לא ניתן להביס את השוביניזם מבלי להיאבק בדיכוי הגזעני כנגד העם הפלסטיני
בתקופה האחרונה בישראל, נשמעים יותר ויותר דיווחים על מעשי דיכוי שוביניסטי כנגד נשים, בעיקר מצידם של החרדים: החל מניסיונות למנוע מנשים לשיר בפומבי, ניסיונות לכפות על נשים לשבת בצידו האחורי של האוטובוס, וכלה בתקיפה מילולית של חרדים כנגד ילדה בת 7, שלטעמם לא הייתה לבושה בצורה מספיק חסודה. התקשורת נתנה לתופעה את השם “הדרת נשים”. למעשה, זוהי דוגמה קלאסית לדיכוי הנשים בחברה המעמדית.
התגובה הציבורית לא איחרה לבוא. בירושלים ובתל אביב התקיימו ב-23.12.2011 עצרות במחאה על דיכוי הנשים. בצהריים צעדו כשלוש מאות בני אדם מכיכר צרפת לכיוון כיכר המשביר במרכז ירושלים, שם התקיימה עצרת מחאה. בין השאר, המפגינים העלו את הסיסמאות “שוויון זכויות ולא פחות” ו”שכר שווה בעבודה – זכות יסוד של כל אישה”.
באותו יום, ציפי לבני נאמה בכנס בנושא הדרת הנשים, ואמרה: “המאבק הזה הוא לא עניין לנשים בלבד, אלא לדמותה של מדינת ישראל. ברור לי שאם אנחנו לא נעמוד בחזית הזאת… אף אחד לא ינהל את המאבק הזה בשביל מדינת ישראל… אנחנו צריכים להבין שהמצב משתנה במהירות ותפקידנו לעצור את ההידרדרות הזאת, וכי משפטים כמו ‘עדיפה כיתת יורים על שירת נשים’ ו’לא להשכיר דירות לערבים’ זה אותו המאבק”.[1] לבני היא מנהיגת קדימה, מפלגה שהמצע שלה לכנסת ה-17 כלל באופן מפורש תמיכה בהתנחלויות. כאשר נוסדה תוכניתה כללה נסיגה ישראלית מהשטחים שישראל כבשה ב-1967, אך תוך סיפוחם של אריאל, מעלה אדומים וקריית ארבע, בין השאר.
שלי יחימוביץ’, מנהיגת מפלגת העבודה, גם השתתפה בכנס. יחימוביץ’ קיבלה ביקורת רבה מצד השמאל בישראל לאחר שהצהירה בראיון ל”הארץ” כי היא “לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע” והבהירה שהקמתן היה מוצדק כל עוד מעשה זה היה “בקונצנזוס”.
השתלטותן של מפלגות התומכות בהתנחלויות לא מבשר טובות לתנועת הנשים שהחלה להתארגן בישראל – ויש לציין שתנועה זו, בינתיים, לא עושה דבר על-מנת לגייס לשורותיה נשים פלסטיניות, הסובלות מדיכוי כפול, גם בתור נשים וגם בתור פלסטיניות. כמובן שכל עוד הנהגת התנועה תישאר בידיהן של נשים ציוניות, גזעניות, תומכות התנחלויות כמו יחימוביץ’ ולבני, מצב זה לא ישתנה.
אין ספק שהתקריות שעליהן מדווחת התקשורת הן חמורות. אך התקשורת הציונית לא מעוניינת בניתוח הגורמים לעלייה במספר התקריות הללו, אלא במציאת שעירים לעזאזל שיהיו נוחים לממשלת ישראל. לכן מלכתחילה, הדיווחים של אמצעי התקשורת הציוניים – בין אם מדובר בכאלו המזוהים עם הימין, כמו מעריב וידיעות אחרונות, ובין אם מדובר בכאלה המזוהים עם השמאל, כמו הארץ – היו נגועים בגזענות אנטי-חרדית. זהו חלק מניסיון לתלות את כל האשם בהקצנה הפוליטית והדתית בישראל בחרדים. אך כמו כל הכפשה גזענית, הקשר בינה ובין המציאות מקרי בהחלט.
האם היו אלו החרדים, אשר ברובם אינם משרתים בצבא הציוני, שיצאו החוצה מהאולם בזמן שחיילות שרו? התשובה היא לא. היו אלו דתיים לאומנים. בדצמבר, נתניהו הביע את תמיכתו ב”חוק המסגדים” של ח”כ אנסטסיה מיכאלי מישראל ביתנו, שמטרתו להשתיק את המסגדים והמואזינים. האם נתניהו ומיכאלי חרדים? לא, הם אנשי ימין חילונים אשר מכשירים את ביצוע פעולות תג מחיר הנגד הפלסטינים. האם שר התשתיות עוזי לנדאו, המקדם בימים אלה חוק חדש המכונה “חוק חשמל כשר”, שיאפשר להציב בכל תחנות הכוח בישראל משגיחי כשרות מטעם הרבנות, שיקבעו אם פעילות הייצור תקינה מבחינה הלכתית, הפך להיות חרדי? בוודאי שלא.
