בין איתמר לתל אביב – בין כיבוש לאונס קבוצתי

גילוי דעת של הלס”א מאת בוריס המרשלג

אזהרת טריגר: המאמר עוסק באונס קשה, ברצח מתנחלים ובטיהור האתני שמבקשת התנועה ציונית לבצע בעם הפלסטיני.

שורות אלה נכתבות מספר שעות לאחר שבני הזוג הנקין נרצחו מול עיני ילדיהם ביריות כאשר נסעו בכביש שבין ההתנחלות אלון מורה להתנחלות איתמר שבגדה המערבית. יום אחד לפני כן, פורסם ברשת סרטון שצולם במועדון אלנבי 40 ובו נראית צעירה כמעט מחוסרת הכרה כתוצאה משתיית אלכוהול כשהיא נאנסת על ידי מספר גברים, בזה אחר זה, לקול תשואות ולאור הבזקי המצלמות של קהל הבליינים וצוות המועדון.^[1] אנו מבקשים בגילוי דעת זה להצביע בשאט נפש על קו פשיטת הרגל המוסרית המוחלטת שעובר בין הפולשים היושבים בשטח כבוש באיתמר ושולחיהם ובין תרבות האונס כתרבות שלטת בישראל בכלל ובתל אביב בפרט.

שטחי הגדה המערבית אינם מוכרים כשטח מדינת ישראל אפילו על ידי מדינת ישראל עצמה. מדינת ישראל שולטת בגדה שלטון צבאי אכזרי ומיישבת את אנשיה בשטח כשהם חמושים בנשק ובאידיאולוגיה גזענית-פשיסטית, תוך שהיא מסכנת את חייהם וחיי ילדיהם, על מנת שיהפכו שותפים אקטיביים באותו שלטון צבאי, יתעללו באוכלוסיה הפלסטינית,^[2] יפעילו לחץ עליה לעזוב את השטח למדינות אחרות בכפייה^[3] או “בהסכמה”^[4] ובינתיים יפיקו רווחי עתק^[5] ממשאבי הטבע באזור ומניצול של כ-25 אלף פועלים פלסטינים^[6] ועוד אלפי מהגרי עבודה ממדינות עולם שלישי.^[7]

קשה לחשוב על עם כלשהו שלא היה מגיב באלימות קשה בתנאים דומים. אחרי הכל, הימין הציוני מודה בפה מלא כי מטרתו היא טיהור אתני זוחל^[8] בזמן שכוחו הפוליטי ושליטתו במוסדות המדינה רק הולכים ומתגברים.^[9] לפני מספר שנים התפרסמה אישה בשם ופאא סלטאן אשר ניסתה להעניק להיותה ערביה לגיטימיות כלשהי למסע ההסתה גזעני-אנטישמי כנגד דת האסלאם.^[10] בין דבר בלע אחד למשנהו היא טרחה גם לציין כי היהודים שחיו מאות שנים תחת דיכוי קשה לא בחרו להגיב באופן האלים שבו מגיבים המוסלמים.^[11]

מה שהיא שכחה לציין, בנוחיות מעוררת התפעלות, הוא שהציונים מציינים עד עצם ימינו את ההתנגדות ההירואית של מי שהם רואים בהם בני עמם היהודים לפני אלפי שנים לכיבוש האשורי, הבבלי, ההלניסטי והרומאי של ארצם וספרי הלימוד של מדינת ישראל כמו גם שמות רחובותיה מלמדים שבח על לוחמי המחתרות הציוניות שנאבקו בכיבוש הבריטי אך גם טבחו באוכלוסיה הפלסטינית – נשים, קשישים וילדים. אלה החביאו נשק וקיימו מחנות אימונים בבתי כנסת ובתי ספר והפכו את תושביה היהודים של פלסטינה למגן אנושי. רבים מקברניטי פלוגות המוות הציוניות הגיעו לעמדות בכירות במערך השלטוני של מדינת ישראל וכיהנו אף כראשי ממשלות.

אזרחים שהולכים לשבת בשטח כבוש הם פושעים ומסיגי גבול. הם אמנם עודדו ונשלחו בידי המדינה המקיימת בשטח את אותה “מדינת רווחה” שהיא שוללת משאר אזרחיה^[12], אך רבים מהם גם מפיקים סיפוק רב, הן אידיאולוגית והן חומרית, מהיותם הקבלן המבצע של הכיבוש. בעוד שאין ספק כי על פושע לבוא על עונשו, ניתן להטיל ספק במידתיות עונש המוות כאשר אותו אזרח נוסע בכביש עם ילדיו הקטנים ואינו מסכן במישרין רכוש או אדם.

