[קישור למאמר של הליגה הספרטקיסטית]
מאת יוסי שורץ, הליגה האינטרנציונליסטית הסוציאליסטית (לס”א)
הגיליון האחרון של Workers Vanguard, העיתון של הליגה הספרטיקיסטית האמריקנית, נושא דיווח על הפורום המשותף שהליגה למען המפלגה המהפכנית (LRP) האמריקנית והלס”א ערכו לאחרונה בעיר ניו-יורק. הכותרת של הדיווח היא “הסוציאליסטים ממחלקת המדינה מברכים את שותפיהם החדשים,” והיא משקפת בנאמנות את המסורת הספרטקיסטית של השמצות ותרבות דיון בלתי-הגונה.
הכותב של דיווח שקרי זה טוען כי הספרטקיסטים בפורום הגנו על הטרוצקיזם האמיתי מפני “סוציאליסטים ממחלקת המדינה” שכמותנו. אך טענה זו לא אמינה במיוחד כאשר מתחשבים בעובדה שבין אלו שהתרשמו ממנו במיוחד ניתן למנות רפורמיסטים כמו אורי וולטמן, חבר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, התומכת במדינה האימפריאליסטית הישראלית וב”פתרון שתי המדינות”, כלומר בהקמת מדינת בנטוסטן פלסטינית לצד ישראל, כמו גם קשקשנים ורכלנים חסרי-תועלת אחרים באתר Leftist Trainspotters. קשה לנו לאמר שאנו מופתעים; אנחנו רגילים לכך שקונטר-מהפכנים על כל גווניהם מתאחדים במאבקם נגדנו. הם שמחים לדון בעובדה שיוסי שורץ היה חבר במספר ארגונים ב45 שנות פעילותו הפוליטית, מבלי להתמודד עם הנושאים הפוליטיים שהועלו בפורום. אין להם אפשרות להתנהג אחרת. בתגובה זה אני אטפל בטיעונים העלובים ובסילופים שנכתבו במאמר של הספרטקיסטים.
המאמר מתחיל, כצפוי, בהשמצה:
“לאומני העולם השלישי מהעולם הראשון[1] מה-LRP ערכו פורום בהשתתפותו של חבר לשעבר של ארגוננו, הפסאודו-מרקסיסט הישראלי יוסי שורץ.”
אנשים רציניים, שלא כמו רכלנים, מנסים להוכיח את הנקודות שלהם על-ידי ציטוט של הצהרות שנעשו על-ידי יריביהם. הספרטקיסטים לא מרגישים את הצורך לעשות זאת. יש לכך סיבה טובה מאוד. לספרטקיסטים יש היסטוריה מתועדת היטב של תמיכה לא רק באימפריאליזם הסובייטי, אלא גם באימפריאליזם המערבי, ואנו נעלה חלק ממנה במאמר זה. אין פלא שאלו שתומכים באימפריאליזם ועושים ריוויזיות במרקסיזם בשירותו קוראים למהפכנים “לאומני עולם שלישי” ו”פסאודו-מרקסיסטים”.
במהלך הקונפליקט בין האימפריאליזם הרוסי והאמריקני באפגניסטן, הקו של הספרטקיסטים היה “הריעו לצבא האדום”. הם מודים בכך ברצון:
“כן, אמרנו “הריעו לצבא האדום באפגניסטן!” אנו עומדים בגאווה מאחורי מסורת זו. זה היה הכוח היחיד שהביא התקדמות חברתית לעמי אפגניסטן.”
בעוד שעבור טרוצקי, אפילו בשנות ה30, כאשר בריה”מ עדיין הייתה מדינת עובדים מנוונת, הסטליניסטים היו קונטר מהפכנים שלא יכלו ליצור מדינות עובדים, ומסיבה זו היה צורך באינטרנציונל חדש, עבור הספרטקיסטים, במיטב המסורת של הפבלואיסטים, הסטליניסטים הפכו לסוכנות מהפכנית היכולה להחליף את מעמד העובדים ואת ההנהגה המהפכנית של ביצירת מדינות עובדים, מעוותות או לאו – מדינות שבמציאות ניצלו ודיכאו את העובדים. עבורם סין הקפיטליסטית, אפילו היום, היא מדינת עובדים מעוותת. הקריאה “הריעו לצבא האדום” היא תמיכה פוליטית מלאה בסטליניזם. אין פלא שהסטלניסטים במפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהייתה להם אותה עמדה במלחמה באפגניסטן, שמחים להריע לספרטקיסטים!
