נמאס ממחאות סמליות! למען מאבק עממי ממשי!
«הסקת מסקנות ושינוי כיוון הכרחי«
ה-30 למרץ – יום האדמה – הפך לסמל המאבק ההמוני של הפלסטינים, אזרחי מדינת האפרטהייד הציונית, כנגד הנישול והדיכוי. השאלה הניצבת לפני הפעילים הפוליטיים המתנגדים לדיכוי ולמתקפה על רמת החיים ועל הזכויות הדמוקרטיות היא כיצד ניתן להפוך סמל חשוב זה למאבק מנצח. לשם כך יש להסיק מסקנות מהפכניות מהמצב הפוליטי העולמי האזורי והמקומי. אם לא נוציא מסקנות ונפעל לפיהן ימשיך יום האדמה להיות מאבק סמלי בלבד.
ביום האדמה בשנת 2013 הזהרנו כי המאבקים האדירים המתרחשים ברחבי העולם למען זכויות דמוקרטיות, חייבים להפוך למאבק למען מהפכה סוציאליסטית בהנהגת מפלגות פועלים מהפכניות, ולא הבורגנות האימפריאליסטית ומשרתיה יקימו בתגובה משטרים טוטליטריים ואף פשיסטיים ויסכנו בכך את המשך קיום האנושות.
נאמר לנו כי אנו חולמים, כי אנו מנותקים מהמציאות וכי הדרך מוליכה למאבק בשלבים קודם כל מהפכה דמוקרטית ורק בשלב ההיסטורי הבא אולי תתכן מהפכה סוציאליסטית. השנה ניתן לראות עד כמה צדקנו כאשר כתבנו זאת. במצרים, לב העולם הערבי, המהפכה הדמוקרטית בה השתתפו מיליוני בני אדם שדרשו לחם ודמוקרטיה הגיעה בשלב זה למבוי סתום. הממשלה של האחים המוסלמים שהייתה מכשול למהפכה הדמוקרטית הופלה בהפיכה צבאית ובמקומה עלה שלטון הגנרלים הפרו-אימפריאליסטים רווי הדם שהחזיר את מצרים לתקופה של מובארכ. בסוריה המשטר הרצחני של אסד ממשיך לטבוח בבני עמו.
המהפכה הדמוקרטית לא ניצחה בשום מקום. הסיבה לכך פשוטה – בתקופת שקיעת הקפיטליזם, המעמד הבורגני החלש, במדינות שלא עברו את המהפכה הדמוקרטית, חושש מאוד מאפשרות שהמאבק ההמוני ייצא משליטתו ויפרוץ את הדרך למהפכה סוציאליסטית. חשש זה גובר על החשש מהשליטה של האימפריאליסטים, הזורקים לו פרורים מסופר-הניצול של המוני העם.
דוגמא ברורה אחרת המעידה על אופייה של התקופה בה אנו חיים היא האירועים באוקראינה, שם ממשלה פשיסטית עלתה לשלטון בתמיכת המערב האימפריאליסטי בהנהגתה של ארצות הברית. באותה עת, רוסיה האימפריאליסטית של פוטין השתלטה על קרים. כתוצאה מהתחדדות הסתירות שבין האימפריאליסטים השונים, קיימת סכנה כי הסתירות בין המעצמות האימפריאליסטיות במאבקן על השליטה על שווקים, חומרי גלם וכוח עבודה סופר-מנוצל תביא בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית. ריסוקה של ברית המועצות על ידי ההנהגה הסטליניסטית המסואבת, והעדר הנהגה מהפכנית של מעמד הפועלים פתחה, כפי שאנו רואים היום, את השער לעליית הממשלה הפשיסטית באוקראינה ולהתחזקות מפלגות הימין הקיצוני לא רק במזרח אירופה, אלא במדינות אירופה המערבית, כמו למשל יוון.
«מצב השמאל באזור«
תנועות השמאל באזור נושאות גם הן באחריות לכישלון המהפכות. במצרים, תנועות ומפלגות השמאל סירבו ליישם את האמור לעיל, המשקף את תקפותה של תיאוריית המהפכה המתמדת של המהפכן, ממנהיגי המהפכה הרוסית, ליאון טרוצקי. כתוצאה מכך, הן הזדנבו אחר כוחות הבורגנות והבורגנות הזעירה, במקום להיאבק להקמתה של מפלגת פועלים מהפכנית הנלחמת למען מהפכה סוציאליסטית.
