מאת: יוסי שוורץ
המחזות הקשים של סבל הפליטים, בעיקר הסורים, המבקשים להגיע למדינות כגרמניה ואוסטריה העלו בזיכרון את היהודים שהוסעו בקרונות משא אל מחנות המוות. רישום המספרים על זרועות הפליטים חידד עוד יותר את הזיכרון.
כאן ראוי לציין כי כל אלו שתמכו בשבירת המאבק המהפכני של מעמד הפועלים בין שתי מלחמות העולם והעדיפו את הנאציזם על פני המהפכה הסוציאליסטית, אחראים גם לשואה היהודית וזה כולל את האימפריאליזם האמריקאי, הצרפתי והבריטי, את הסטליניזם והנהגת התנועה הציונית. במכתב של אחד מלוחמי גטו וראשה נכתב: “אל תאשימו רק את הנאצים הם כולם היו אשמים”.
מי שאשם ביצירת הסבל של מיליוני הפליטים הסורים הם בראש וראשונה האימפריאליסטים שבראשם ארצות הברית, בריטניה ושאר מדינות אירופה שהחל ממלחמת המפרץ הראשונה הרסו את כל הסדר האימפריאליסטי שהוקם באזור לאחר מלחמת העולם הראשונה והשנייה. תאוות הבצע שלהם לנפט ולגז היא הגורם מספר אחד ליצירת בעיית הפליטים.
בסוריה, במקום השני, ניצב המשטר של אסד האחראי לטבח המוני של העם הסורי החל מראשית תנועת המחאה בשנת 2011 . איראן, המוכנה לשרת את האימפריאליזם האמריקאי ותומכת באסד, גם היא נושאת באחריות וכן האימפריאליזם הרוסי והסיני אשר מסיבות כלכליות נוטים לתמוך במשטר המסואב של אסד.
המדיניות הכיתתית הרצחנית והראוותנית של דאע”ש ושל אלקעאידה גם היא תורמת ליצירת בעיית הפליטים הסורים. אין מהפכנים נותנים להם שמץ של תמיכה פוליטית, אולם במלחמה נגד משטרו של אסד הנתמך באימפריאליזם הרוסי והסיני חובת מרקסיסטים לתמוך באספקט הצבאי בכל תנועה שאינה כפופה לאימפריאליזם. התנועה האיסלמאיסטית בסוריה על אף שהיא ריאקציונית וחולמת על משטר חליפות ולמרות שהיא נתמכת במשטרים מלוכנים כסעודיה וקטר בכסף ונשק, אינה כפופה לאימפריאליזם.
לאלו המצביעים על אופייה הריאקציוני של התנועה האיסלמיסטית כסיבה שלא לתמוך בה בצד הצבאי של המאבק, נותר לנו רק להזכיר את מאבק המהדי בסודן נגד האימפריאליזם הבריטי בראשות גנרל גורדון, או את המאבק של מדינת הריף של הברברים בצפון אפריקה בה תמך האינטרנציונל הקומוניסטי בזמן לנין וטרוצקי. האם המהדי ועבד אלכרים לא היו פונדמנטליסטים איסלאמיסטים?
כמובן שהפתרון בסוריה כשם שבאזור כולו הוא איחודו על ידי מאבק דמוקרטי מהפכני שבראשו מעמד הפועלים תחת הנהגה קומוניסטית מהפכנית אשר לא תעצור בשלב הבורגני ותמשיך למהפכה סוציאליסטית. אולם כיום קשה מאוד לראות עדיין מאבק כזה באופק המידי. מאבק זה יבוא אך זה ייקח עדיין זמן.
בינתיים יש לתבוע מהמדינות האימפריאליסטיות שיפתחו את השערים לפליטים וכי על הטיפול בפליטים יופקדו האיגודים המקצועיים בשיתוף פעולה עם וועדים נבחרים באופן דמוקרטי של הפליטים עצמם, שכן אין לנו כל אמון בפתרונות של בעלי ההון ונציגיהם בפרלמנט.
