אנו חיים בימים שמזכירים את שנות השלושים של המאה הקודמת: משבר עמוק של השיטה הקפיטליסטית העולמית, המציב לפני האנושות את הברירה ההיסטורית: סוציאליזם או ברבריזם. במדינות רבות פורצות כיום תנועות המוניות המחפשות מוצא מן המבוי הסתום של השיטה האימפריאליסטית השוקעת.
ישראל אינה יוצאת דופן בכל הנוגע למשברים קפיטליסטיים. גם בה העוני גובר וההזדמנויות הפתוחות בפני צעירים מצטמצמות. אלא שעבור העם הפלסטיני, שאותו מדינת ישראל מנשלת ומדכאת, השפעות המשבר הקפיטליסטי לא רק שגרועות הרבה יותר, אלא שהן גם בלתי נפרדות מן השליטה הקולוניאליסטית הציונית. אפילו השוואה בין שתי האוכלוסיות מבחינת תנאי המחייה תהווה חוסר צדק ביחס לפלסטינים.
תנועת המחאה הישראלית בקיץ שעבר שדרשה “צדק חברתי” היממה את שליטי המדינה בעוצמתה, אך היא שקעה ונעלמה מבלי להביא להישגים כלשהם. אנו בלס”א מאמינים כי הדבר מוכיח כי צדקנו כשהזהרנו כי מאבקים של ישראלים-יהודים כנגד חוסר הצדק הכלכלי המתגבר נידונים לכישלון, אלא אם כן יובילו לשבירה מן הלאומנות הציונית, לדרישות להגן על הפלסטינים כנגד התגברות הדיכוי הציוני, וההבנה כי הפלסטינים מהווים כוח מהפכני אדיר כנגד הקפיטליזם – מן הנהר ועד הים.
מדינת ישראל עצמה מהווה אי-צדק קפיטליסטי…
כך הם פני הדברים עבור הפלסטינים, בהם היא שולטת תוך שימוש באפרטהייד של אפליה מחמירה והולכת בגבולות 1948, עבור הפליטים וצאצאיהם קורבנות הטיהור האתני שערכו הציונים, אשר אינם מורשים לשוב ונגזר עליהם לחיות במחנות פליטים, עבור תושבי עזה אשר סובלים “בשקט” תחת מצור ישראלי, שקט אשר מופרע מפעם לפעם על ידי התקפות טילים רצחניות ומבצעים צבאיים, עבור הפלסטינים תושבי הגדה המערבית, אשר מאבדים עוד ועוד מאדמתם לטובת מתנחלים ציונים, בעוד הרשות הפלסטינית מפעילה כלפיהם דיכוי כשירות לציונים.
כל עוד היסודות הגזעניים, הקולוניאליסטיים של המדינה הציונית שולטים בכיפה, שליטיה הקפיטליסטים ימשיכו להחזיק בשלטון. אם המאבקים בישראל לא ישתחררו מגבולות הציונות ויתמכו בתפקיד המוביל של הפלסטינים במאבק כנגד אי-צדק חברתי, הרי שהמשבר הקפיטליסטי המעמיק רק יגביר את החיפוש אחר שעירים לעזאזל מצד המדינה הציונית. הפוגרומים שחוו קהילות המהגרים מאפריקה בישראל מהווים דוגמא מוחשית ועדכנית לכך. אולם כאשר יאזלו מאגרי השעירים לעזאזל, ימצאו שליטי ישראל דרכים חדשות לעשוק את מעמד הפועלים והעניים הישראלים גם כן.