בסוריה, המפלגה הקומוניסטית הכניעה את מעמד הפועלים למשטר הסורי ומנעה ממנו התארגנות עצמאית מהפכנית. היא ממשיכה במדיניות זאת כאשר היא תומכת במשטר הדמים בטענה שהוא נאבק כנגד האימפריאליזם. זאת בעוד הוא נהנה מתמיכת האימפריאליזם הרוסי והסיני ואילו המערב מסרב לחמש את תנועת ההתנגדות שברובה אסלאמיסטית, ובכך מחזק את משטרו של אסד. קבוצות שמאל אחרות מסרבות לעשות חזית צבאית עם האיסלמיסטים בטענה שהם ריאקציונרים. זה נכון שההנהגה האסלמיסטית ריאקציונית, אולם האויב היותר מסוכן כיום הוא משטרו של אסד. שמאל מהפכני היה משתתף במאבק הצבאי נגד אסד, אך נאבק על הנהגת התנועה, שהינה חלק מהמהפכה הדמוקרטית הבלתי גמורה, במטרה להשלימה במהפכה סוציאליסטית.
למרות נסיגות אלו, הזעם של ההמונים בכל רחבי העולם יכול להתפרץ מחדש וברמה גבוהה יותר. עלינו להכין את עצמנו להתפרצות זאת ולהסביר ללא לאות תוך השתתפות בכל מאבק ולו חלקי כי הדרך היחידה למחוץ את הפשיזם ולמנוע מלחמת עולם שלישית היא מהפכה סוציאליסטית. בניגוד לקבוצות שמאל התומכות ברוסיה, או בממשלה הפשיסטית באוקראינה, אין למעמד הפועלים כל אינטרס לתמוך לא בממשלה הפשיסטית ולא ברוסיה האימפריאליסטית. הצורך הוא להתנגד לשני כוחות ריאקציונרים אלו על בסיס פרוגראמה מהפכנית למען אוקראינה סוציאליסטית כחלק מפדרציה סוציאליסטית של כל אירופה וכחלק ממהפכה עולמית.
«כשהימין מתחזק זה אומר שישראל נחלשת«
באותה עת אנו עדים להתחזקות הימין בישראל המבקש לחסל כל גילוי של ביקורת על הפשעים שישראל מעוללת לעם הפלסטיני. ישראל מחריפה את הדיכוי של העם הפלסטיני גם בגבולות 67 כאשר קורבן בולט לרדיפה הפוליטית הוא ח”כ מחמד ברכה. ברכה הורשע בתקיפה, בעוד הוא מגן על אורי אבנרי, בהפגנה שנערכה לפני שבע וחצי שנים בזמן מלחמת לבנון השנייה. בעזה ובגדה המערבית ישראל רוצחת בדם קר את מתנגדי הכיבוש והיא מחממת את הגבולות עם לבנון וסוריה כאשר היא ממשיכה לאיים במלחמה נגד אירן. הדיכוי הגובר הוא תוצאה של בידודה הגובר של ישראל בעולם. שליטי ישראל פונים היום רק לתמיכה של הימין האיסלמופובי בעולם, התומך בדיכוי העם הפלסטיני.
בידודה של ישראל מתבטא לא רק בהעמקת החרם על ישראל על ידי תנועת החרם העולמית באוניברסיטאות ועל ידי האיגודים המקצועיים, אלא אף התפרסם כי המועצה לזכויות אדם של האו”ם בז’נבה עומדת להצביע על חמש החלטות גינוי אנטי-ישראליות, שאחת מהן כוללת קריאה לעידוד חרם והסטת השקעות מההתנחלויות. אין מה לסמוך על גינוי זה משום שהאו”ם הוא זרוע של האימפריאליזם התומך, למרות הביקורת הנשמעת לפעמים, בישראל חזקה המזוינת מכף רגל ועד ראש.
אולם עצם האפשרות שגוף זה יגנה את ישראל משקפת את העובדה כי ישראל נמצאת למעשה במצב בו היה משטר האפרטהייד של דרום אפריקה, אחותה התאומה של ישראל בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. בידוד זה הוא המוליך למתיחות מסוימת בין ארצות הברית של אובמה לישראל כאשר משטרו של אובמה, שבאופן יסודי תומך בישראל, מבין שעליו לקחת מרחק מסוים מישראל במטרה להמשיך לשלוט באזור. כדי להמשיך ולמצוץ את אוצרותיו הטבעיים כנפט ולשמור על עליונות אסטרטגית כנגד האימפריאליזם הרוסי והסיני. כתוצאה מכך, תכניות ישראל לפתוח במלחמה, בתמיכת ארצות הברית, נגד אירן קיבלו מכה, שכן ארצות הברית מעוניינת כיום להתקרב למשטר האיראני עקב היחלשות ישראל.
