אין שלום, אין ביטחון, אין צדק חברתי – אין עתיד בציונות!
– מכתב פתוח מיהודים אנטי-ציונים לפועלים, לעניים ולמדוכאים הציונים –
חלק ג
מאת: אדם שרונסקי
VII – כלכלה, צבא ודיור
המחיר החברתי של הקולוניאליזם בגדה
אין זה סוד כי הכיבוש של שטחי הגדה המערבית גובה מן הפועל הישראלי מחיר יקר. בזמן ששכונות הפועלים עומדות מוזנחות, מערכות הרווחה, החינוך, הבריאות והתרבות קורסות, ממשלות ישראל לדורותיהן ממשיכות לבנות, לפתח ולסבסד את ההתנחלויות באין מפריע. בזמן שזוגות צעירים חולמים על דיור בר השגה, מקבל המתנחל הנחות מפליגות ברכישת בתים, נסללים לכבודו כבישים ליהודים בלבד, הנחות במס ועוד. בסיכומם של דברים משקיעה המדינה במתנחל בערך פי 2 מבאזרח ישראלי ממוצע.[1]
אולם למרות ההטבות הללו, גם המתנחלים הם בחזקת “אידיוטים אידיאליסטיים שימושיים” עבור המעמד השליט הציוני. פינויים האכזרי (אם כי המפנק במיוחד אם משווים לפינויים של תושבי גבעת עמל וכפר שלם, בטח אם משווים להתנהלות התנועה הציונית מול הפלסטינים) מרצועת עזה ומצפון השומרון, במה שכונה “ההתנתקות”, סיפק הוכחה מספקת לכך שגם בהם מותר לעשות שימוש פוליטי ציני כשממש צריך. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי בשורה התחתונה המתנחלים פועלים בשירות המדינה הציונית ומתוכם צומח בעידוד השלטונות “הטרור היהודי” שלאחרונה עלה לכותרות. מי שחושב שהמדינה הציונית מסוגלת לחסל את הטרור הזה שוגה באשליות. רק למעמד הפועלים ולהמוני העם הפלסטיני יש אינטרס אמיתי לשבור בכוח את הטרור הציוני.
מחיר המיליטריזם הקולוניאליסטי
כדי למשטר ולנהל את הכיבוש הציוני בכלל, ובפרט את המשטר הצבאי בגדה המערבית, חובה על כל נער ישראלי להקריב שלוש שנים מחייו (שנתיים לנערה) ואף להסתכן בהקרבת חייו בצבא הישראלי. מדובר בשירות הצבאי הארוך ביותר בעולם פרט לקוריאה הצפונית ואריתריאה. גם אם בשנים הקרובות יתקצר במקצת אורך השירות אין זה משנה יותר מדי, שכן ההקרבה אותה הקרבה והסכנה אותה סכנה ובל נשכח שסכנת החיים עוד מרחפת מעל ראשו של כל ישראלי שנמצא בכוננות מילואים מתמדת.
יש הקוראים לביטולו של שירות החובה ומעודדים מעבר לצבא מקצועי מופרט. אלא שבמסגרת השיטה הקפיטליסטית הדבר רק ישנה את הרכב אוכלוסיית המתגייסים לרעת הקבוצות המוחלשות ויקל על המעמד השליט לצאת למלחמות ולהקיז דם “זול”.[2]
עבור המעמד השליט הציוני, צבא החובה משמש להורדת אבטלה בצורה מלאכותית, הכשרה והסללה נוספת (המוקצית על פי קריטריון מעמדי ו/או עדתי או בלשון הצבא “קב”א – קבוצת איכות”) לעולם העבודה וחשוב מכל שטיפת מח פטריוטית. יחד עם זאת, מתגייסים רבים, ממלאים תפקידים משעממים, חסרי תועלת ותוחלת, שלא יעזרו להם בעבודה בעתיד ואם זה לא מספיק גם צריכים להתמודד עם סקסיזם, הטרדה מינית והחרפת בעיות נפשיות. למעשה, התאבדויות הן גורם המוות השכיח ביותר בצבא.[3]
למעשה, הצבא, כמו גם השירות הלאומי, מהווים עבור הממשלה מאגר כוח אדם זול, אשר פולש לתחומים חיוניים כמו תקשורת (גלי צה”ל), חינוך ועוד על חשבון דחיקת רגליהם של עצמאיים ועובדים שלא יכולים להתחרות מול העלות הכמעט אפסית של חייל/ת או בן/בת שירות. בעבר עשה הצבא שימוש בכוח האדם הזול שברשותו בכדי לשבור שביתות או לאיים על עובדים שאם ישבתו יוחלפו על ידי חיילים/ות או בני/ות שירות.