בתגובה למשבר הפליטים הסורים יו”ר המחנה הציוני יצחק הרצוג כתב בפייסבוק שלו:
“יהודים לא יכולים להיות אדישים כשמאות אלפי פליטים מתדפקים על חוף מבטחים. העם שלנו חווה על בשרו את שתיקתו של העולם ולא יכול להיות אדיש מול הרצח והטבח שמשתוללים בסוריה. הבוקר השתתפתי באירוע שבת תרבות בהנחיית עיתונאי “קול ישראל” יואב קרקובסקי בו סיפרתי ששוחתי אתמול עם כמאל לבואני, מנהיג אופוזיציה סורי בולט שהוגלה ממדינתו ואני שומר איתו על קשר הדוק מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה. הוא ביקש בשם מנהיגי האופוזיציה הסורית ליזום ועידת חירום בינלאומית לטיפול באסון בסוריה. אני הוספתי שעל ישראל להשתתף בוועידה כזו ובמאמץ הבינלאומי לרבות קליטת פליטים מבוקרת והמשך הצעדים ההומניטריים שמתבצעים כבר היום. המצב בסוריה מורכב ומסובך. אתמול נרצח ווחיד בלעוס, מנהיג הדרוזים בסוריה. גם הם מאויימים ונרדפים וזה רק שמן נוסף למדורה המסוכנת הבוערת שם כעת.”
כמובן שכדאי לדעת מיהו אותו כמאל לבואני עמו מקיים הרצוג קשרים הדוקים. זה לא יפליא אף אחד כמובן לדעת שמדובר בחסיד של ישראל ושל האימפריאליזם האמריקאי, ד”ר כמאל אל-לבואני, קידם יוזמה פומבית שבמרכזה קריאה לישראל להגיש לאופוזיציה הסורית סיוע צבאי ודיפלומטי במאבקה במשטר אסד, כצעד מקדים לכינון שלום ונורמליזציה עם השלטון העתידי שיכון בסוריה. על-פי דיווח ביומון הלונדוני “אל-ערב”, היוזמה הוכנה בתיאום עם גורמים ערביים ואזוריים ובשיתוף גורמים בקונגרס האמריקני, והיא זכתה לברכתם של קצינים ומפקדים בכירים בצבא הסורי החופשי כחלק ממאמציו לקידום היוזמה, יצא אל-לבואני לפגישות חשאיות בגרמניה, ואף הביע נכונות לבקר בישראל “אם הדבר ישרת את העם הסורי, את השלום ואת עמי האזור”.
ד”ר כמאל אל-לבואני, רופא במקצועו יליד 1957, ריצה שתי תקופות מאסר בזמן שלטונו של בשאר אל-אסד, בשנים 2004-2001 ו-2011-2005, הראשונה בגין פעולתו במסגרת “אביב דמשק”,[6] והשנייה בעקבות ביקור בוושינגטון בו נועד עם אנשי ממשל אמריקניים ודן עמם בהחלפת שלטונו של אסד במשטר יותר מקורב לארצות הברית [7] במשפטו ב-2005 הורשע ב”פגיעה בביטחון הלאומי” של סוריה ונידון ל-12 שנות מאסר, אך שוחרר בנובמבר 2011 בתום ריצוי מחצית תקופת מאסרו, כחלק מניסיונו של המשטר לפייס את דעת הקהל הפנימית בצל המחאות הגואות. לאחר שחרורו, השתתף אל-לבואני בהפגנות בלתי-אלימות שנערכו בסוריה וקראו להחלפת המשטר. כעבור זמן לא רב, החליט לצאת מן המדינה מחשש שייעצר או יירצח, הגיע לירדן וקיבל מקלט מדיני משבדיה. מאז ואילך מיקד את עיקר פעילותו בתורכיה כחבר במועצה הלאומית הסורית, ולאחר פירוקה, כחבר במזכירות הכללית ובוועד המייסד של הקואליציה הלאומית של כוחות המהפכה והאופוזיציה הסוריים. בראשית 2014 פרש מהקואליציה, אותה האשים בשחיתות כספית ומנהלתית ובשעתוק תרבות ההתנהלות הרודנית של משטר אסד, והחל לפעול באורח עצמאי.
