בשנה שעברה, ב-16 בינואר 2012, מספר קבוצות באזוואד, האזור הצפוני של המדינה המערב-אפריקאית מאלי – אולי הידועה ביותר מביניהם היא החזית הלאומית לשחרור אזוואד, ה-MNLA – הכריזו על התקוממות כנגד ממשלת מאלי. באפריל של אותה שנה, למרות ניסיונות של האימפריאליזם האמריקאי לחזק את צבא מאלי, המורדים הצליחו להשתלט על אזוואד, והכריזו על עצמאות ממאלי. לא האיחוד האירופי ולא סוכניו באיחוד האפריקאי הכירו בריבונותם של המורדים. במרץ, הצבא ביצע הפיכה, שלטענת ראשי הצבא בוצעה בתגובה לכשלון הממשלה בהבסת ההתקוממות. בחודשים שעברו מאז, המתחים בין הכוחות הלאומניים והאיסלאמיסטיים גברו. האימפריאליסטים הצרפתים השתמשו בנוכחותם של כוחות איסלאמיסטיים, בעיקר הארגון אנצאר אלדין, ובטענה שהם כופים את חוקי השריעה – וספציפית, השתלטותם על העיר קונה – כתירוץ לפלוש למאלי ולחזק את הצבא והממשלה המרכזית.
איננו מתיימרים להכיר היטב את הפוליטיקה או ההיסטוריה של מאלי. כקבוצה קטנה הפועלת בפלסטין הכבושה, אין לנו היכולת ללמוד היטב את כל הפרטים הקשורים במאורע כזה או אחר בעולם, אפילו מאורע חשוב כמו זה. אך גם בורותנו אינה מונעת מאיתנו להחזיק בעקרון מהפכני פשוט: בכל מלחמה בין המדכא והמדוכא, אנו עומדים עם האחרון כנגד הראשון.
מדוע? מהפכנים מרקסיסטים אינם נוטשים את עקרונותיהם כאשר הם עוזבים את גבולות ארצם. בכל מדינה בעולם, בין אם אימפריאליסטית ובין אם לא, אנו מחזיקים בעקרון של עצמאות מעמד הפועלים ועומדים על הצורך להיאבק למען מהפכה סוציאליסטית נגד הקפיטליסטים והמדינה המשרתת אותם. אך כאשר אנו ניצבים בפני שני אויבים, האחד מסוכן יותר והשני פחות, אנו לעיתים נאלצים להפסיק לזמן מסוים לירות באויב המסוכן פחות ולהפנות את האש כלפי האויב המסוכן יותר. לכן, במאבק בין כוח אימפריאליסטי ומדינה מדוכאת המונהגת על-ידי כוחות בורגניים, אנו תמיד לוקחים את הצד ההפוך לזה של האימפריאליסטים. שום ידע מיוחד לא נדרש בכדי לנהוג על פי עקרון פשוט והגיוני זה. באותו זמן, אנו לא נותנים לארגונים אלו לעולם תמיכה פוליטית כלשהי: איננו קוראים לעובדים להצטרף אליהם, להצביע עבורם בבחירות וכד’. הגישה שלנו מתייחסת אך ורק לסיטואציה הצבאית. איננו משקרים לרגע לעובדים לגבי כך שאלו ארגונים של מעמד עוין, אשר בסופו של דבר יתקפו גם אותם.
מרקסיסטים מכירים היטב את הגישה של אלו הקוראים לנייטרליות במאבק “בין ריאקציונרים”. דרישות כאלה, כשמשמעותן סירוב להבדיל בין מדכא ומדוכא, שקולות לתמיכה באימפריאליזם. סירוב להגן על חמאס נגד ההפיכה של פתח בגיבוי המדינה הציונית ב-2007; סירוב להגן על המורדים הסורים כנגד משטר אסד בסוריה; סירוב להגן על חזבאללה בלבנון נגד מתקפות ציוניות; כל העמדות הללו שקולות להגנה על האימפריאליזם. “סוציאליסטים” הנוקטים בהן הם לא יותר ממה שלנין כינה סוציאל-שוביניסטים: סוציאליסטים על הנייר, שוביניסטים בורגניים וגזענים בפועל.