האופי המעמדי של החברה הישראלית לא פוסח על הצבא[4] המקיים הפרדה בין קצינים לחיילים פשוטים בתנאים. אפילו בכלא הצבאי החיילים הפשוטים נאלצים להתמודד עם תנאים גרועים הרבה יותר מאשר באגף הקצינים. באופן לא מפתיע, ההרכב המעמדי והעדתי של האסירים הצבאיים נוטה באופן מובהק לרעת האכולוסיות העניות והמוחלשות בחברה הישראלית. יעיד על כך הנתון המבחיל כי כמחצית ממתגייסי העדה האתיופית ימצאו את עצמם בכלא הצבאי.[5] זאת, על אף ש-90% אחוז מהם מבטאים את נאמנותם למדינה הציונית בכך שהם מתגייסים לצבא.[6] אותם אסירים שמוצאים את עצמם בבידוד סובלים מאמצעי ענישה שיש בהם התעללות לשמה.[7] נציין בהזדמנות זו כי בתי הכלא בישראל, באופן כללי, הם מהצפופים בעולם.[8]
VIII – האם יש עתיד לציונות?
לפי שעה לא נראה שמרחפת מעל מדינת ישראל סכנה קיומית ממשית. אולם זו בהחלט לא סיבה לחשוב כי לעולם חוסן. בתי הקברות של ההיסטוריה מלאים בישויות מדיניות שלא נשקפה להן כל סכנה קיומית ולמרות זאת נאלצו לרדת מעל במת ההיסטוריה או לשנות מהותית את אופיין הפוליטי והחברתי.
המאבק הפנים-עדתי במזרח התיכון
בעוד שבעבר המעמדות השליטים במזרח התיכון נאלצו להעמיד פנים כי הם פועלים לחיסולה של מדינת ישראל, הרי שהיום המצב כמעט הפוך לחלוטין. חלק מהם העמידו את עצמם או במצב של שיתוף פעולה גלוי עם המעמד השליט הציוני (מצרים, ירדן, תורכיה, פת”ח) או חצי-גלוי (סעודיה, נסיכויות המפרץ, חמאס) או שהם אדישים לחלוטין ועסוקים בדיכוי הפועלים והעניים בני עמם תוך שיתוף פעולה עם כוחות אימפריאליסטיים אחרים. בימינו גם אלה שעוד נותרו למראית עין עוינים לישראל, נדמה שפונים במובהק לכיוון המאבק הבין-עדתי האזורי – סונים נגד שיעים, כורדים נגד ערבים/פרסים/תורכים, חילונים ומוסלמים ממלכתיים נגד האסלאם הפוליטי הפונדמנטליסטי ועוד.
העובדה שמציאות זו נותרה ללא שינוי היא ללא ספק תוצאה ישירה של כישלון ה”אביב הערבי” ודעיכתה של השאגה האדירה של ההמונים הערבים שאמנם דרשו “לחם, דמוקרטיה וצדק חברתי” אך גם היו להם עמדות נחרצות של סולידריות עם הפלסטינים ורצון לאחד כוחות בכדי להביא את משטר האפרטהייד הציוני לסיומו.
בהיעדר כלים דמוקרטיים להתמודדות עם הסתירות העדתיות והדתיות שמרכיבות את מדינות הלאום הערביות ששרטט הקולוניאליזם האירופי ובהיעדר מפלגות פועלים מהפכניות בהנהגת אותם מאבקים דמוקרטיים, האפשרויות היחידות שנותרו, לפי שעה, הן מהפכות נגד מדממות בסגנון מצרים או מלחמות אזרחים עקובות מדם דוגמת עיראק, סוריה ותימן.[9]
אולם ברור לכל בר דעת כי המצב הזה הוא זמני בלבד. הכוחות החדשים שיעלו מתוך אבק המאבקים הפנימיים, יהיו אשר יהיו, לא יהיו מהסוג הידידותי לישראל, בלשון המעטה. אנו חוזים כעת בתהליך מואץ במסגרתו ההמונים נחשפים לפרצופם האמיתי והבוגדני של הכוחות הפוליטיים תומכי הקפיטליזם – הלאומנות המקומית והפאן-ערבית, האסלאם הפוליטי והשמאל של מעמד הביניים. תהליך זה מוליך לאלטרנטיבה אחת בלבד שתוכל לאחד את ההמונים במזרח התיכון מכל העדות והדתות כנגד האימפריאליזם ומשרתיו – מהפכה חברתית סוציאליסטית. אנו, חברי וחברות הליגה הסוציאליסטית, נוטלים חלק בבניית מפלגה קומוניסטית מהפכנית עולמית (האינטרנציונל החמישי) העוסק בהכנת התשתית הארגונית והמנהיגותית של המהפכה הזו.