בחודשים האחרונים הכריז אל-לבואני בשורה של מאמרים וראיונות עיתונאיים וטלוויזיוניים לכלי תקשורת ערביים, ישראליים ומערביים על יוזמתו לקידום שיתוף פעולה בין האופוזיציה הסורית לישראל, אשר יוביל – בתום מלחמת האזרחים הסורית ולאחר הפלת המשטר הנוכחי – לשלום חם ולנורמליזציה בין שתי המדינות. הרקע ליוזמתו, כעולה מהסבריו, הוא המבוי הסתום אליו נקלעה מלחמת האזרחים בסוריה עקב הסטאטוס-קוו הצבאי בשטח וכישלון השיחות המדיניות שהתנהלו בז’נבה בחסות ארה”ב, רוסיה והאו”ם. לשיטתו, שיתוף הפעולה עם ישראל, אשר נהנית מעצמה צבאית ומהשפעה מדינית בזירה הבינלאומית, ובפרט בארה”ב, עשוי לסייע לאופוזיציה הסורית להטות את מאזני הכוח הצבאיים והדיפלומטיים לטובתה, לעצור את מרחץ הדמים המתמשך בסוריה ובסיכומו של דבר – להכריע את משטר אסד התפקיד הצבאי העיקרי אותו ייעד אל-לבואני לישראל במסגרת שיתוף הפעולה המוצע מתמקד ביצירת אזור אסור לטיסה בדרום סוריה מתוך הגבולות הישראליים, מבלי לחדור יבשתית לשטח הסורי. בהתאם לתכניתו, ישראל תיירט כל מטוס-קרב סורי תוך דקה מרגע המראתו באמצעות מערכות הנ”מ העומדות לרשותה, אשר מכסות קשת של למעלה ממאה ק”מ המשתרעת מהגולן ועד דמשק, ואשר כוללת בין היתר את אל-סוידאא’, דרעא, דרום ריף דמשק וגבול סוריה-לבנון. ברית נאט”ו, מצדה, תהיה ממונית על תקיפת שדות התעופה של צבא אסד. במסגרת התפקיד הדיפלומטי שהקצה אל-לבואני לישראל, היא תתבקש להסיר את התנגדותה להפלת המשטר הסורי ולהסכים להעברת נשק לידי כוחות האופוזיציה מצד בעלות בריתה במערב.
אל-לבואני הצביע על שורה של נכסים אסטרטגיים חשובים שיוזמתו תעניק לישראל, ואשר הופכים אותה לאינטרס משותף לשני הצדדים: במישור הביטחוני, היא תסכל את תכניתו של חזבאללה להקים בגולן בסיסי ירי הדומים לבסיסיו בדרום לבנון האופוזיציה הסורית בהנהגתו תחייב בפני ישראל על הסרת האופציה הצבאית, ותפעל לכינון הסכם שלום עמה לאחר עליית ממשלה לגיטימית בסוריה, בכפוף להסדר ברמת הגולן;
אשר לגורלה של רמת הגולן במסגרת הסכם השלום העתידי בין הצדדים, הותיר אל-לבואני מידה של עמימות לגבי פרטיו המדויקים של ההסדר המוצע. בראיון ליומון “אל-ערב” רמז כי מוטב לאופוזיציה הסורית לוותר על הגולן בתמורה לשיתוף פעולה ישראלי בהפלת המשטר, או “למכור אותו” לישראל כלשונו, מאשר להפסיד את כל סוריה.[i]
בקצרה, סוכן של האימפריאליזם לעילא, מבקש לכופף את המאבק כנגד אסד לצרכים של ארצות הברית וישראל. אין זה אומר שלא צריך לתבוע לפתוח את שערי מדינת ישראל בפני פליטים סורים ועוד יותר לפני הפליטים הפלסטינים שגורשו בידי ישראל ב-47-8. כמובן, שישראל הבורגנית הציונית לא תעשה כן והפתרון יבוא במסגרת של מדינה מסוג אחר דמוקרטית ואדומה.
