לא להזנה בכפייה, לא למעצרים מנהליים – שחררו מייד את כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים!
מאבק האסירים הפלסטיני – עבר, הווה ועתיד
חלק ב
מאת: אדם שרונסקי
היחלשות תנועת האסירים
חוזק תנועת האסירים מתחיל להיסדק רק אחרי שנות ה-80. באותן שנים יש צעדות גדולות ביום האסיר הפלסטיני ומכתבי אסירים מתפרסמים בעמוד הראשון של העיתונות הפלסטינית. אחרי שדוד מימון מקשיח מאוד את התנאים בכלא עזה ו-5 אסירים בורחים, הוא מבין שהוא דוחף את האסירים לקצה.
האסירים בכלא יצרו לעצמם מיני-מדינה, עם רשות מחוקקת לכל אירגון, שמורכבת מ-21 אסירים שבוחרים 15 אסירים שבוחרים 7 אסירים שיהיו הרשות המבצעת והם ממנים מנהיג. יש גם רשות שופטת שאחראית על משמעת פנימית של האסירים, ובשנות השיא קבעה את סדר היום של האסיר. בחזית העממית, למשל, התקיימו ישיבות תקופתיות במסגרתן כל אסיר היה חייב להרצות על ספר שהוא קרא פעם ב-5 שבועות. כל אירגון היה אחראי על אסיריו שלו. בנוסף היו ועדות כמו ועדת תרבות, השכלה או כספים, דיונים בין אירגוניים, דיונים פנימיים, ועדת הדיאלוג שאחראית לפתור סכסוכים בין אירגונים. אם אין לאסיר השתייכות אירגונית, הוא היה יכול לבחור לאיזה ארגון להצטרף ולעבור סדנאות. בסופו של יום, הכלא לא מצליח לשבור את לאומיות האסיר והוא יוצר משם מחוזק. לא סתם בתי הכלא הם מכרה זהב של חינוך פוליטי, מצפון אירלנד ועד עיראק, ונקראים “האוניברסיטה הפלסטינית” וכלא נפחא נקרא “האקדמיה הגבוהה”.
ראוי לציון כי המעבר של ניהול בתי הכלא בשטחים מצה”ל לידי השב”ס זהו צעד שרע למהפכנים, הניסיון מראה כי לאנשים דוגמת שי גורטלר[1] יש סיכוי טוב יותר לצאת מארגון המגייס גיוס חובה מכל שכבות העם מאשר מארגון כמו משטרה, צבא מקצועי או שב”ס.
כיום, למרות מאבק הגבורה המנצח של האסירים, ניתן עדיין לזהות מגמה של היחלשות בכוחה הארגוני של תנועת האסירים. האסירים מדווחים שהמנגנון המתואר לעיל בעצם הפך למנגנון שחוסך כ”א להנהלת הכלא. אורית אדטו, נציבת בתי הסוהר לשעבר, ניסתה להחליש את כוחו הפוליטי של מנגנון זה למשל באמצעות ניסיון לישבור את האיסור הפלסטיני על אסירים להתראיין ללא אישור של דובר האסירים. אחרי הסכמי אוסלו גבר החיכוך בין חמאס לפתח, עסקאות שחרור אסירים הפיחו תקווה בלב כל אסיר כי ישתחרר ביום מן הימים, הועלה גילו של אסיר שנחשב קטין מ-16 ל-18 ועוד מהלכים שנועדו להוציא את הרוח ממפרשי המאבק ולמתן את דעות האסירים. שאול לוי, הניצב שבא אחרי דוד מימון, שיפר מאוד את התנאים כתוצאה מלחץ בינלאומי ושביתות רעב.
יחד עם זאת, השלטונות בכל זאת הצליחו לשבור את שביתת הרעב הגדולה ב-2004 וב-2012 הושג ניצחון חלקי ביותר. מאז יש בעיקר שביתות רעב הממוקדות סביב גיבורים “כוכבים” בודדים – ח’דר עדנאן, סאמר עיסוואי, מוחמד עלאן, שהן עוד סממן של האטומיזציה (שבירת הכוח הקולקטיבי) של המאבק.
אחרי האינתיפאדה השנייה יש ירידה בתנאי הכליאה וגם לפני עסקת שליט (ואח”כ רק חלק מהתנאים מוחזרים). לדוגמא, נאסר על לימודים גבוהים וב-2006 האסירים הפסיקו לבשל[2] לעצמם, אין טלפון ציבורי, אין חופשות ואין אפשרות לשיקום. אם כל זה לא מספיק, ישראל אף הכפילה את מספר האסירים המנהליים בשנה שעברה.