ספק רב, מאידך גיסא, ניתן להטיל בזכותנו המוסרית להטיף מוסר לארגוני ההתנגדות הפלסטינים כאשר אנו יושבים בשטח כבוש, לא משנה אם נכבש ב-67 או ב-48 וחיים ברמת חיים גבוהה בהרבה משאר תושבי האזור כתוצאה מכך. ובכל זאת, קשה שלא לשאול איזו מטרה משיגה הפעלת עונש מוות בצורת פיגוע כנגד אזרחים? התוצאה ודאי תהיה התירוץ לגבות מחיר כבד בחיי אזרחים פלסטינים מצד קלגסי הטרור הממלכתי הציוני ובמקום להרתיע מתנחלים חדשים מלהגיע לאזור, מספרם רק יגדל וההטבות הממשלתיות רק ינופחו עוד יותר.

הייתכן כי ארגוני ההתנגדות הפלסטינים סבורים כי לממשלת בעלי ההון הציונים אכפת מחייהם של המתנחלים בפרט או אזרחי ישראל בכלל?! אנו חושבים כי זו טעות לחשוב כך. אזרחי ישראל והמתנחלים בראשם הם בשר תותחים וחייהם נחשבים כקליפת השום בעיני השליטים – הרווחים הם מה שמעניין אותם. פגיעה בלתי מידתית בהם משחקת ישירות לאינטרס של בעלי ההון תומכי הציונות להגביר את העושק, הניצול והדיכוי של העם הפלסטיני והן של הישראלים. חייבת להיות דרך אחרת להפוך את השטח שבין הים לנהר למרחב מדיני אחד, דמוקרטי של שוויון, חירות וביטחון לכולם, כולל לכל הפליטים הפלסטינים שישובו למולדתם השדודה.

טענה נפוצה המושמעת מצד התועמלנים הציונים העוסקים ב”הסברה”, בין אם מטעם עצמם בין אם מטעם המדינה, היא כי מעולם לא הייתה ישות מדינית עצמאית בשם פלסטין וכי הגדה המערבית לא נכבשה משום מדינה פרט לירדן, אשר ויתרה עליה “בהסכמה”. טיעון זה מעורר תמיהה במיוחד – אם הגדה המערבית אינה שטח כבוש ושייכת באופן לגיטימי למדינת היהודים, מדוע מהססת ישראל לספח אותה לשטחה מיידית?

עוד טוענים ה”מסבירים” כי אין כל הבדל בין כיבוש הגדה המערבית לשאר חלקי “ארץ ישראל” שכן גם הם נכבשו בכוח ועד לשנת 66, שנה לפני כיבוש הגדה המערבית, היו אלה ערביי 48 שחיו תחת שלטון צבאי משום שהיוו “סכנה בטחונית”. מי שמדברים בשם הפליטים הפלסטינים התובעים את זכות השיבה, כך הם אומרים, הם שרלטנים ושקרנים.^[13] ראשית כל, הערבים שחיו בארץ ישראל בזמן מלחמת 48 הם למעשה מהגרי עבודה ורובם המוחלט הגיע בשמחה ובששון ממדינות אחרות בכדי לעבוד אצל היהודים ולהנות מהשפע הנפלא שהם הביאו לארץ הריקה והשוממה. לפיכך, קיבלו הערבים את מרותם של היהודים ב”הסכמה.” שנית, גם אותם ערבים שעזבו את הארץ בזמן מלחמת 48 עשו זאת “בהסכמה” משום שלא רצו להפריע לחמושים הערבים מהמדינות השכנות לטבוח ביהודים ולזרוק את כולם לים, וציפו לחזור לבתיהם בגמר המלאכה.

קשה לנהל ויכוח קר רוח מול אמירות המשקפות במקרה הטוב בורות תהומית ובמקרה הרע שקרים בוטים בשירות האינטרס הציוני הגזעני, שהנרטיב שלו מצליח לדחוס כל כך הרבה סבל, מוות, דם ודמעות לתוך קטגוריית ה”הסכמה” ו”הרצון החופשי.” מומלץ, כמובן, להשכיל וללמוד את אינספור המקורות והמחקרים ההיסטוריים מהם ניתן לשאוב את האמת ביחס להיסטוריה של העם הפלסטיני ואופן התהוותו ואת סיפורם האמיתי של הפליטים. אבל, אנחנו מודעים לכך שלא לכל אחד ואחת קיימת האפשרות לעשות זאת באופן מעמיק מספיק על מנת להתמודד עם תועמלנים בשכר שזו עבודתם במשרה מלאה.

