בכרוז האחרון שלנו בנושא תנועת המחאה הישראלית כנגד מחירי הדיור[1], הלס”א ביקרה בחריפות את התנהגותה של קבוצת “מאבק סוציאליסטי” (להלן: מאבק), הסקציה הישראלית של ארגון ה-CWI. “מאבק,” כך טענו, “נכנעו ללאומנות בסגנון “צדק חברתי לישראלים” של רוב התנועה…” בתגובה לכך, חשו תומכי ה-CWI להגנתם של חבריהם, תוך שהם מאשימים אותנו כי אנו מפיצים “שקרים מוחלטים,” ו”נבזיים לחלוטין” כנגדם. [2]
חברי ה-CWI היו להוטים ביותר לתקוף את הנאמר בכרוז שלנו, ובצדק. חברים חייבים להגן זה על זה בפני התקפות, ובמיוחד כאשר הם חשים כי הם הפכו מטרה לביקורת שלא בצדק. נוסף על כך, חברי ה-CWI רגישים, ובצדק, להאשמות כי חבריהם הישראלים נכנעו ללאומנות הציונית – אחרי הכל, מאבקם האמיץ של ההמונים הפלסטינים כנגד הדיכוי הציוני קנה להם מקום בלבו של כל מהפכן ברחבי העולם. אלא שהגנה על חברים חייבת להתבסס על עובדות מוכחות ובמקרה זה אנו נוכיח, באמצעות ראיות מוחשיות, כי העובדות הן לצדנו. הביקורת שלנו כלפי מאבק סוציאליסטי הייתה מוצדקת לחלוטין.
אולם בעודנו ניגשים להפרכת ההאשמות כאילו שיקרנו, לא ניחפז לשפוט את חברי ה-CWI בחומרה רבה מדי: ניתן אולי להבין מדוע הם מאמינים כי חבריהם במאבק מגנים בעקביות על הפלסטינים יותר מכפי שהם באמת. אחרי הכל, מאבק פרסמה מאמרים, אשר הופיעו באתר ה-CWI הבינלאומי בשפה האנגלית, בהם הביעה הזדהות בלתי מתפשרת עם הפלסטינים כנגד הציונות. כך שמתקבל על הדעת כי חברי ה-CWI יצאו מתוך הנחה כי אותם מאמרים גם התפרסמו באתר הישראלי של מאבק, והיות שהם אינם קוראים עברית או ערבית, כיצד היו יכולים דוברי האנגלית לבדוק ולוודא זאת? במאמר זה אנו נבצע את הבדיקה הזאת עבורם ונחשוף את האמת. יתר על כן, ניתן להבין אפילו חברים השולטים בשפה הערבית בתוך ישראל/פלסטין אם חשבו שחברי מאבק הם תומכים נחושים של המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי יותר מכפי שהם באמת, כתוצאה מכך של בדקו את הצהרותיה של מאבק. שוב, אנו נבצע את הבדיקה עבודה ונחשוף את האמת.
אך ראשית, האם הלס”א הפיצה “שקרים מוחלטים” כנגד מאבק?
הנה מה שכתבנו:
“מאבק נכנעו ללאומנות בסגנון “צדק חברתי לישראלים” של רוב התנועה, מבלי לבקר אותה על כך שהיא לא מגנה על זכויות הפלסטינים. ההצהרות שלה לגבי המאבק קוראות באופן מופשט להתנגדות לחקיקה גזענית כדי להימנע מהעלאת קריאות ספציפיות לגבי התקפות על פלסטינים וזכויותיהם … אכן, בעוד שמאבק מצאו מקום במהדורה המיוחדת של העיתון שלהם לעמוד שלם העוסק במחאה על המחיר הגבוה שישראלים נאלצים לשלם על קוטג’, הם לא מצאו מקום אפילו למאמר אחד העוסק במאבקם של הפלסטינים.”
אף אחד מחברי ה-CWI לא הביא אף ציטוט של חבריהם המבקר את התנועה על שאינה מגנה על הפלסטינים. אף אחד מהם גם לא רמז שביקורת כזו אפילו קיימת.