כיצד? כמובן, אין לנו אמצעים צבאיים המאפשרים לנו לתמוך במורדים נגד האימפריאליזם הצרפתי. אך אין זה צריך למנוע מאיתנו לקחת עמדה עקרונית. כפי שכולם מלבד הפוליטיקאים הבורגניים הציניים יודעים, לעקרונות יש חשיבות בפני עצמם: הם מעלים את האפשרות שבמצב שונה, אנו נאבק למען האינטרסים של המדוכאים עם כל האמצעים שברשותנו. אך זה לא הכל, כמובן. אפילו מחוץ למאלי, מהפכנים יכולים לעודד את מעמד הפועלים והמדוכאים לצאת נגד הפלישה הצרפתית על-ידי כך שיסבירו את הקשר בין הניצול והדיכוי שלהם ובין הברבריזם האימפריאליסטי. כמהפכנים באחת מהמדינות האימפריאליסטיות המסוכנות בעולם, העומדת בראש הקמפיין האנטי-מוסלמי והאנטי-ערבי הגזעני, אנו רואים חשיבות מיוחדת בהגנה על מדינה מוסלמית מדוכאת כנגד פלישה בה תומך המעמד השליט “שלנו”. בכל מדינה ניתן להעלות דרישות קונקרטית, למשל, קריאה לעובדים לסרב לטפל בציוד בו ישתמש הפולש הצרפתי, וכו’.
השמאל. העובדה שממשלת הולאנד ה”סוציאליסט” בצרפת היא זו העורכת את הפלישה לא צריכה להפתיע את אלו המכירים את ההיסטוריה של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה. לאחר הכרות ממושכת עם מפלגת “העבודה” הציונית, אשר הייתה המפלגה הראשית של ההתנחלות הציונית והאשמה העיקרית בטיהור האתני של 1948 – הנכבה – והמפלגה בעלת האחריות הראשית לכל המלחמות התוקפניות של ישראל וההתנחלויות בגדה, איננו יכולים להחזיק באשליות לגבי מפלגות אלו. התמיכה הנלהבת של המפלגה ה”קומוניסטית” הבזויה וחזית השמאל הינה בלתי-מפתיעה באותה מידה. העמדה של קבוצות כמו המפלגה האנטי-קפיליסטית (NPA) והועד למען אינצטרנציונל פועלי (CWI, הארגון הבינלאומי אליו משתייך מאבק סוציאליסטי), אשר כביכול מתנגדות לפלישה אך מסרבות לתמוך באלו הנאבקים נגדה, ראויה לגינוי לא פחות, משום שהיא הופכת את התנגדותם לסיסמה ריקה ללא כיסוי.
אנו מגנים גינוי חריף את כל הארגונים אשר נוקטים עמדות הססניות בשאלת הפלישה האימפריאלסטית בשם הסוציאליזם או הקומוניזם. אלו העומדים מהצד בזמן שהאימפריאליזם מנסה לכפות את רצונו על מדינה מדוכאת אינם ראויים לכנות עצמם סוציאליסטים; הם אפילו אינם ראויים להיחשב בעלי דעות מתקדמות. אלו המגיבים בהתחמקויות, מלמולים וסיסמאות מופשטות למתקפה אימפריאליסטית היום, ודאי לא יהיו אמיצים יותר לכשיגיע הזמן להתקומם כנגד המעמד השליט שלהם בעתיד.
מפלה לאימפריאליזם הצרפתי!
הגנו על כל הכוחות הנאבקים בפולש – לא לתמיכה פוליטית ב-MNLA או אנצאר אלדין!
אנו מגנים גינוי חריף את הסוציאל-שוביניסטים בצרפת ובעולם!