מאת: בוריס המרשלג (14.11.2015)
שוד הגז, נגדו באנו להפגין היום, נעשה כשברקע גל ההתנגדות הפלסטינית האלים לכיבוש, לדיכוי, לפגיעה במקומות הקדושים, להזנחה הפושעת, להסתה לגזענות ולאפליה השיטתית מצד ממשלת בעלי ההון. כל מי שבא להפגין היום עושה זאת משום שהוא מבין כי רווחת הישראלים לא שווה יריקה בעיני ממשלת בעלי ההון. רבים ממי שבאו להפגין היום כבר מבינים שלא רק הרווחה אלא גם חיי הישראלים שווים כקליפת השום בעיני ממשלה אשר מזניחה, הורגת, אוסרת, הורסת בתים ולא מרפה עד שהיא מצליחה להצית תבערה רצחנית במזרח ירושלים שמתפשטת משם לשאר חלקי הארץ.
עצם העובדה שההפגנה מתקיימת אינו דבר מובן מאליו כלל וכלל. משטרת בעלי ההון, שרבים מקציניה משרתים ישירות את בעלי ההון מיד לאחר שחרורם משורות המשטרה, הפכה בשנים האחרונות את מארגני המחאה למטרה לחיסול פוליטי שפל. היא עוצרת אותם, חוקרת אותם כאחרון הפושעים, מוציאה נגדם צווי הרחקה מפעילות במאבק ומאיימת עליהם בתביעות סרק משפטיות שמי שאינו בעל הון אינו יכול להרשות לעצמו להתגונן כראוי מפניהן.
במקביל, אמצעי התקשורת, אשר הפכו במרוצת השנים לשופרות התעמולה של בעלי ההון, מסקרים את המאבק, במקרה הטוב, באופן מגמתי, התואם את האינטרסים של בעלי המאה והשליטה. במקרה הפחות טוב, הם מתעלמים ממנו לחלוטין.
אותם ישראלים שהתרגלו לכך שיש להם אי אילו זכויות דמוקרטיות בסיסיות, אבל השלימו עם כך שהפלסטינים חיים נטולי זכויות, תחת משטר צבאי או ממשלת גזע ימנית, רואים היום בעיניהם כיצד מתהווה לו בישראל משטר טוטליטרי של איש אחד בשירות הטייקונים. המציאות החברתית, הדמוגרפית והפוליטית בישראל הופכת את הישראלים מגיני הדמוקרטיה (אפילו אם ברמה הטכנית בלבד) למיעוט הולך ומתפוגג שחי בפחד.
בעוד הזכויות הדמוקרטיות, כמו גם “מדינת הרווחה” היו נחוצות בעבר לקברניטי המדינה והתנועה הציונית על מנת לשכנע יהודים בכל העולם לעזוב את המאבק למען דמוקרטיה וסוציאליזם במדינות בהן חיו ובמקום זאת לשמש בשר תותחים עבור המפעל הקולוניאליסטי הציוני, שנישל ודיכא את העם הפלסטיני, הרי שכיום המעמד השליט חש שאינו זקוק לכך יותר. בעלי ההון מביטים במספרים ורואים שבעוד ש- 37% מהישראלים חושבים לעזוב את הארץ, רק 2% מממשים את השאיפה הזאת.
איזו סיבה יש לממשלת בעלי ההון לחשוש אפילו מקהל המפגינים הנחושים שהתאסף כאן היום? 400 אלף איש ואישה יצאו לרחובות רק לפני 4 שנים ושום דבר מהותי לא השתנה. נזרקו לעבר ההמונים הישראלים מספר פירורים, גלעד שליט שוחרר תמורת אסירים פוליטיים פלסטינים ומיד לאחר מכן הגיעו בזה אחר זה מבצעי הטבח כנגד הפלסטינים בעזה וירי הטילים העלוב שמנגד. הישראלים קיבלו צווי 8, עלו על מדים ושוב הוכיחו כי הם מוכנים לשמש בשר תותחים עבור הממשלה כשהיא מצידה מוליכה אותם כצאן לטבח למען רווחי הטייקונים. מערכות הרווחה, הבריאות החינוך, התשתיות, פיקוח המחירים ועוד, קורסות בעוד שכר הח”כים מטפס ושרי הממשלה מכנים את המפגינים פופוליסטים, מבלי להתבייש ומבלי למצמץ.