אם כן, מה לגבי העיתון שהוציאה מאבק לאור בעקבות מחאת הדיור? אנו סרקנו את שמונת העמודים שלו. הקוראים יכולים להורידו כאן. בכל שמונת העמודה הללו, בעוד שבעמוד 3 מצאנו מאמר של עמוד שלם על מחירי גבינת הקוטג’ בישראל, כולל הצהרה בדבר מצוקתם של חקלאים קפיטליסטים ישראלים והחובה להגן עליהם מפני תחרות מחו”ל, אין אפילו מאמר אחד המוקדש למצוקתם של הפלסטינים. בושה וחרפה!
למעשה, הביקורת המקורית שלנו כנגד העיתון המיוחד שהוציאה מאבק עבור מחאת הדיור הייתה צריכה להיות חריפה אף יותר. למשל, לא ציינו כי בעמוד הרביעי מתחיל מאמר בן 2 עמודים תחת הכותרת “מתוניסיה עד סוריה, ממשיך המאבק בדיקטטורות.” שם, ניתן לקרוא על ההמונים בתוניסיה המתקוממים כנגד הדיקטטורים שלהם; על ההמונים במצרים המתקוממים כנגד הדיקטטורים שלהם; על ההמונים הסורים המתקוממים כנגד הדיקטטורים שלהם; אך בשום מקום אין אזכור להמונים הפלסטינים הנאבקים כנגד הדיקטטורה הישראלית! בשיא הרצינות! המרחק שצעדה מאבק במטרה למנוע פגיעה ברגשותיהם של הציונים המאכלסים את עיר האוהלים, מעורר גיחוך באותה מידה שהוא מעורר סלידה.
אולם הבה נשוב ונזכיר, למען הבהירות: במסגרת עיתון בן שמונה עמודים אשר יצא לאור במיוחד עבור תנועת המחאה המתמקדת במצוקת הדיור בישראל, מאבק לא ציינה, אף לא פעם אחת, את מסע הפינויים הכפויים, הריסות הבתים והטיהור האתני אשר מבצעים הציונים ביפו, בשיח’ ג’ראח, בגליל ובנגב. אפילו לא ציוץ!
אולי מאבק הייתה מודאגת שהאווירה המעודדת של עיתונה תיהרס אם יכיל מאמר המתמקד במצוקתם של הפלסטינים. אחרי הכל, במקום אילוסטרציות חביבות של אוהלים המופיעות בכל עמוד ועמוד של העיתון, היו צריכים המעצבים הגראפיים להציב תמונה של בית שקירותיו נטחנים תחת גלגליו של בולדוזר משוריין, בעוד דמם של פלסטינים נקווה תחתיו. אולי חששו במאבק שיקלקלו את תאבונם של קוראיהם לגבינת קוטג’?
אנו, בלס”א איננו נוהגים להיכנס לתחרות קטנונית מול קבוצות שמאל אחרות אשר עיוורת לדברים החיוביים שהם עושות. למשל, למרות המחלוקות הפוליטיות שלנו עם האנרכיסטים, לא היססנו לרגע להלל את ביטוי הסולידאריות האמיץ של קבוצת “אנרכיסטים נגד החומה” בעיר האוהלים בתל אביב כשעוד הייתה בחיתוליה. הם הניפו כרזה כנגד חומת האפרטהייד הציונית שלא שרדה והורדה מיידית על ידי יוזמי המאהל. [3]הם הציבו תערוכת צילומים בנושא מצוקת הפלסטינים, וזו הושמדה במהרה. כאשר הוקם ‘אוהל 1948’ במטרה להפיץ מידע בנושא דיכוי הפלסטינים, אף הוכו המקימים פיזית! [4] אנו מצדיעים לחברים האמיצים הללו!
לאחרונה, נאמר בשבחם של חברי מאבק, במהלך הפגנה בתל אביב ב-20 לאוגוסט, סרבה מאבק לדרישתם של מארגני עיר האוהלים לשתוק לכבוד אלה שנספו לאחרונה בהתנגשויות בין מיליטנטים פלסטינים וצה”ל. הם קראו קריאות כגון: “בישראל ובשטחים צדק חברתי דורשים,” “התשובה למלחמה – מהפכה,” “לא למלחמה שתגמור את המחאה,” “אין שלום, אין רווחה – להפיל את הממשלה,” ועל כך זכו לגינויים מצד הסובבים ואף הותקפו פיזית.
