לא לדיונים עם הציונים על חשבון זכויות העם הפלסטיני!
היום, לפני 28 שנים, ביצעו כוחות הצבא הציוני ובני בריתם, אנשי הפלנגות הפשיסטיות, את אחד ממעשי הזוועה החמורים בשרשרת מעשי הטבח להם אחראית מדינת ישראל מאז 1947-8. המטרה של מלחמת ישראל בלבנון ב-1982 הייתה לא רק לפגוע ולחסל את אש”פ, אלא לשרש את ההתנגדות הפלסטינית לדיכוי הציוני. הבחירה בפליטים כקורבנות לא הייתה מקרית – מדינת ישראל, שגירשה ב-1947-8 את מרבית בני העם הפלסטיני והפכה אותו לפליטים, ביקשה ב-1982 לדרוך על צווארם של אותם פליטים, כמסר לכל אלו הדורשים את זכות השיבה.
אין זה מקרי שמלחמת ישראל בעם הלבנוני ובפליטים הפלסטינים בלבנון נערכה לאחר חתימת הסכם השלום בין בגין וסאדאת. ההסכם איפשר למעמד השליט המצרי לעמוד מן הצד בזמן שישראל תקפה את לבנון. התפקיד של מהפכנים באותה תקופה היה להסביר מראש כי המשמעות של שלום עם ישראל היא מלחמה כנגד העם הפלסטיני. דבר זה הוכח לא רק ב-1982, אלא גם לאחר הסכמי אוסלו, שאיפשרו לציונים להשחית את ההנהגה הפלסטינית, לדכא בברוטאליות את האינתיפאדה השנייה, וכיום לפלג בין הפלסטינים בעזה ובגדה.
בעוד אנו מציינים את מעשה הטבח במחנות הפליטים, האדונים אובמה, נתניהו ואבו מאזן דנים על “הסכם שלום” חדש. בדומה לקודמיו, הסכם זה מיועד לשבור את ההתנגדות של העם הפלסטיני ולהכריחו להכיר במדינה הציונית, דהינו לשבור את התמיכה ההמונית הפלסטינית בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ולהביא להכרה בחוק השבות הציוני הגזעני.
הדיונים בין ישראל לאבו מאזן, שאין לו כל בסיס עממי בקרב המוני הפלסטינים, ולכן אינו מעז לערוך בחירות חדשות כפי שהבטיח, הינם מעשה בגידה של הבורגנות הפלסטינית – המשת”פית של ישראל. הנהגה זו הוחזרה על-ידי ישראל לפלסטין בזמן האינתיפאדה הראשונה כדי למתן את המאבק ההמוני שפרץ אז. כאשר המנהיגים הבורגנים הגיעו לפלסטינים, הם ניצבו בפני מאבק המוני שגלש מעבר לגבולות הקפיטליסטיים-לאומניים שהם רצו לכפות עליו. לכן לא הייתה להם ברירה אלא להפוך למשת”פים של ישראל.
הדרך היחידה בה תובטח זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני בכל ארצו, הכוללת את זכות השיבה, הוא המאבק המהפכני ההמוני למדינה פלסטינית מהים ועד הנהר. אולם מאבק המוני הפלסטינים הנאבקים, מאבק של גבורה כנגד הציונות מזה עשרות בשנים, בפני עצמו ובמבודד ממעמד הפועלים הסופר-מנוצל בכל האזור, אינו מסוגל להבטיח את מימושה של תביעה זו להגדרה עצמית. מאבק מהפכני של הפועלים הסופר-מנוצלים באזור, כאשר בשורה הראשונה שלו המוני הפלסטינים, מסוגל להבטיח את מימושה של תביעה זו, בצורת מדינת פועלים פלסטינית מהים ועד הירדן במסגרת פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.
אין זה חלום או אוטופיה. אנו חיים בעיצומו של המשבר הכלכלי החריף ביותר של השיטה הקפיטליסטית העולמית מאז שנות השלושים של המאה הקודמת. משבר זה מתבטא גם במשבר פוליטי, הממוטט את כל הסדר האימפריאליסטי שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה. בארצות רבות מעמד הפועלים שב אל הזירה הפוליטית: צרפת, יוון, מצרים, איראן, סין, ואחרות.
במאבקים המעמדיים, שיחריפו בשנים הבאות, תעלה מחדש השאלה המרכזית: במה יש להחליף את הסדר האימפריאליסטי הרקוב, השוקע והמושחת. שוב ושוב, הפועלים יגלו כי הפתרון היחיד הוא מהפכה סוציאליסטית, שתקים מדינות פועלים בכל המדינות. למען הצלחתה של מהפכה זו דרושות מפלגות פועלים מהפכניות, המבוססות על השכבות הפוליטיות המתקדמות ביותר של מעמד הפועלים. ההנהגה הדרושה למפלגות אלו תקום מתוך מאבקי הענק של השנים הבאות.
זכרו את נרצחי סברה ושתילה – קורבנות האימפריאליזם הציוני! לא לדיונים הבוגדניים עם הציונים!
למען זכות השיבה לכל הפליטים הפלסטינים!
ישוחררו כל האסירים והעצורים הפוליטיים הפלסטינים!
למען אסיפה מכוננת בה ישתתפו כל תושבי הארץ, כולל כל הפליטים הפלסטינים!
למען מדינת פועלים פלסטינית מהים עד הירדן כחלק מפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון!
תחי המהפכה הסוציאליסטית העולמית!