עובדה זו אינה מפריעה לרפורמיסטים בישראל לקדם את רעיון מדינת הרווחה כאלטרנטיבה ל”קפיטליזם החזירי”, לכאורה, של המדינה. אלא שהקפיטליסטים כבר אינם יכולים להרשות לעצמם מדיניות כלכלית של מדינת רווחה שתנועת ה”עבודה” וה”ציונות הסוציאליסטית” הבטיחה בעבר ליהודים הישראלים על חשבון הפלסטינים. אין זה מקרי כי השנה הניסיונות להחיות מחדש את תנועת המחאה הישראלית למען “צדק חברתי” נתקלו בדיכוי אלים מצד המשטרה מן הרגע הראשון. לא זו בלבד שהמעמד השליט הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו להגיע לפשרות משמעותיות עם המוחים בנושאים כלכליים, אלא הוא גם יודע כי הוא יכול להישען על תמיכתם של הציונים האדוקים יותר, אשר מוכנים להעמיד את עוצמתה ויציבותה של המדינה הציונית גבוה יותר בסולם העדיפויות מאשר העוני הגובר ואי-הצדק אשר חווים היהודים הישראלים.
דיכוי זה התחיל במעצרם האלים של הפעילים אשר יזמו את תנועת המחאה בשנה שעברה, דפני ליף ואחרים ב-22 ביוני, אשר במהלכו נגרמו לדפני ליף פציעות משמעותיות. יום למחרת, אלפים הפגינו בתל-אביב במחאה על האלימות, תחת הסיסמה “מדינת משטרה.” כמה מוחים פרצו לסניפים של שני בנקים באזור כיכר רבין וניפצו שמשות. בהמשך, המפגינים חסמו גם כבישים. כוחות גדולים של משטרה ויס”מ הגיעו למקום, התעמתו עם מפגינים ועצרו 85 מהם, כאשר הם טוענים שהמפגינים לא קיבלו את האישורים המתאימים. אין ספק שהמשטרה רק המתינה להזדמנות מסוג זה. יונתן לוי, ממובילי המחאה החברתית, אמר כי בקרב הפעילים “יש איזו תחושה חזקה מאוד שהמשטרה קיבלה הוראה מהדרגים הכי גבוהים במערכת הפוליטית בישראל שהמחאה לא תתקיים בקיץ הזה… אנשים הגיעו אמש להפגנה שלווים, רגועים ושמחים – בדיוק כמו בכל אחת ההפגנות שהיו כבר, ונתקלו באלימות חסרת תקדים מצד השוטרים.”
יש לשבור את קשר השתיקה ביחס למאבק הפלסטיני
ללא ספק, אנו בלס”א מכירים בכך שרוב מעמד הפועלים הישראלי, העניים הישראלים ואולי אף רוב הישראלים אשר משתתפים כיום בתנועת המחאה, לא יסכימו לאמץ עמדה אשר מציבה את מצוקותיהם ומאבקיהם של הפלסטינים בראש סדר העדיפויות בכל הנוגע למאבקים למען “צדק חברתי.” אך ניתן לשכנע גרעין משמעותי מקרב המוחים להיאבק כנגד המתקפות הציוניות היומיומ-
-יות על הפלסטינים, ולהעלות דרישות בסיסיות כגון:
די להריסות ולגזל בתים פלסטיניים!
די לטיהור האתני של הפלסטינים ממזרח ירושלים, יפו, לוד והנגב!
די להתנחלויות! תוסר גדר ההפרדה!
די לאפליה כנגד פלסטינים בתחומי הדיור, התעסוקה והשירותים החברתיים!
יוסר המצור מעל רצועת עזה!