אנו מצדיעים לאומץ שגילו בתהלוכה זו ומגנים את ההתקפות עליהם, אך באותה נשימה ראוי לציין כי הדבר חושף את עמדתם כי ניתן לזכות בתמיכתו הגורפת של מעמד הפועלים בישראל בכללותו למהפכה סוציאליסטית – ואף גרוע מכך, כי ניתן לעשות זאת על בסיס דרישות כלכליות בלבד – באופן מנותק מהמציאות ואשר חושף אותם לסכנות מן הסוג הזה.
אנו לא פקפקנו מעולם בכך שרבים מחברי מאבק מזדהים עם מצוקתם של הפלסטינים. הזדהות זו דוחפת את חברי מאבק להצטרף למאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. אלא שמנהיגי מאבק ומצע התנועה מהווים מכשול בפני מימוש הפוטנציאל הגלום. העובדה שמאבק לא שברה כעיקרון מן הציונות ברורה בעקבות התעקשותה על זכותה של “ישראל סוציאליסטית” להתקיים על אדמה נגזלת מן הפלסטינים. לא ניתן להכחיש כי עמדה זו מוליכה לביטויי כניעה ללאומנות הציונית דוגמת העיתון שהוציאה בעקבות מחאת האוהלים.
באותה נשימה יש לומר כי מאבק לא הייתה יכולה להתקיים כקבוצה בעלת שאיפות סוציאליסטיות אילולא הביעה התנגדות מסוימת, בחלק מן הזמן, למספר היבטים של הדיכוי של העם הפלסטינים. ואכן, במספר מקומות בפרסומים שחילקה מאבק בעיר האוהלים, קראה גם להתנגדות לגזענות ולסיום ה”כיבוש.” אך מעולם לא התייחסה ספציפית לאילו גילויי גזענות היא מתנגדת, איזה כיבוש היא מבקשת לסיים וכיצד. היות שהדבר איפשר לקורא הישראלי למלא את הפרטים החסרים בתוכן הנתון לבחירתו האישית, הרי שהכרחי להבין את עמדותיהם של הישראלים בנושאים אלה.
לדוגמא, יש להכיר בכך שרבים מן המוחים הישראלים רוצים בסיום הכיבוש בעזה והגדה המערבית, לא בראש ובראשונה מתוך דאגה לפלסטינים, אלא משום שהם סבורים כי הכיבוש יקר מדי והם רוצים להסית את הכספים לטובתם של הישראלים החיים בתחומי הקו הירוק. אין זו עמדה פרו-פלסטינית; מדובר באנוכיות ציונית כמעט-פתולוגית המתעטפת באצטלה ידידותית לפלסטינים. באופן דומה, רבים בקרב המוחים חושבים שעל ישראל להסתפק באדמות שנגזלו מן הפלסטינים עד למלחמת 1967. גם זו אינה עמדה פרו-פלסטינית; זוהי עמדה של קולוניאליסטים אשר עייפו מלהילחם. הקריאה של מאבק סוציאליסטי לסיים את הכיבוש ולמען “ישראל סוציאליסטית” מספקת לתחושות שתוארו לעיל מיליטנטיות אנרגטית וכסות “סוציאליסטית.”
באופן דומה, רוב הציונים מסכימים להתנגד לגזענות ולחוקים גזעניים, כל עוד השאלה מנוסחת בצורה מופשטת. רוב הישראלים יתנגדו כמובן לגילויי גזענות כנגד יהודים, למשל ההפרדה העדתית של בנות חרדיות ספרדיות מבנות חרדיות אשכנזיות במוסדות החינוך האשכנזיים. כמו כן, יש שיתנגדו להצעות החוק הגזעניות השואפות להכריז על מדינת ישראל כמדינה יהודית באופן רשמי – כל עוד חוקים אחרים קיימים שנועדו להביא לכך שלא-יהודים לא יהפכו לרוב.
