הנכבה המתמשכת
עוד ב-1947 החלה התנועה הציונית במבצע מתוכנן היטב של טיהור אתני בפלסטין. מטרתו של המבצע, אשר נחרט בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני כ“נכבה של 1948“, הייתה להפוך את המיעוט היהודי בפלסטין לרוב. באותה תקופה, חשבו רבים, כולל באגפים הרדיקליים ביותר של השמאל, כי אילו יתמכו, על בסיס רוב יהודי זה, בזכות ההגדרה העצמית של היהודים בפלסטין, יביא הדבר לקץ המיוחל הן לשפיכות הדמים באזור בין הקולוניאליסטים האירופאיים-יהודים לילידים הפלסטינים, והן לרדיפת היהודים באירופה שהגיעה לשיאה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ההיסטוריה הוכיחה כמה שגו האנשים הללו. התיאבון הקולוניאליסטי הציוני לא רק שלא פחת – להפך, רק התגבר. היום אנחנו עומדים בפני מהלך טיהור אתני נוסף שמטרתו, ממש כמו אז, לייצר רוב יהודי משמעותי, והפעם בנגב, על חשבון תושביו הילידים – הבדואים. גם הפעם יהיה הפינוי פשע נגד האנושות שלא ייסלח!
שאלה של מנהיגות
השאלה החשובה והקריטית כרגע היא – איזו הנהגה יכולה להוביל את המאבק הזה לכדי ניצחון? אנו מאמינים כי רובם המוחץ של השותפים בקואליציה, המתנגדת למתווה פראוור, הם אנשים ונשים בעלי מצפון בריא המתנגדים נחרצות לאופי הגזעני של המדינה והחברה הישראלית ושואפים באמת ובתמים לחיות בחברה שוויונית המכבדת את כל אזרחיה.
אולם כיצד ניתן להוביל מאבק זה ורבים מסוגו שעוד יהיו כאשר בבסיס האידיאולוגי עומדת התמיכה בפתרון שתי המדינות “לשני עמים”?! נסביר אפוא את הקשר בין הדברים: רבים היום, כולל במחנה הציוני, אינם חוששים יותר לומר בגלוי כי ישראל היא מדינת מתנחלים-מתיישבים, מדינת אפרטהייד מן הים עד הנהר. אופייה זה של החברה הישראלית הוא שמאפשר את מדיניות הייהוד והטיהור האתני. מדיניות זו לא החלה בכיבוש של 1967! מדיניות זו החלה ב-1947 כחלק מתכנית ד’ הידועה לשמצה (בגינה מציינים הפלסטינים את יום הנכבה), המשיכה דרך הפקעת הקרקעות של מי שמכונים “ערביי 48″ (בגינה מציינים הפלסטינים את יום האדמה), ההתנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה, פרויקטים גזעניים של ייהוד שכונות ב”ערים מעורבות” (ירושלים, לוד, רמלה, עכו ועוד) וכלה בייהוד חבלי ארץ שלמים דוגמת הגליל והנגב.
כיצד זה ניתן לעצום את העיניים אל מול מציאות זו ולומר כי פינוי ההתנחלויות בגדה המערבית, במסגרת הסכם שלום בין ההנהגה, משוללת הלגיטימיות, של פת”ח וממשלת הימין הציוני, יפתור או ישפר במשהו את מצבם הכולל של הפלסטינים המדוכאים?! כל עוד מדינת ישראל קיימת כישות שבה שולט מיעוט אתני, ההתנחלות והייהוד לא יפסקו אף לא לרגע אחד! אם ייפסקו במקום אחד – הרי שיתגברו ביתר שאת במקום אחר. הנהגה שאינה אומרת זאת בגלוי להולכים אחריה צריכה לפנות את מקומה לטובת הנהגה מהפכנית, אם ברצוננו לפתור מהשורש את בעיית הדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני בידי מדינת ישראל והאימפריאליזם המערבי.
כיצד, אם כן, נבנה את האלטרנטיבה המהפכנית הזו? תשובתנו היא כי רק מעמד הפועלים באזור, בברית עם הפלאחים, יד ביד עם היהודים המתנגדים לזכויות יתר גזעניות, יכול להצמיח הנהגה שכזו. הנהגה זו תורכב מן הפעילים המודעים והנחושים ביותר של מעמד הפועלים ותפעל במסגרת מפלגה מהפכנית, שתהווה סניף מקומי של מפלגה מהפכנית עולמית. באופן זה יהיה ניתן להוביל מאבקים שיעמידו כוח שלא רק יבלום גזרות ודיכוי גזעני נוסף, אלא גם יפרוץ את הדרך לשינוי חברתי מהפכני בכל האזור. מאבק זה, חברים וחברות, או שיוליך להקמתה של מדינת פועלים רב-לאומית בתמיכת הפלאחים מן הים עד הנהר, או שימשיך לספוג מפלות עד הסוף שאיש אינו רוצה אפילו לדמיין.
אנו, חברי הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית (לס”א), יהודים ופלסטינים, עובדים יחד על מנת לבנות מסגרת פוליטית, מפלגתית, דמוקרטית, עבור הפעילים המהפכנים בכל הארץ. אנחנו מהווים את הסניף המקומי של הזרם הקומוניסטי המהפכני העולמי. אם את/ה מסכים/ה עם עמדותינו – מקומך עמנו! הצטרף/י אלינו בבניית המפלגה המהפכנית של כל פלסטין!
אנו מוכנים לשיתוף פעולה עם כל אדם או ארגון שיפעל למען אחת או יותר מן הדרישות הבאות:
לא לנישול הבדואים בנגב!
הכרה מיידית בכל הכפרים ויישובי הקבע של הבדואים בנגב
מאבק עממי המוני נגד הטיהור האתני, הריסת הבתים וגזל האדמות הפלסטיניות.
זכות שיבה מלאה לכל הפליטים הפלסטינים.
ביטול כל 60 החוקים הגזעניים שפרסם מרכז עדאלה.
הקמת רשת ועדי פעולה והגנה פלסטיניים דמוקרטיים בשכונות, בערים, בכפרים, במקומות העבודה ובמוסדות ההשכלה.
למען מדינה דמוקרטית מן הים עד הנהר.
למען מדינת פועלים ופלאחים רב לאומית מן הים ועד הנהר.
למען פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.
למען מפלגה מהפכנית עולמית חדשה – האינטרנציונל החמישי.