מכאן ברור כי הבעיה של ההקצנה הדתית ודיכוי הנשים אינה נובעת מהשתלטות החרדים על המדינה הציונית, אלא מכך שמדינת האפרטהייד הציונית נאלצת להסתמך על גורמים ימניים רדיקליים יותר ויותר בחברה הישראלית על-מנת לתחזק את הדיכוי הברוטלי של העם הפלסטיני.
ציוניות וציונים רבים רוצים להחיות את הליברליזם הציוני ו”לחזור אל ערכי מגילת העצמאות”. אך לדימוי האידילי שהם מציירים לעצמם של המדינה הציונית בזמנו אין קשר למציאות. בזמן כתיבת מגילת העצמאות בוצעה הנכבה, שבמהלכה נטבחו וגורשו מאות אלפי פלסטינים, ולאחר מכן הושמו הפלסטינים שנותרו בשטחים שכבשה המדינה הציונית תחת משטר צבאי. הייתה זו תקופה בה שלט השמאל הציוני. הגזענות היא לא מנת חלקם של הציונים הימניים בלבד: היא חלק מהותי מהתנועה הציונית. הסתירה הפנימית בין הצורך של הציונות בדיכוי גזעני מחד והעמדת הפנים הליברלית, ואף סוציאליסטית, של חלק מנציגיה, היא בדיוק זו שהביאה לתנועה החדה ימינה של החברה הישראלית, ושמאפשרת בימינו את דיכוי הנשים, בין השאר.
נשים פלסטיניות ונשים ציוניות
בהקשר זה, כדאי לבחון את הגורמים לתמיכה של רוב החברה היהודית בישראל במדיניות הגזענית של הממשלה. ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, אשר הוקמה על-ידי נישול העם הפלסטיני מאדמותיו ורכושו. במשך שנים רבות, המעמד השליט הציוני חלק בשלל שהשיג כתוצאה מגזל זה עם ההמונים היהודים, דרך הקמתה של מדינת רווחה מפותחת למדי. ההמונים היהודים למדו שההזדהות עם המדינה והמעמד השליט הם תנאי הכרחי להבטחת הפריבילגיות שלהם על חשבון העם הפלסטיני.
תופעה זו בולטת במיוחד בהתנחלויות בגדה המערבית, שם מתקיימות זו לצד זו שתי מערכות חוק: האחת ליהודים והשנייה לפלסטינים. מתנחלים זוכים בהטבות רבות, והפריבילגיות שלהם עולות על אלו של הישראלים שחיים בגבולות שלפני הכיבוש של 67: הם מקבלים סובסידיות לדיור, נסיעות וחינוך, יש להם כבישים משלהם, וחיילים הישראלים מוצבים לשמירות ביישוביהם. כאילו לא די בכך, בעוד שלהפרות הבנייה של המתנחלים מתייחסים בסולחנות גדולה, המדינה הציונית הורסת באופן שיטתי את בתי הפלסטינים שבנו על אדמתם ללא רישיון מהכובש, שאין להם כל סיכוי לקבל מלכתחילה. מדיניות זאת נועדה לכפות על הפלסטינים את מה שנקרא הטרנספר השקט, ואכן, מאז 1967 מאות אלפי פלסטינים עזבו את ארצם עקב התנחלויות אלו והטרור שהן מטילות.
חוק גזעני אחד שראוי לדון בו הוא חוק האזרחות והכניסה לישראל, היוצר הדרה מוקצנת של הפלסטינים. על פי חוק זה, פלסטינים החיים בשטחי 1967 המתחתנים עם אזרחים ישראליים לא מקבלים את הזכות לעבור לגור בשטחי 1948. קשה שלא להבין שזהו דיכוי חמור יותר מהאירועים השוביניסטיים שגרמו לסערה ולליבוי הרגשות האנטי-חרדיים בישראל, ובכל זאת, רוב הנשים היהודיות הליברליות שרוצות כיום להיאבק כנגד הדיכוי שלהן שתקו בכל הנוגע לחוק זה.