אך מה לגבי החוקים הגזעניים המהווים את התשתית לקיומה של מדינת ישראל? ציונים יהיו מוכנים להישבע שהם מתנגדים לגזענות בעודם מגנים על החוק הגזעני למהדרין הקרוי “חוק השבות” שעליו הושתתה מדינת ישראל ואשר מעניק לכל יהודי בעולם זכות על אדמה פלסטינית, אפילו אם הוא בן לשבט אינדיאני בפרו אשר גויר על ידי שליחים מישראל לאחרונה (כן, זה אכן קרה). [5] ציונים יישבעו שהם אינם גזענים בעודם מתנגדים לזכות השיבה של הפלסטינים וצאצאיהם אשר גורשו במסגרת טיהור אתני ממולדתם כאשר הוקמה מדינת ישראל. במילים אחרות, סביר מאוד שציונים יגדירו את עצמם כמתנגדים לכל סוגי הגזענות, בעודם מעוורים עצמם אל מול טבעו הגזעני של הרעיון העומד בבסיסה של מדינת ישראל.
באורח טראגי, חברי מאבק סוציאליסטי נותרים לכודים בתוך תפיסת העולם הציונית. ואכן, בעוד מאבק אינם מציינים זאת מפורשות במצעם, [6] הם מודים מעת לעת כי הם תומכים בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. אולם במקביל, הם מאמינים כי לישראל יש זכות להתקיים ומתעלמים מן העובדה כי אם הפלסטינים וצאצאיהם שגורשו ממולדתם בידי הציונים מייסדי מדינת ישראל יזכו לממש את זכות השיבה, הם יהפכו לרוב מוחץ בשטח שמן הים עד הנהר, בכל “פלסטין המנדטורית.” משמעות הדבר כי ישראל תוכל להמשיך ולהתקיים רק באמצעות שלטון אפרטהייד של מיעוט אתני. ישנם ארגונים בוגדניים ורפורמיסטיים דוגמת חד”ש, החזית האלקטוראלית של מק”י, המכירים בסתירה זו ומנסים לרמוז כי בעודם מכירים בזכות השיבה ב”רמת העיקרון,” הרי שהם יהיו מוכנים למכור אותה בפועל. [7] מאבק אינה לוקחת את דרישות העם הפלסטיני, אפילו ברצינות המתקרבת לזו של מק”י. במקום זאת, מנהיגיהם משחקים במחבואים עם הזכויות והמאבקים של הפלסטינים.
אכן, כפי שהקדמנו בראשית המאמר, השמועה על משחק המחבואים שמנהלת מאבק ביחס למאבקים של העם הפלסטיני מגיעה לאוזניו של הקהל הבינלאומי והדבר עשוי להסביר את להט ההגנה, אף אם בלתי-מבוססת, שמספקים חבריה ב-CWI כנגד הביקורת שלנו. אפשר לקחת כדוגמא את הדיווח שהעלתה מאבק על מחאות יום הנכבה הפלסטיני השנה לאתר הבינלאומי של ה-CWI.
יום הנכבה הוא אחד הימים החשובים ביותר בלוח השנה הפוליטי הפלסטיני, שכן הוא מציין ומוחה כנגד הנישול והטיהור האתני של הפלסטינים במהלך הקמתה של מדינת ישראל. השנה, צעדו פלסטינים אל גבולותיה של ישראל מלבנון, סוריה ומצרים, כאשר את פניהם קיבלה התקפה רצחנית של גז מדמיע ותחמושת חיה. הכרוז שהוציאה הלס”א לאור לרגל אירועי יום הנכבה, בערבית, בעברית ובאנגלית נמצא באתר שלנו[8] ודו”ח עד ראייה על השתתפותנו שנכתב על ידי חבר הלס”א יוסי שוורץ נמצא באתר ה-LRP. אירועים אלו מתוארים היטב גם במאמר של שחר בן-חורין חבר מאבק סוציאליסטי וג’אן קוואלסקי חבר ה-CWI תחת הכותרת “יום הנכבה מעורר מחאות המוניות,” המופיע באתר ה-CWIבשפה האנגלית. [9]בעוד שהמאמר מסתיים בקריאתם האומללה של מאבק וה-CWI לפתרון של שתי מדינות, הרי שהוא תומך מפורשות בזכות השיבה של הפלסטינים ומגנה את “חוק השבות” הציוני. מופיעות בו תמונות מצוינות רבות של פלסטינים הנאבקים במדינה הציונית, המאמר אף מרחיק לכת וקובע כי לפלסטינים “זכות להגנה עצמית ומאבק מזוין”!
וכעת הבה ונבחן את הדיווח על מחאות ההמונים הפלסטינים ביום הנכבה כפי שהופיעו באתר הישראלי של מאבק סוציאליסטי:
.