חוק הזנה בכפייה
אחת הסימנים הברורים ביותר של הנסיגה אחורה, אם לא ה-סימן, הוא העברת חוק הזנה בכפייה (כשב-2013, היו 2,551 אסירים שובתי רעב,[3] ב-2014, 724 אסירים ובחצי הראשון של 2015, 30 אסירים). לחוקים דומים יש היסטורייה אפלה[4] בדיכוי התנועה הפמניסטית כשבריטניה הזינה בכפייה סאפרג’יסטיות (נשים שדרשו זכות הצבעה) והתיאורים שאתם מוזמנים ליקרוא בוויקיפדיה הם נוראיים, עד 1913 כשבריטניה חוקקה חוק ‘חתול ועכבר’ שאיפשר לשחרר שובתות רעב כשהן היו בסכנת חיים והחזירה אותן לכלא כשהבריאו, כמו שבג”ץ עשה למוחמד עלאן. ב-1917, מת האסיר האירי תומאס אש מהזנה בכפייה.[5] בארה”ב בגואנטנמו מאכילים והאכילו בכפייה, כמו למשל בשביתת הרעב של [6]2005. ומשם זה התפשט גם לבתי כלא על אדמת ארה”ב[7] [8] [9]. מדובר בעינוי על פי האו”ם וכל סטנדרט מוסרי. אין בו דאגה לחיי האסיר הפלסטיני-שלולא כן, לא היו כולאים אותו מלכתחילה, אלא לחזק את עמדת ישראל כנגד שביתות הרעב הפלסטיניות. מקרה ראשון של שימוש בחוק עלול לעלות בקרוב, בנוגע לשביתת הרעב של מוחמד עלאן[10]. זה מגיע כחלק ממהלך התקפתי כולל של המדינה הציונית על הציבור הפלסטיני.
אפקט הבומרנג – אתמול הפלסטיני, היום היהודי (במיוחד אם הוא אינו לבן)
אנחנו רואים ששיטות שמנוסות על פלסטינים מוצאות את דרכן לבתי הכלא הישראליים שמאכלסים אסירים יהודים.[11] [12] נוסף על כך, בתי הכלא האזרחיים המאכלסים אסירים יהודים (שרובם המכריע מוצאם מארצות ערב והאסלאם – כלומר מזרחים[13]) הם מהצפופים בעולם[14] ואלה הצבאיים מאכלסים באופן לא פרופורציונלי חיילים ממוצא אתיופי, שם הם סובלים מהתעללות (עד לפני כמה חודשים לקחו לאסירים באגף את המזרונים במשך היום כדי שלא יוכלו לשבת ועדיין התנאים הפיזיים מאוד ירודים).[15] מי מרוויח מהשיטה? המעסיקים והצבא מקבלים בעיקר את אוכלוסיית האסירים ככוח עבודה שבוי וזול.
סולידריות עם האסירים הפלסטינים
אנחנו קוראים לפעולות סולידריות ותמיכה באסירים הפוליטיים הפלסטינים השובתים.
שחררו את שובתי הרעב! שחררו את האסירים המנהליים!
למען שיפור בתנאי הכליאה!
למען ביטול חוק העינויים – חוק ההזנה בכפייה!
שחררו את כל האסירים הפלסטיניים הפוליטיים!
למען פלסטין חופשית ואדומה!
[1] https://www.youtube.com/watch?v=i0TrzcqZ5DY
[2] https://youtu.be/-UBca-J0DuA?t=5m40s
[3] http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.2695745
[4]http://www.historylearningsite.co.uk/the-role-of-british-women-in-the-twentieth-century/cat-and-mouse-act/
[5] https://en.wikipedia.org/wiki/Thomas_Ashe
[6] https://en.wikipedia.org/wiki/Guantanamo_Bay_hunger_strikes
[7] http://www.huffingtonpost.com/jacob-m-appel/beyond-guantanamo-torture_b_360082.html
[8] http://news.bbc.co.uk/2/hi/americas/8094727.stm
[9] http://www.cbsnews.com/news/supermax-a-clean-version-of-hell/
[10]http://mekomit.co.il/%D7%94%D7%96%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%9F-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/
[11] http://news.walla.co.il/item/2724540
[12] http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2163199
[13] http://www.themarker.com/news/1.1976460
[14] http://news.walla.co.il/item/2658048
[15] http://news.walla.co.il/item/2654843