«המאבק הפלסטיני – לאן?«
אלו המקווים כי ארצות הברית תכריח את ישראל להקים מיני מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו ב-1967 ובכך יסתיים הדיכוי של העם הפלסטיני, מנותקים מהתנועה הממשית המוכתבת על ידי אינטרסים ויחסי כוחות מעמדיים. ארצות הברית כמו כל המדינות האימפריאליסטיות, היא אויב של מעמד הפועלים וההמונים, שרק הם יכולים לשנות את ההיסטוריה. הסתירות המעמיקות של השיטה הקפיטליסטית והסכנות הרבות שבמצב הנוכחי לצד האפשריות המהפכניות הקיימות, למרות הנסיגות, מחייבות אותנו לחשוב כיצד להכין ולארגן מאבק המוני ממשי ומנצח כחלק ממאבקו של כל העם הפלסטיני בכל השטחים בהן שורר אפרטהייד, מהים ועד הנהר.
מאבקו של העם הפלסטיני לחירותו הוא מאבק של גבורה המתרחש אל מול כוחה הצבאי האדיר של ישראל. שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית עם המדכא הציוני לא רק שמוליך להחרפת הדיכוי על ידי ישראל, אלא גם מקרב את האפשרות שהרשות הפלסטינית תקרוס, שכן ליותר ויותר פלסטינים ברור שהדיבורים על שתי מדינות לשני עמים אינם אופציה ממשית אלא רק מאפשרים לישראל להמשיך בנישול ובדיכוי בסיוע הרשות הפלסטינית.
ליותר ויותר פלסטינים ברור כי אין פתרון אלא במסגרת מדינה אחת שתחליף את מדינת האפרטהייד הציונית מהים עד הנהר. אולם כדי שהמאבק לשחרור לאומי וחברתי ינצח, יש הכרח באינתיפאדה עממית חדשה שתתחיל כמאבק כנגד הדיכוי הלאומי. אך כדי לנצח היא חייבת להפוך למאבק מהפכני להקמת מדינת פועלים מהים ועד הנהר. בהקשר זה כדאי לזכור כי ההישגים הממשיים של העם הפלסטיני, כולל ההכרה בכך שהוא עם בעל זכות הגדרה עצמית בארצו, הם תוצאה של המאבק העממי בזמן האינתיפאדה הראשונה, אשר חוסלה בהסכמי אוסלו שהפכו את הרשות הפלסטינית למשת”פית.
כיום דעת הקהל העולמית ניצבת לצד עצמאות העם הפלסטיני. אולם שליטי ישראל מסכלים את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני אפילו במיני מדינה, חסרת עצמאות ממשית, משום שהם מבקשים לשמר את שלטון ישראל על כל הארץ מהים ועד הנהר. על כך מעידה הבנייה המסיבית בשטחים שנכבשו ב-1967. מסיבה זו, כל הדיבורים על מימוש הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני במסגרת שתי מדינות אינם אלא אשליה מסוכנת המחלישה את ההתנגדות לדיכוי ולנישול. כל זמן שישראל קיימת העם הפלסטיני ימשיך להיות מדוכא.
ממשלת ישראל, במטרה להמשיך את הכיבושים של 1948 ושל 1967, מבצעת ספין שקוף כאשר היא דורשת מהעם הפלסטיני לא רק להכיר במדינת ישראל אלא להכיר בה כמדינה יהודית. דהיינו, שהיא מדינה של כל היהודים בעולם. דרישה זו לא רק שוללת את הזכויות הדמוקרטיות של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, אלא באה להבטיח כי הפליטים הפלסטינים שגורשו מארצם לא יחזרו. היא מעידה עד כמה העמדה של מדינה יהודית ודמוקרטית אינה אלא סיסמה אנטי-דמוקרטית שנועדה למנוע אפילו הקמת מדינת בנטוסטן על 20 אחוז משטחי הארץ, תוך האשמת הפלסטינים בכך שאינם רוצים בשלום. אילו ארצות הברית הייתה מכריזה על עצמה כמדינה דמוקרטית ונוצרית אזרחי ארצות הברית היהודים, כמו כל בני האדם בעלי ערכים דמוקרטיים, היו אומרים ובצדק כי זוהי עמדה אנטי-דמוקרטית השוללת את המעמד השווה של אזרחי ארצות הברית שאינם נוצרים.
זה עניין של זמן בלבד לפני שתפרוץ אינתיפאדה חדשה המכוונת לא רק כנגד שליטי ישראל אלא כנגד הרשות הפלסטינית, המשתפת פעולה עם האימפריאליסטים, כולל ישראל. הסכנה היא שהיא תפרוץ באופן לא מוכן ולא מאורגן ותדוכא דיכוי עקוב מדם.