.
.
.
.
.
נכון… לא בעברית ולא בערבית לא הופיעה אף מילה על מחאות יום הנכבה.
בושה וחרפה!
חברי ה-CWI, האם כעת תאמינו לנו כאשר נספר לכם שחבריכם במאבק משחקים במחבואים עם המאבק הפלסטיני? אולי אפילו תסיקו מכך שמשחקם מתמקד יותר בחלק בו מתחבאים מאשר בחלק בו מחפשים!
קשה לדמיין הסבר כלשהו לחוסר ההתאמה בין מה שפורסם על ידי מאבק בישראל ומה שפורסם בשמם באתר הבינלאומי של ה-CWI, חוץ מאשר ניסיון מודע של מנהיגי ה-CWI להונות את הציבור השמאלי ברחבי העולם. מנהיגי ה-CWI אף נתפסו מעורבים במעשי הונאה חמורים יותר בעבר. [10] ואכן אנו בישראל כבר רגילים להשתתף בהפגנות ולמצוא את חברי מאבק מחלקים כרוז אחד בערבית לפלסטינים, וכרוז שונה מאוד, נוקשה פחות בתמיכתו בפלסטינים, בעברית ליהודים. אולם יהיה זה קל עבור מאבק סוציאליסטי להטיל ספק קל בפרשנות שלנו: מהרו ותרגמו את מאמרכם באנגלית על יום הנכבה לעברית וערבית ופרסמו אותו באתר הבית שלכם ובעיתון הבא שתוציאו לאור!
חברי ה-CWI יוכלו להביע התנגדות ובצדק: בסדר, העובדה שחברינו לא פרסמו מאמר על יום הנכבה באתר שלהם היא טעות מרה ותו לא, ובסדר, העיתון שפרסמו בעיר האוהלים היה אומלל, אך אין זה אומר שמאבק לא נקטה עמדה למען הפלסטינים! לדוגמא, ישנו קטע וידאו ביוטיוב ובו חברה ב-CWI נואמת במסגרת מחאת הדיור הישראלית ומביעה את התנגדותה לאפליה כנגד פלסטינים, להריסת הבתים וכן לכיבוש. ניתן לצפות בו כאן.
ואכן, בכל הנוגע לרגע שבו החלה מאבק להשמיע דברים למען הפלסטינים במסגרת תנועת המחאה, אנו תומכים בכך ומעודדים אותם לעשות יותר. אך חשוב לציין כי אין זה סותר אשר אמרנו לגבי גישתם הראשונית כלפי התנועה, כלומר הימנעות מביקורת כלפי הלאומנות השלטת בה של “צדק חברתי לישראלים”: התפנית שביצעה מאבק בכך שהחלה להעלות לפני השטח את מצוקת הפלסטינית היא תופעה חוזרת ונשנית של הזדנבות אחר הנהגת תנועת עיר האוהלים. כפי שהסברנו בכרוז שלנו, “לאחר שבועות בהם מנהיגי המחאה סרבו להגיד דבר על הפלסטינים, הם החלו להרגיש מבוכה מריח הגזענות העולה בבירור מן התנועה,” אז הם החלו להזמין דוברים פרו-פלסטינים מתונים לנאום מעל במותיהם. לכן הם הזמינו את עודה בשאראת מחד”ש לנאום בעצרת המחאה ההמונית בתל אביב ואז שבוע לאחר מכן הזמינו את חברת מאבק סוהיר דקסה לנאום מול קהל המוחים בחיפה, שם ההפגנות אינן נשלטות באותה מידה על ידי מנהיגים מן הזרם המרכזי בציונות כמו בתל אביב. שם, חברת מאבק אכן העלתה את סוגיית הריסת הבתים והאפליה כנגד פלסטינים וכמו כן גם הביעה את התנגדותה ל”כיבוש.” אולם אז, על מנת להבהיר כי היא אינה מהווה איום לפרויקט הציוני, אלא מדברת מתוך האגף השמאלי שבו, היא סיימה את נאומה בהכרזה אבסורדית של פטריוטיות כי ישראל “היא מדינה של עובדים, לא של עבדים. אנחנו לא נהיה עבדים! אנחנו ננהיג את המדינה, אנחנו נפתור את הקונפליקט!” – ושוב, לא הוזכרה חומת האפרטהייד, מצור ההרעבה של עזה או זכות השיבה של הפלסטינים.
