הנכבה המתמשכת
חברות וחברים אנחנו עומדים לקראת רגע מכריע, רגע לפני אישורה הסופי ויישומה בשטח של תכנית פראוור. אם וכאשר תאושר על- ידי הממשלה הגזענית, תהיה זאת בכייה לדורות. ניתן להלאות במספרים ולספר על ההמשכיות הטריטוריאלית של מאות שנים, אך לא זאת המטרה. המטרה היא להבליט את ההתנכלות של המדינה לאזרחיה:
מה בסך הכל הבדואים מבקשים? הם מבקשים הכרה! הכרה בכפריהם הבלתי מוכרים, הכרה באנושיות שלהם, הכרה ממסדית. השלטון המנוכר לועג לבדואים ואפילו האמירות הפופוליסטיות אודות “בלי נאמנות אין אזרחות” מרתיחות את הציבור, שכן אפילו כאשר הבדואים משתפים פעולה עם הממסד- היריקה בפנים נמצאת בכל חזרה לכפר הלא מוכר בלי מים/ חשמל/ תשתיות/ קופות חולים/ בתי”ס… אז על איזו “נאמנות” מדובר כאן?
תכנית פראוור מבקשת “להסדיר” את התיישבותם של הבדואים. ישראבלוף בהתגלמותו. היחס הוא כאל פולשים, הפרשנות פטרוניסטית כאילו המדינה הייתה קיימת והבדואים נדדו אליה מאז ומעולם. אז הנה כמה עובדות יבשות, בלי העמסת יתר: הבדואים אינם נוודים. המיתוס הזה חייב להישבר. הבדואים הם מה שהם מגדירים “חצי נוודים”, כאלו שמרחב הנוודות שלהם מזה כמאתיים שנים הינו אך ורק בתחומי הנגב עצמו ועד אשר התקבעה ישיבתם בשטחים שחולקו בין השבטים השונים והוסכמו על- ידם. העות’מאנים הכירו בכך, הבריטים הכיר בכך והישראלים לא מכירים בכך. תכנית פראוור מציעה שום-כלום. בכל התכנית לא תמצאו לאן אמורים הבדואים להתפנות, לאילו שטחים בדיוק? המדינה מתעמרת וטוענת כהרגלה “קודם תתפנו, אח”כ נקבע לאן”. יוצא מהכלל הינו הכפר הלא מוכר וואדי נעם שרק כלפיו ישנה התייחסות מפורשת לאן יתפנו- לשגב שלום. היכן בשגב שלום? לשטחים שהמדינה התחייבה ושהוכשרו לבנייה עבור ההתרחבות ומצוקת הדיור של תושבי שגב שלום עצמם. עכשיו מה שקורה זה שאין מספיק שטח לתושבי וואדי נעם וגם לאלו משגב שלום שכבר בנו על מעבר לשטח שהוכר. אבל מה אכפת לה למדינה? הרי הבדואים פולשים ונוודים הרגילים לעבור ממקום למקום, אז שיעברו.
ניתן היה להגדיר זאת כחלמאות, ניתן גם להגדיר כך את העובדה שבין מקבלי ההחלטות בדמות המילים המכובסות “התכנית להסדרת ההתיישבות בנגב” לא היה ולו נציג בדואי אחד. כל הגדרה שכזאת תפספס את המימד הגזעני והדכאני העמוק של המדינה כלפי אזרחיה הערבים. מי שלא נולד יהודי- עדיף שלא יהיה כאן. ההוכחה הניצחת לכך היא “חוות הבודדים”- יהודי שירצה להקים בית בנגב יקבל מייד שטח עצום שמגיע עד לכדי מאות דונמים, חיבור מיידי לתשתיות וכמובן הכרה מהמדינה. פחון לצד חווה. יהודי לצד ערבי. בעל פריווילגיות מול אדם הנתפס כאוייב. איך המדינה מצדיקה זאת? המדינה אומרת שהבדואים מתפלשים להם ומתרחבים ללא הכר, שקר כשלעצמו- כל הדרישה הטריטוריאלית של הבדואים בכפרים הלא מוכרים מסתכמת ב- 3% משטח הנגב כולו!
אחרי כל זה נותרה שאלה אחת ויחידה שעומדת ללא מענה- למה לעזאזל לא להכיר בכפרים הבדואים היכן וכמות שהם? לשאלה זאת המדינה לא מוכנה לענות עניינית. מספר השערות עלו בנושא, אך נראה שהאחת היא הנכונה: המדינה לא מוכנה בשום פנים ואופן להתקרב לרצף טריטוריאלי ערבי בין עזה לנגב. נראה שמאחורי כל התירוצים זה העניין! כך קורה עם מעלה אדומים. שוב הראייה בערבי כאוייב.
אנחנו חוזרים וקוראים למאבק עממי דמוקרטי בלתי-מתפשר נגד הנכבה – הטיהור האתני – שלא פסק לרגע מאז החל ב-1947.