התחזקותה של איראן
בינתיים, אויבתה הגדולה של ישראל, איראן, מנצלת את ההתכתשות הפנים-ערבית בכדי לחזק את כוחה והשפעתה. הסכם הגרעין שנחתם לאחרונה עם ארצות הברית מבטא הלכה למעשה את השלמתה של אמריקה עם התעצמותה הטכנולוגית, הפוליטית ועמידותה הכלכלית של איראן (על אף הסנקציות הקשות שפגעו פגיעה קשה בהמוני העם האיראני) ואת רצונה לשתף פעולה עמה, במיוחד ככל שזה נוגע לאויב המשותף לשתיהן – דאע”ש.[10]
כל זה בא כמובן במחיר היחלשות השותפות ארוכת השנים שלה עם ישראל. סירובה המוחלט של ישראל לסיים את האפרטהייד הגלוי שהיא מקיימת בגדה המערבית מצטרף לסירובה המוחלט לקיים אפילו מראית עין של משא ומתן לשלום עם הפלסטינים. כשלכל אלה מצטרפת העובדה שישראל נכשלה בניסיונה לחסל את ארגון חמאס ולפני כן את חזבאללה, הדבר מביא למצב שבו האמריקאים לא סומכים יותר על ישראל למימוש האינטרסים האימפריאליסטיים שלה. לכן שליטי ישראל דוחפים להרפתקאות מסוכנות ביותר, כגון מלחמה עם איראן, כדי להוכיח שהם עדיין יכולים “לעשות את העבודה”. קשה לומר מה תהיינה התוצאות של מלחמה כזאת, אך ללא ספק היא תהפוך את החיים כאן לגיהנום למשך עשרות ואפילו מאות שנים קדימה.[11]
המשך יבוא…
[1] http://www.haaretz.co.il/misc/1.1156505
[2] http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1751274
[3] http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/425/612.html
[4] http://news.walla.co.il/item/2878667
[5] http://glz.co.il/1138-11424-he/Galatz.aspx
[6] http://www.shavuz.co.il/magazine/article.asp?artid=2536&secid=2026
[7] עד לא מזמן לדוגמא, לקחו את המזרונים מהמיטות במשך היום.
http://www.mako.co.il/news-military/security-q2_2015/Article-48bf606d636ed41004.htm
[8] http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/713/945.html
[9] בניגוד לקבוצות אחרות בשמאל אנו מסרבים להתייצב לצד הדיקטטורות הרצחניות ה”חילוניות” של מצרים וסוריה כנגד התנועה האסלאמית. במקום זאת אנו מציעים לאחד כוחות במאבק כנגדן, על בסיס תביעות דמוקרטיות, מבלי לתמוך פוליטית באסלאמיזם ותוך חשיפת אופיין הריאקציוני של קבוצות אסלאמיסטיות המפעילות גם הן טרור אכזרי כנגד אזרחים ומחבלות בסיכוי לנצח את הטרור הממלכתי הצבאי.
[10] עמדתנו בשאלה זו היא התנגדות לסנקציות על איראן. בניגוד לקבוצות אחרות בשמאל אנו מסרבים לנקוט בעמדה צבועה הגורסת כי בעולם בו לישראל, לפקיסטן ולארצות הברית יש מאגר נשק גרעיני, דווקא איראן צריכה להיות זו שנאסר עליה לפתח נשק כזה. יחד עם זאת, אנו מתנגדים לברית המעמדות השליטים – האיראני והאמריקאי – שתפקידה להציב את איראן כקבלן משנה של האימפריאליזם העולמי באזור במטרה למנוע התקוממות דמוקרטית של ההמונים. כמובן שאנו מתנגדים גם למדיניות של ישראל אשר מנסה לטרפד את ההסכם במטרה לעודד מלחמה בין ארצות הברית ואיראן.
[11] http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/248/965.html