העובדה שמיד לאחר דבריה של דקסה בזכות הפלסטינים, בא החזון המגוחך של מדינת ישראל הציונית כמדינה הנשלטת על ידי הפועלים, חושפת את ערימת הסתירות שמאבק עלולה להיקלע לתוכה כאשר היא מתחילה להתייחס למצוקותיהם של הפלסטינים. אין זה פלא שהיא מתחמקת לעתים כל כך קרובות מלהתייחס לסוגיית הדיכוי של הפלסטינים. ואכן, על מנת להראות כמה מעט היינו צריכים לחפש אחר ראיות לאופן בו מאבק סוציאליסטי משחקת במחבואים עם המאבק הפלסטיני בפרט ומצעה בכלל, שימו לב לדברים שהעלתה דקסה לאחרונה לדפי הפייסבוק. כאשר הפלסטינים באום אלפחם החלו להקים אוהלים על מנת להצטרף לתנועה, היא נכנסה לעמוד הפייסבוק שלהם ופרסמה תגובות הן בערבית והן בעברית (ניתן לצפות בצילומי מסך של התגובות בקישורים להלן). בערבית היא הכריזה:
קוראים פלסטינים שקראו את דבריה על “חברה סוציאליסטית חדשה בארץ הזאת מן הנהר ועם הים”, בוודאי התפלאו לקרוא דברים שונים לחלוטין פרי מקלדתה של דקסה כאשר היא כתבה בעברית באותו העמוד, כאשר היא מתייחסת לפדרציה סוציאליסטית עתידית בין הים לנהר אשר כוללת מדינה ישראלית:
לפחות הפעם התמיכה בזכות השיבה נאמרת מפורשות. אבל השארת תגובה כלאחר יד בעמוד פייסבוק עדיין רחוק שנת אור ממה שיהיה ניתן להגדיר כהגנה עקבית על זכויות הפלסטינים. השאלה כיצד יכולה מדינה ישראלית להתקיים דמוקרטית כאשר לאחר שיבת הפליטים ייווצר בה רוב פלסטיני נותרת פתוחה, פשוט משום שאין לכך באמת תשובה.
אפשרנו לחברי ה-CWI ליהנות מן הספק בכל הנוגע לרושם השגוי שקיבלו ביחס לחבריהם במאבק סוציאליסטי כאילו הם מגנים בעקביות על הפלסטינים. גם את המקום בו נמצאת החברה דקסה ניתן לקבל בהבנה: אין קשה יותר מאשר לדבר אל הפלסטינים ולא לרצות להבטיח להם ניצחון מלא במאבק לשחרור מן הדיכוי הציוני, מן הים עד הנהר. אך אם היא חושבת שהתפשרות על המאבק הזה קשורה איכשהו למרקסיזם ולמורשת הטרוצקיסטית, היא טועה.
המורשת האמתית של מרקס, אנגלס, לנין וטרוצקי, נשענת על הרעיון כי אחדות מעמד הפועלים חוצה גבולות לאומיים ואתניים תיווצר אך ורק באמצעות עמידה איתנה ובלתי-מתפשרת על זכויות המדוכאים. הלס”א שואפת לפעול לאור מורשת זו. באשר לדיכוי של ישראל את הפלסטינים, הרי שאין אנו מכירים בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, משום שקיום זה אין משמעותו אלא הנצחת הדיכוי של העם הפלסטיני. אנו נאבקים למען מדינת פועלים פלסטינית מן הים עד הנהר אשר בה יחיו היהודים חופשיים מכל סוג של אפליה אתנית או דתית. שלא כמו חזון “שתי המדינות” של מאבק סוציאליסטי וה-CWI, תמיכתנו הבלתי מהוססת במדינה אשר בה ההמונים המדוכאים יזכו לממש עד תום את שאיפותיהם הדמוקרטיות והלאומיות, מהווה המשך ישיר למורשת הטרוצקיסטית האמתית. כך התבטא למשל טרוצקי ביחס למדינת קולוניאליסטים מתיישבים דומה מאוד לישראל – דרום אפריקה:
“שלושה רבעים מן האוכלוסייה בדרום אפריקה (כשישה מיליון מתוך שמונה מיליון) היא אוכלוסייה לא-אירופאית. ניצחון המהפכה אינו מתקבל על הדעת ללא התעוררות של ההמונים המקומיים; זו תעניק להם את אשר חסר להם כיום, בטחון בכוחם, תחושת תודעה עצמית מוגברת, צמיחה תרבותית. תחת התנאים הללו תתהווה הרפובליקה של דרום אפריקה, בראש ובראשונה, כרפובליקה “שחורה”; אין משמעות הדבר שלילה של שוויון מלא ללבנים או יחסי אחווה בין שני הגזעים (והדבר תלוי בעיקר בהתנהגות הלבנים). אולם ברור כשמש שרובה המוחלט של האוכלוסייה, המשוחרר מתלות עבדותית, יטביע חותם מסוים על המדינה.