שאלה של מנהיגות
השאלה החשובה והקריטית כרגע היא – איזו הנהגה יכולה להוביל את המאבק הזה לכדי ניצחון? הבדואים מהווים כוח אלקטורלי חשוב, במיוחד למפלגות הערביות אך גם למפלגות ציוניות כמפלגת העבודה, מר”צ ואגפים בחד”ש. נוסף על כך, אנו מאמינים כי רובם המוחץ של השותפים בקואליציה, המתנגדת למתווה פראוור, הם אנשים ונשים בעלי מצפון בריא המתנגדים נחרצות לאופי הגזעני של המדינה והחברה הישראלית ושואפים באמת ובתמים לחיות בחברה שוויונית המכבדת את כל אזרחיה.
אולם כיצד ניתן להוביל מאבק זה ורבים מסוגו שעוד יהיו כאשר בבסיס האידיאולוגי עומדת התמיכה בפתרון שתי המדינות “לשני עמים”?! נסביר אפוא את הקשר בין הדברים: רבים היום, כולל במחנה הציוני, אינם חוששים יותר לומר בגלוי כי ישראל היא מדינת מתנחלים-מתיישבים, מדינת אפרטהייד מן הים עד הנהר. אופייה זה של החברה הישראלית הוא שמאפשר את מדיניות הייהוד והטיהור האתני. מדיניות זו לא החלה בכיבוש של 1967! מדיניות זו החלה ב-1947 כחלק מתכנית ד’ הידועה לשמצה (בגינה מציינים הפלסטינים את יום הנכבה), המשיכה דרך הפקעת הקרקעות של מי שמכונים “ערביי 48″ (בגינה מציינים הפלסטינים את יום האדמה), ההתנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה, פרויקטים גזעניים של ייהוד שכונות ב”ערים מעורבות” (ירושלים, לוד, רמלה, עכו ועוד) וכלה בייהוד חבלי ארץ שלמים דוגמת הגליל והנגב.
כיצד זה ניתן לעצום את העיניים אל מול מציאות זו ולומר כי פינוי ההתנחלויות בגדה המערבית, במסגרת הסכם שלום בין ההנהגה, משוללת הלגיטימיות, של פת”ח וממשלת הימין הציוני, יפתור או ישפר במשהו את מצבם הכולל של הפלסטינים המדוכאים?! כל עוד מדינת ישראל קיימת כישות שבה שולט מיעוט אתני, ההתנחלות והייהוד לא יפסקו אף לא לרגע אחד! אם ייפסקו במקום אחד – הרי שיתגברו ביתר שאת במקום אחר. הנהגה שאינה אומרת זאת בגלוי להולכים אחריה צריכה לפנות את מקומה לטובת הנהגה מהפכנית, אם ברצוננו לפתור מהשורש את בעיית הדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני בידי מדינת ישראל והאימפריאליזם המערבי.
כיצד, אם כן, נבנה את האלטרנטיבה המהפכנית הזו? תשובתנו היא כי רק מעמד הפועלים באזור, בברית עם הפלאחים, יד ביד עם היהודים המתנגדים לזכויות יתר גזעניות, יכול להצמיח הנהגה שכזו. הנהגה זו תורכב מן הפעילים המודעים והנחושים ביותר של מעמד הפועלים ותפעל במסגרת מפלגה מהפכנית, שתהווה סניף מקומי של מפלגה מהפכנית עולמית. באופן זה יהיה ניתן להוביל מאבקים שיעמידו כוח שלא רק יבלום גזרות ודיכוי גזעני נוסף, אלא גם יפרוץ את הדרך לשינוי חברתי מהפכני בכל האזור. מאבק זה, חברים וחברות, או שיוליך להקמתה של מדינת פועלים רב-לאומית בתמיכת הפלאחים מן הים עד הנהר, או שימשיך לספוג מפלות עד הסוף שאיש אינו רוצה אפילו לדמיין.
אנו, חברי הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית (לס”א), יהודים ופלסטינים, עובדים יחד על מנת לבנות מסגרת פוליטית, מפלגתית, דמוקרטית, עבור הפעילים המהפכנים בכל הארץ. אנחנו מהווים את הסניף המקומי של הזרם הקומוניסטי המהפכני העולמי (RCIT). אם את/ה מסכים/ה עם עמדותינו – מקומך עמנו! הצטרף/י אלינו בבניית המפלגה המהפכנית של כל פלסטין!
אנו מוכנים לשיתוף פעולה עם כל אדם או ארגון שיפעל למען אחת או יותר מן הדרישות הבאות:
לא לנישול הבדואים בנגב!
הכרה מיידית בכל הכפרים ויישובי הקבע של הבדואים בנגב
מאבק עממי המוני נגד הטיהור האתני, הריסת הבתים וגזל האדמות הפלסטיניות.
זכות שיבה מלאה לכל הפליטים הפלסטינים.
ביטול כל 60 החוקים הגזעניים שפרסם מרכז עדאלה.
הקמת רשת ועדי פעולה והגנה פלסטיניים דמוקרטיים בשכונות, בערים, בכפרים, במקומות העבודה ובמוסדות ההשכלה.
למען מדינה דמוקרטית מן הים עד הנהר.
למען מדינת פועלים ופלאחים רב לאומית מן הים ועד הנהר.
למען פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.
למען מפלגה מהפכנית עולמית חדשה – האינטרנציונל החמישי.