דיכוי הנשים הפלסטיניות
מה מצבן של הנשים הפלסטיניות בישראל בהשוואה למצב היהודיות? אחוז השתתפותן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל בשוק העבודה נמוך מאוד. הנתונים מראים כי בעשר השנים האחרונות, לא עלה שיעור השתתפותן על 23%. השיעור הנמוך של השתתפות הנשים בשוק העבודה בולט במיוחד באזור הדרום, ועומד על % 11.4. בצפון הארץ מגיע שיעור השתתפותן ל-19% ובמרכז ל-23%.
הפלסטיניות בישראל מופלות גם בתחום השכר. ממוצע השכר החודשי של הפלסטיניות עומד על 4,350 ש”ח, לעומת 6,112 ש”ח אצל היהודיות. היהודיות גם מקבלות שכר גבוה יותר בממוצע תמורת שעת עבודה – 41.5 ש”ח לעומת 32.3 ש “ח לשעת עבודה של פלסטיניות.
התעמולה הישראלית גורסת כי הבדלים אלו נובעים מכך שהחברה הפלסטינית בישראל היא חברה פטריארכאלית מסורתית, שחלוקת העבודה בה מתבצעת על בסיס מגדרי: הגבר מפרנס את המשפחה והאישה דואגת לעבודת הבית ולילדים. כדי לבדוק טענה זו, כדאי להשוות את מצב הנשים הפלסטיניות למצב הנשים במדינות ערב. ואכן, במדינות אלו, למרות דיכוי הנשים, המצב טוב יותר. למשל במדינות ערב, אחוז הנשים המועסקות הממוצע עומד על 33.3%. אלו הטוענים כי דיכוי הנשים הפלסטיניות הוא אשמת הפלסטינים מפיצים תעמולה גזענית שכל מטרתה היא לכסות על הדיכוי הציוני.
למען פלסטין חופשיה משוביניזם וגזענות
כפי שהראנו, בישראל דיכוי הנשים קשור קשר הדוק עם הדיכוי של הפלסטינים, שכן אותם אינטרסים ריאקציונרים הפועלים למען החרפת הדיכוי כנגד הפלסטינים פועלים גם למען דיכוי הנשים. כל עוד תנועת הנשים תמשיך לתמוך בהם, ישירות או בעקיפין, ולהיאבק למען דרישות לאומניות כגון הגדלת מספר הקצינות והטייסות, מאבקה ייכשל. אנו תומכים במאבק של הנשים היהודיות כנגד אפלייתן, גם כאשר אין הן מבינות שעליהן לקשור את מאבקן במאבק כנגד דיכוי העם הפלסטיני. אך אנו אומרים להן: אישה יהודייה לא יכולה להיות חופשית בעוד הפלסטינים מדוכאים.
ההתקוממויות האזוריות האחרונות מראות שהדרך היחידה לשחרור האזור מהדיכוי האימפריאליסטי ומהדיקטטורים המושחתים, כמו גם מהדיכוי הציוני האיום, היא הקמת תנועה מהפכנית של ההמונים, בהנהגת מעמד הפועלים. מעמד הפועלים הוכיח את החשיבות המרכזית שלו בתפקיד המכריע שהוא מילא בהפלת הדיקטטורים במצרים ותוניסיה. אנו משוכנעים שהמוני הפלסטינים לא רק יתמכו במהפכה כזאת, אלא ישתתפו בה באופן פעיל. עבור היהודיות והיהודים בישראל המעוניינים בחיים במדינה דמוקרטית, בה לכולם ניתנות זכויות שוות, הדרך היחידה היא להצטרף למאבק מהפכני זה.
הניצחון של מאבק זה יוביל לעשייתו של צדק היסטורי – שיבת הפליטים לאדמות מהן ישראל גירשה אותם, והקמת מדינה פלסטינית מהירדן ועד הים. מדינה זו, שתוקם מתוך המאבקים נגד הדיכוי, לא תהיה מדינה כמו המדינות אותן אנו מכירים היום, בהן שולט מיעוט קטן ועשיר. היא תימצא תחת שליטת מעמד הפועלים המהפכני, שינהל אותה לטובת ההמונים. במדינה זו, לא רק שלא ערבים ולא יהודים יופלו בשל מוצאם, אלא גם נשים לא תופלנה משום מגדרן. העובדות והעובדים הישראליים-לשעבר שיצטרפו למהפכה יהווה חלק מהמעמד השליט החדש במדינת הפועלים. זוהי תחזית המבוססת על המצב במדינת הפועלים היחידה שהתקיימה עד כה בהיסטוריה, היא ברית-המועצות תחת שלטונם של לנין וטרוצקי, בה נשים היו שוות לגברים בפני החוק, לאחר שהמהפכה ביטלה חוקים דתיים ריאקציוניים כמו האיסור על הפלות.