לעומת המחנה הציוני ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו דוחה בכל תוקף כניסה של פליטים סורים לישראל בנימוקים הרגילים ואתם ניתן לשמוע מהממשלה הימנית בהונגריה על הסכנה הדמוגרפית.
“ישראל היא מדינה קטנה מאוד, אין לה עומק דמוגרפי וגיאוגרפי, ולכן אנחנו חייבים לשלוט על גבולותינו, גם נגד מסתנני העבודה הבלתי חוקיים וגם נגד מחוללי טרור. כך עשינו בגבולנו עם סיני ובלמנו את ההסתננות משם”[ii].
אין זה אומר שבזיכרונו של נתניהו לא עולים פליטי החרב היהודים של מלחמת העולם השנייה. בימים האחרונים הוא אמר: “יש לנו כבר זיכרון היסטורי מה קרה כשבאירופה סימנו מוצרים של יהודים”. נכון הוא לא התכוון לפליטים הפלסטינים שישראל גירשה ב47-8 גם לא לפליטים הסורים – הוא התכוון למוצרים של המתנחלים שגנבו בחסות המדינה אדמות פלסטיניות שישראל כבשה ב-67 בהמשך לכיבוש של 48. הייתה זו תגובתו להחלטה של הפרלמנט האירופאי ברוב גדול של 525 תומכים מול 70 מתנגדים לסמן את המוצרים של המתנחלים.
אין הפרלמנט האירופאי מונע מהסבל של הפלסטינים שכן אם היה מונע מהסבל כבר מזמן היו מדינות אירופה מפסיקות את תמיכתן הפוליטית והצבאית בישראל. המאבק של העם הפלסטיני שלא נכנע ולא נשבר למרות הדיכוי הוא שמניע אותן כאשר הן מחפשות פתרון במסגרת הכנעתו של העם הפלסטיני לסדר האימפריאליסטי שהן מבקשות לכונן מחדש בתקופה שסדר זה מתפורר.
אנשי הימין הטוענים כי החלטה זו של הפרלמנט האירופאי היא צעד לקראת חרם על ישראל צודקים בטענתם. אנו גם מבינים שחרם ממשי על ישראל יהיה צעד לקראת מלחמה שכיום בוודאי שאינה עומדת על סדר היום ההיסטורי ועל כן גם לא מדובר בפרלמנט האירופאי על חרם טוטאלי נגד ישראל, אלא על חרם מוגבל.
כמרקסיסטים מהפכנים אנו מעוניינים בפעולות של האיגודים המקצועיים, אנשי האקדמיה, צרכני המזון לפעול כנגד הדיכוי של העם הפלסטיני מהים ועד הנהר אולם לא נתמוך בחרם של מדינות אימפריאליסטיות צבועות כנגד מדינת ישראל האימפריאליסטית כשם שלא היינו תומכים במלחמה בין אירופה לישראל בשום צד אלא במדיניות הפיכת המלחמה האימפריאליסטית למחמה של מעמד הפועלים והעניים כנגד ההון והשלטון. “מלחמה בארמונות שלום לבקתות”. מצד שני אנו גם לא נתנגד לחרם זה שכן התנגדות לו היא תמיכה בישראל. העמדה הנכונה היא לעודד את תנועת ה-BDS והימנעות בעמדת הפרלמנט האירופאי.
אופיר וינטר בכיר באופוזיציה הסורית בקריאה פומבית להיעזר בישראל 30/5/2014המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
[ii] NANA נתניהו על קליטת פליטים: “ישראל מדינה קטנה מאוד, חייבים לשלוט על גבולותינו” 06/09/2015
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1146856