הצד השני של אותה פוליטיקה הוא העמדה של הספרטקיסטים במלחמת המלווינס בין האימפריאליזם וארגנטינה, מדינת עולם שלישי. בניגוד ללנין וטרוצקי, שכתבו אינספור מאמרים שעסקו בצורך לעמדו עם הצד הלא-אימפריאליסטי במלחמה מבלי לתת תמיכה פוליטית להנהגה הבורגנית שלו, הספרטקיסטים לקחו עמדה נייטרלית. בשני המקרים, הספרטקיסטים עמדו עם האימפריאליסטים.
לספרטקיסטים יש היסטוריה ארוכה של תמיכה בציונות. לפני שהם פגשו את יוסי שורץ, הייתה להם עמדה של תמיכה בישראל במלחמת 1948 – מלחמה בה הסטליניסטים סיפקו נשק לכנופיות הציוניות, שבתורן השתמשו בנשק זה בשביל לסלק את הפלסטינים. במלחמת 1967 הייתה להם עמדה נייטרלית.
לפני 15 שנים, כאשר עזבתי את ה-ICL, סירבתי לקרוא למפלגה הקומוניסטית מפלגה פאשיסטית משום הברית של עם החומים ברוסיה. הסברתי כי אין הבדל בין לקרוא למפלגה הקומוניסטית פאשיסטית לבין הטענה של הסטליניסטים בגרמניה בתחילת שנות ה-30 כי הסוציאל-דמוקרטים הם פאשיסטים משום שהם עזרו לימין הקיצוני לרצוח את רוזה לוקסמבורג. בשנות ה-60, המפלגה הקומוניסטית ערכה הפגנה משותפת עם חרות, מפלגתו של בגין, שהייתה בזמנו ארגון פאשיסטי מובהק, נגד הביקור של אדנוואר. זה לא הפך את המפלגה הקומוניסטית למפלגה פאשיסטית.
האירוניה היא שסטלין חתם על הסכם מפורסם עם היטלר – הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, בו בין השאר שתי המפלצות הסכימו לחלק ביניהן את פולין. ההסכם שיקף את מהפכת-הנגד החברתית שהתרחשה בבריה”מ. לפי ההיגיון של הספרטקיסטים, הסכם זה הפך את הסטליניסטים לפאשיסטים. מוזר מאוד לשמוע את הספרטקיסטים מריעים לצבא שהפך לפאשיסטי עשרות שנים קודם לכן! אך הספרטקיסטים אינם זקוקים להיגיון וספק רב אם נשאר משהו דומה להיגיון בראשם.
יש עוד סיבה טובה לכך שאורי וולטמן מרוצה מהטיעון הספרטקיסטי. המפלגה הקומוניסטית נותרת תמיכה פוליטית לבוגדים מאש”ף המנהיגים את הרשות הפלסטינית. במהלך מלחמת האזרחים בעזה, בה הרשות, בתמיכת ישראל ואימפריאליסטים אחרים, תקפה את הממשלה הנבחרת של חמאס, המפלגה הקומוניסטית סירבה להגן על רצונו של העם הפלסטיני. לספרטקיסטים הייתה בדיוק אותה עמדה. ההגנה המשותפת שהם נותנים לציונות והעוינות שלהם לזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני במדינה מהים ועד הירדן יוצרת קשר מיוחד מאוד בין שני זרמים קונטר-מהפכניים אלה. כן, אורי וולטמן מאוד מרוצה מהספרטקיסטים. זאת עוד הוכחה לאופי הפוליטי הצנטריסטי שלהם.
לבסוף, האירוניה ההיסטורית היא שהספרטקיסטים הכיתתיים וה-IMT האופורטוניסטי הגיעו לאותם עמדות בנושא זה ובנושאים אחרים: שניהם סירבו לתמוך בארגנטינה נגד בריטניה במלחמת המלווינס; שניהם טענו כי הצבא הסטליניסטי הרוסי באפגניסטן היה הצבא של מדינת עובדים; שניהם תומכים בזכות של הציונים להגדרה עצמית ושניהם סרבו להגן על הרצון של העם הפלסטיני ולעמוד נגד ההתקפה של אבו מאזן על ממשלת חמאס, כאשר הקודמת נהנתה מתמיכתה של המדינה הציונית.
לקחו לי שנים של מאבק בארגונים שונים שטענו להיות מהפכניים כדי לגלות את האופי הרפורמיסטי המשותף להם, ומסיבה זו, במקום להתמודד עם הפוליטיקה הרקובה שלהם כאשר הם מתווכחים נגדי, הם מעדיפים להצביע לעבודה שהייתי חבר בארגונים שונים. אך אם אפילו אחד מהארגוני מעמד הביניים הרפורמיסטיים הללו היה ארגון מהפכני, עדיין הייתי חבר בו.
[1] הערת המתרגם: המאמר המקורי משתמש במילה vicarious, במשמעות של אדם המבטא עמדה בשמו של אחר.