אפשר להתנחם בעובדה שהטיעונים שהצגנו כאן מביסים בקלות את עצמם. כלומר, גם אם מקבלים אותם כאמת מוחלטת, הדבר יוצר סתירות שלתועמלן הציוני קשה מאוד להתמודד עמן. העם הפלסטיני, למרות שכבר בשנים 1939-1936 יצא למרד כולל נגד הבריטים למען עצמאות מדינית פלסטינית ותחת דגל פלסטין, לא זכה לנצח ולחיות במדינה עצמאית משלו, אולם הדבר נכון לגבי עמים ילידים רבים אחרים – האינדיאנים, האבוריג’ינים, רבים מעמי אפריקה ועוד. האם העובדה שקבוצת בני אנוש מסוימת אינה חשה צורך, או לא מצליחה לנצח את מדכאיה, לארגן את עצמה במסגרת פוליטית של “מדינת לאום”, שוללת ממנה את הזכות לקיים שלטון עצמי מהסוג שמקובל עליה ומצדיקה השתלטות בני עם אחר על השטח בו היא חיה תוך שעבוד וטיהור אתני?!

הנחת היסוד השגויה של התועמלנים הציונים היא שהם מתייחסים למילה כיבוש במובן הצר ביותר שאפשר להעלות על הדעת – השתלטות של מדינת לאום אחת על שטחה של מדינת לאום אחרת. כמה נוח! כמובן שלדעת תועמלני הימין הציוני ההפך דווקא כן אפשרי, היות שהם מצווחים קבל עם ועולם כי הפלסטינים כובשים את הר הבית ואינם מאפשרים לישראלים לקיים בו פולחן. יש לציין שספציפית אותו זרם שמבקש להתפלל תפילה יהודית בהר הבית עושה זאת בניגוד מוחלט לדעת רוב פוסקי ההלכה היהודים והוא למעשה זרם אולטרא-לאומני שמבקש לטהר את הר הבית מנוכחות מוסלמית ולהקים במקום את בית המקדש השלישי.

בנוגע לכניסה וליציאה הרצונית והחופשית של הפלסטינים אל ומחוץ ל”ארץ ישראל”, הרי שבארץ שלטו התורכים או הבריטים שלא שאלו איש כשפלשו לכאן. שלטונם לא היה לגיטימי ומשעזבו, הדעת נותנת כי רשאים תושבי המקום לבחור בעצמם ובאופן דמוקרטי מי ישלוט בהם. לפיכך, לא הייתה לאו”ם זכות לכפות שלטון יהודי על מאות אלפי תושבים ערבים שלהם כבר הייתה שפה, רצף טריטוריאלי, תרבות משותפת ורצון לחיות חיים לאומיים משותפים.

כמו כן, אפילו אם נניח שהפליטים כולם עזבו את השטח בהסכמה בעקבות המלחמה, איזו סיבה יש בעולם לא לאפשר להם לשוב עם תום הקרבות כמקובל לגבי פליטים אחרים בכל העולם? לכאורה, “הסכנה הביטחונית” הנשקפת מהם נוטרלה לחלוטין שהרי גם כך הוחזקו הפלסטינים בשטחי 48 תחת משטר צבאי אשר הוסר רק ב-66 (והשמיים לא נפלו!), ממש כפי שהחל מ-67 מחזיקה ישראל מיליונים של פלסטינים בגדה המערבית ובעזה תחת משטר צבאי. המחקר ההיסטורי מספר, כמובן, סיפור שונה לחלוטין. פלוגות המוות הציוניות ביצעו מעשי טבח בפלסטינים עוד לפני 48 בדיר יאסין, בדהומיה ובלוד, תוך שהן מפיצות איומים שמי שלא יעזוב את המקום ייפגע באופן דומה.

קשה שלא לראות דרך מסך עשן ה”הסברה” את הכיסוי, שהופך דק מיום ליום, לשאיפה הציונית לייצר רוב יהודי באמצעות טיהור אתני אלים. למעשה כל ההבדל בין הציונות השמאלית לבין זו הימנית, בהקשר זה, הוא האם הדרך הטובה ביותר לממש מטרה זו היא באמצעות מתיחת גדר תייל חשמלית סביב הגדה המערבית ועזה או שיטת הטרנספר הזוחל. הדבר מזכיר את הוויכוח הידוע בין הטרולים בספר “ההוביט” לגבי הדרך הטובה ביותר לבשל גמד.^[14]

אותה צורת מחשבה בדיוק גורמת לגברים (ואף נשים) ישראלים רבים לספר לעצמם כי אם אותה אישה סיפרה לחוקרי המשטרה כי מה שעוללו בה אותם אנסים במועדון אלנבי 40 היה בהסכמתה, הדבר מהווה הכשר מוסרי למעשיהם. יש המוסיפים חטא על פשע ומנסחים עצומה הקוראת להעמיד לדין דווקא את אותה אישה על האונס האכזרי שביצעה באותם גברים שיכורים וחסרי ישע.^[15]

---