מארגני המחאה חשבו שאם ינסחו את הדרישות באופן צנוע, כלומר שהממשלה וטייקוני הגז יחתמו על הסכם תמלוגים חזירי פחות, יזכו למענה כלשהו. הם חשבו שאם ההפגנות יישאו אופי “לא-פוליטי” זה ימנע מממשלת בעלי ההון לתקוף אותה ולנסות לחסל אותה. הם חשבו שאם יתעלמו וידירו את ילידי הארץ הזו, הפלסטינים, שאת משאבי מולדתם מוצצים בעלי ההון ומשרתיהם בממשלה, יוכלו לגייס גם את הימין הגזעני להתנגד לשוד הגז לאור היום ולהביא את המוני ישראל אל הכיכרות. אולם כיום קשה להם יותר להתכחש למציאות – המאבק צודק, אך מי שמוליך אותו צריך להפיק לקחים ומהר או לפנות את מקומו.
כמו בזמן המחאה החברתית, גם כיום חוששים הפלסטינים אזרחי ישראל ומהססים להצטרף בהמוניהם למאבק הזה, אפילו שגורלם הכלכלי והחברתי תלוי בו לא פחות ואף יותר מן הישראלים. הסיבה לכך היא שאין להם כל עניין לשמוע מעל הבמות על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בזמן שאחיהם ואחיותיהם נטבחים. רבים חוששים, ובצדק לאור ניסיון העבר, שתמלוגי הגז בידי מדינת ישראל ישמשו לרכישת עוד מטוסים ועוד פצצות ועוד התנחלויות במקום עוד בתי חולים ועוד כיתות. במקום להדיר אותם מהמאבק יש לדרוש שרווחי הגז יופנו מיידית להרחבת ההטבות והתקציבים לשכונות ולישובים הערביים כמו גם לשכונות ויישובי פריפריה אחרים – לא לבנייה בהתנחלויות.
הדבר היחידי שעוד יש לו סיכוי לסלק את בעלי ההון מהשלטון ולהציל את הדמוקרטיה מחיסול מוחלט הוא הקמת מחנה דמוקרטי רחב למען חיים משותפים של פלסטינים וישראלים מאוחדים בדרישותיהם החברתיות, הכלכליות והמדיניות (כולל שיבת הפליטים).
מי ששותק בזמן ששוללים את זכויות האדם של הפלסטינים, ימצא את עצמו משולל זכויות דמוקרטיות. מי שמעלה סיסמאות חלביות, לא יקבל יותר מאשר את יד הברזל של ביריוני ההון במדים. מי שיארגן מאבק “לא-פוליטי”, לא יעשה הרבה חוץ מלהצחיק את הפוליטיקאים שעובדים עבור בעלי ההון. עבורם, וכך גם צריך להיות עבורנו – הכל פוליטי!
אנו מוכנים לשתף פעולה עם כל מי שמעוניין לבנות אלטרנטיבה מנהיגותית ולקחת את המאבק הזה למקום שגם יביא לתוצאות: להפקיע את כל משאבי הטבע, לרבות מרבצי הגז הטבעי ללא כל פיצוי ותחת פיקוח דמוקרטי של העובדים הישראלים והפלסטינים!
לקרוא להסתדרות, לארגוני העובדים והסטודנטים להצטרף למאבק ולהשבית את המשק!
היום, יותר מתמיד חשוב לזכור:
עם המדכא עם אחר לעולם לא יהיה חופשי!
הצטרפו אלינו למען מדינת פועלים רב לאומית סוציאליסטית ודמוקרטית מן הים עד הנהר!