מאבק למען תביעות אלו ייתקל בהתנגדות מנהיגי תנועת המחאה המשתייכים לימין הציוני. בשנה שעברה התחבאו מנהיגי המחאה מאחורי סיסמאות של התנגדות ל”פוליטיקה,” במטרה להוציא מספר רב ככל האפשר של אנשים לרחובות (לרבות מקרב הימין המדיני) ולכן סירבו להגן על הפלסטינים. הם טענו שאם יעשו כן יגרמו לפילוג התנועה ויחלישו אותה. אולם אדרבא, נקודת מבט זו היא הגורמת להתפלגותה של התנועה מתומכיה הפוטנציאליים מקרב הפלסטינים ומעניקה רוח גבית ללאומנות הציונית. בנייתה של חזית מאוחדת עם הפלסטינים והגנה עליהם מפני התקפות חדשות, בד בבד עם מחאה כנגד אי-צדק כלכלי-חברתי ממנו סובלים הישראלים, תהיה אפקטיבית הרבה יותר, אפילו אם מספר המשתתפים בה יהיה קטן יותר. היא אף עשויה להביא לפלסטינים תוספת מבורכת של תמיכה משום ההתייצבות להגנת קורבנותיה העניים והמדוכאים ביותר של מדינת ישראל, וכך תקשה על מנהיגי המחאה להזניח גם את הדרישות הכלכליות של העניים ביותר מקרב היהודים-הישראלים, כפי שקרה בשנה שעברה.
תנועה כזו, אפילו אם תהיה קטנה יותר, תהווה איום משמעותי על המעמד השליט הישראלי וסיכוייה לסחוט ויתורים כלכליים מצדו גדולים הרבה יותר. יתר על כן, היא תפתח פתח לסולידריות משמעותית עם המאבקים המהפכניים הערביים באזור כולו, אשר ממשיכים להכות הדים בעולם ומאיימים לשמוט את הקרקע מתחת למדינות שעד כה היוו ציר מרכזי בכפיית האינטרסים האימפריאליסטיים על המזרח התיכון.
למען מהפכה סוציאליסטית ומדינת פועלים פלסטינית!
אנו חברי הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית מאמינים כי גל המהפכות אשר זעזע את העולם הערבי בשמונה-עשר החודשים האחרונים נמצא עדיין בחיתוליו. מה שהחל כהתקוממויות עממיות של אנשים מכל המעמדות שדרשו דמוקרטיה, ימשיך, כך אנו סבורים, בפריצתם ההולכת וגוברת של מעמד הפועלים ושל העניים לחוד החנית של המאבק ההמוני, תוך שהם לומדים כי חירויותיהם הדמוקרטיות אינן מובטחות עד אשר יושלך הקפיטליזם. אנו מאמינים כי מדינת ישראל לא תיוותר לאורך זמן מחוץ לסחף זה.
במאמרנו “העמדה המהפכנית כלפי הישראלים” (אותו ניתן למצוא באמצעות גוגל), וכן במאמרים נוספים אשר עלו אל אתרנו – www.the-isleague.com – אנו מסבירים ביתר פירוט כיצד אנו תומכים במאבק בלתי-מתפשר למען זכויותיו של העם הפלסטיני, לרבות זכות השיבה לכל הפליטים הפלסטינים. אנו מכירים בכך שדרישה מסוג זה סותמת את הגולל על הפרויקט הגזעני הציוני של הקמת מדינה יהודית בפלסטין. אנו מאמצים בהתלהבות את חזון המדינה הפלסטינית מן הים עד הנהר בה יזכו היהודים לחיות כשהם חופשיים מכל צורה של דיכוי על רקע דתי או אתני, אך ללא זכויות יתר לתבוע טריטוריה, רכוש או כוח פוליטי על חשבון הפלסטינים. אלא שאנו משוכנעים גם כי חזון זה של חירות וצדק אינו עולה בקנה אחד עם קפיטליזם אימפריאליסטי. חזון זה יתממש רק באמצעות מהפכות אותן יובילו קורבנותיו העיקריים – מעמד הפועלים והעניים. במקרה של ישראל, הרי שיהיה זה מעמד הפועלים והעניים הפלסטינים, יחד עם בני בריתם מקרב היהודים הישראלים.
אנו מחויבים למשימה של בניית מפלגה מהפכנית שתקבץ אל שורותיה את בעלי התודעה המעמדית המפותחת ביותר מקרב מעמד הפועלים והעניים, במטרה להוביל את המאבק הזה. אנו מעודדים כל מי שמעוניין/ת ללמוד יותר על רעיונותינו ליצור עמנו קשר.