האינתיפאדה החדשה תנצח אם תפיק את הלקח של האינתיפאדות הקודמות – עליה לכלול את כל שדרות החברה הפלסטינית המדוכאת: פועלים, פלאחים, אנשי עסקים זעירים, נשים וצעירים, מובטלים ותומכים יהודים של הפלסטינים, המבינים כי הדרך החוצה מהגיהינום-עלי-אדמות שיצרה המדינה הציונית ומשרתיה, עוברת דרך תמיכה במאבק המהפכני הפלסטיני. בתוך ישראל יש צורך לקרוא לראשי ועדת המעקב: ”נמאס ממחאות סמליות! גייסו את ההמונים למאבק ממשי!” מהו מאבק ממשי? כזה שמתחיל מנקודת מוצא אזורית וקושר את המאבק הפלסטיני עם המהפכה הערבית הבלתי-גמורה. מאבק פלסטיני מנצח יצית מחדש את אש המהפכה הערבית, שכדי לנצח בה חייבת להסתיים במהפכה שבראשה מעמד הפועלים המונהג על ידי מפלגות פועלים מהפכניות.
מטרת המהפכה בארץ חייבת להיות מדינת פועלים רב-לאומית בכל שטחי הארץ, כאשר אופייה הלאומי ישקף את העובדה שהפלסטינים, כולל הפליטים, הם הרוב. ההמונים הישראלים ייהנו בה מזכויות שוות והפועלים שילחמו לצד הפועלים הפלסטינים יהיו חלק מהמעמד השליט החדש. רק בדרך זו ניתן לצאת מביצת הדמים המאיימת לא רק על הפלסטינים אלא על הישראלים החיים במלכודת דמים. ישראל הולכת ונחלשת בדומה לארצות הברית, זה עניין של זמן בלבד עד שהיא תספוג תבוסה קשה באחת המלחמות הבאות שלה, ואין היא יכולה אלא ליזום מלחמות חדשות.
אנו מוכנים לפעול בשיתוף פעולה (תוך שמירה על חופש ביטוי וזכות הביקורת) עם כל ארגון או אדם שמוכן להיאבק למען אחת או יותר מהתביעות הבאות:
ישוחררו כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים!
לעצור את ”ייהוד” השכונות הפלסטיניות, הרס הבתים והטיהור האתני!
לבטל את חוק הקרקעות, חוק האזרחות, חוק השבות וכל 60 החוקים הגזעניים (שפירסם מרכז עדאלה) שמטרתם לדכא ולטהר את פלסטין מפלסטינים!
למען זכות שיבה מלאה לכל הפליטים הפלסטינים למולדתם!
למען הקמת רשת ועדות הגנה דמוקרטיות כנגד פוגרומים ומעשי לינצ’ ציוניים הן בפלסטינים והן בעובדים זרים!
למען הקמת רשת ועדי פעולה דמוקרטיים בשכונות, בערים ובכפרים, במקומות העבודה ובמוסדות ההשכלה!
הפקעת המפעלים והבנקים ללא כל פיצוי תחת פיקוח דמוקרטי של הפועלים!
למען מדינה אחת דמוקרטית מהים עד הנהר!
למען ממשלת פועלים ופלאחים מהים ועד הנהר!
למען מדינת פועלים מהים ועד הנהר כחלק מהפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון!
למען אינטרנציונל קומוניסטי חדש — האינטרנציונל החמישי!
«מי אנחנו?«
הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית היא ארגון קומוניסטי המחזיק במסורת המהפכנית של מרקס, אנגלס לנין וטרוצקי. אנו פועלים בפלסטין הכבושה (מדינת ישראל) במטרה להקים מפלגת פועלים מהפכנית שתשמש הנהגה אלטרנטיבית לכל המאבקים שהוזכרו לעיל ותוליך אותם, לשם שינוי, לניצחון. אם את/ה תומך/תומכת באופן מלא בעמדותינו כפי שנוסחו בכרוז זה – מקומך עמנו! הצטרף/י אלינו ותוכל/י לקחת חלק במאבק המהפכני וההנהגה המהפכנית לה זקוקים ההמונים בארץ על מנת לנצח! לארגון שלנו מסורת של שנים של פתיחות לביקורת, אשר מונעת קיבעון מחשבתי ומסייעת להתפתחות דפוסי המחשבה והפעולה שלנו. אם יש לך ביקורת, עצות, הצעות או שאלות שיש בהן בכדי לסייע לנו בתהליך זה – כתובת המייל שלנו פתוחה בפניך:
info@the-isleague.com