטיבי כנגד השיטה האימפריאליסטית הרקובה הזו – כך הרצון הבוער בנקמה יכול למצוא את ביטויו הנעלה ביותר. ההתקוממות העממית שהחלה ב-1987, למרות שנכשלה בסופו של דבר בגלל בגידת אש”ף וחוסר היכולת של העובדים הפלסטינים לבנות הנהגה מהפכנית, הייתה המוצלחת ביותר במונחים של פגיעה באימפריאליסטים. מכיוון שזו הייתה התקוממות עממית, היא הייתה מנוגדת לתפישה מעריצת-הגיבורים והטרור האישי של אש”ף. לכן כמו הרבה תנועות דומות, אש”ף בסופו של דברה עברה לאסטרטגיה של שיתוף פעולה עם האימפריאליסטים.
להנהגה של חמאס, המחפשת הסדר עם האימפריאליזם, אין שיטה אחרת. האסטרטגיה הפוליטית של חמאס היא ללחוץ על האימפריאליסטים לקחת עמדה יותר פרו-פלסטינית, ואסטרטגיה זו מכתיבה את הטקטיקה שלהם.
האסטרטגיה הפרולטרית לגבי פלסטין היא שונה. אנו מתבססים על היכולת של העובדים באזור, כולל מיעוט כלשהו מתוך מעמד העובדים הישראלי, לקום נגד האימפריאליזם והציונות. אנו קוראים לפעולות המוניות של עובדי האזור והפלסטינים עצמם נגד המו”מ המזויף ונגד הבגידה החדשה שאש”ף מתכנן.
המשימה של מהפכנים פרולטריים בפלסטין תהיה להוביל תנועה כזאת, שתצטרך לעמוד כנגד לא רק אש”ף משתף-הפעולה, אלא גם כנגד חמאס הריאקציוני, ולחשוף את הפוליטיקה הכושלת שלהם, הבאה לידי ביטוי בחוסר היכולת שלהם להוציא את המאבק הפלסטיני מהמבוי הסתום אליו הוא הגיע לאחר האינתיפאדה השנייה.
מאבק כזה יעזור להתפתחותן של מפלגות פועלים מהפכניות בפלסטין ובשאר המזרח-התיכון, המפלגות היחידות שיכולות להוביל מהפכה אזורית כנגד האימפריאליזם, ולשחרר את ההמונים מהדיכוי בידי האימפריאליסטים ובידי הבורגנות המשת”פית.
לא לבגידה של אש”ף! לא למשא ומתן!
לא לשלום עם הציונים!
למען זכות השיבה והזכות להגדרה-עצמית של הפלסטינים!
למען מדינת עובדים פלסטינית מהנהר ועד הים!
למען פדרציה סוציאליסטית של המזרח-התיכון!