“ככל שניצחון המהפכה ישנה רדיקלית לא רק את מערכת היחסים בין המעמדות, אלא גם בין הגזעים, ויבטיח לשחורים מקום במדינה אשר תואם את מספרם בקרב האוכלוסייה, כך גם מהפכה חברתית בדרום אפריקה תישא גם אופי לאומי. אין לנו כל סיבה לעצום את עינינו בפני היבט זה של הסוגיה, או להמעיט בחשיבותו. נהפוך הוא, על המפלגה הפרולטרית, במילים ובמעשים לקחת בידיה בגלוי ובאומץ את פתרון השאלה הלאומית (גזעית).” [11]
לחברים ב-CWI אנו אומרים: אין זה מאוחר להצטרף למורשת זו, המורשת המהפכנית האמתית של הטרוצקיזם, אשר מצעה עומד על שחרור מוחלט של המדוכאים, ואשר חרתה על דגלה את העיקרון: הצג דברים כהווייתם, אמור את האמת למעמד הפועלים!
אין לכם מה להפסיד מלבד שלשלאותיכם.
בכנות,
הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית
[1] “Israelis Demand Social Justice – But What of the Palestinians?” http://www.the-isleague.com/social-justice-israel-hebrew.php.
[2] http://theredbadger17.wordpress.com/2011/08/14/israelis-demand-social-justice-but-what-of-the-palestinians/#comment-2.
[3] See the informative article “Tahrir Envy: An Anti-Occupation Activist’s First Thoughts on the Tent Protests in Israel,”http://pulsemedia.org/2011/08/05/tahrir-envy-an-anti-occupation-activists-first-thoughts-on-the-tent-protests-in-israel/#more-33342.
[4] See Abir Kopty, “Tent 1948,” http://mondoweiss.net/2011/08/tent-1948.html.
[5] See Israel Shahak, Jewish History, Jewish Religion: The Weight of a Thousand Years, Chapter 1,http://www.ifamericansknew.org/cur_sit/shahak.html#1.
[6] See MS’s program, and its scandalous silence on some of the Palestinian people’s most basic demands like the right-of-return at http://maavak.org.il/maavak/?content=10 (English), http://maavak.org.il/maavak/?content=23 (Hebrew).
[7] Dov Khenin: “There is a basic recognition of rights on the one hand, and there is a practical political solution based on agreement between the political leaderships of the two peoples on the other hand.” “Israel: And Interview with Hadash MP and communist Dov Khenin”, http://links.org.au/node/968.
[8] See “For the Return of all the Palestinian Refugees to their Lands and Homes! Socialist Revolution is the Only Solution!” athttp://www.the-isleague.com/nakbah-day-2011-english.php (English), http://www.the-isleague.com/nakbah-day-2011-arabic.phpand http://www.the-isleague.com/nakbah-day-2011-hebrew.php.
[9] http://www.socialistworld.net/doc/5074.
[10] Consider the example of the CWI’s Ukrainian section, whose leading figures posed as members of other left-wing organizations for the purpose of defrauding the international left. For full documentation of this shocking case, see the LRP’s coverage at http://lrp-cofi.org/archive/RWO.html, http://lrp-cofi.org/PR/uafraudPR69.html, http://lrp-cofi.org/PR/CWIPR69.html#photos and http://lrp-cofi.org/PR/CWIPR69.html#letter.
[11] Leon Trotsky, “Remarks on the Draft Theses of the Workers Party of South Africa,”http://www.marxists.org/archive/trotsky/1935/04/wpsa.htm.