חבר הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית, ת’אא’ר אלהמשארי, מספר על:
השתתפותנו בתהלוכת אחד במאי 2013, בארגון של חד”ש ובשיתוף תנועות אחרות.
הגעתי למפגש כ-40 דקות לפני הזמן כדי לשתות קפה ולהתכונן. ישבתי בשולחן והתחלתי לדבר עם עמיתי לארגון. אחרי כמה דקות מתכנסים חבר’ה אדומים אל תוך בית הקפה ויושבים על השולחן שלידינו. הצענו להם לקרוא את הכרוז שהכנו, אחד לוקח את הכרוז ומתחיל לקרוא ברצינות, השני סורק את הכרוז תוך שתי שניות ועובר לפסקה האחרונה בכרוז ומתחיל לקרוא “אם אתה תומך באופן מלא בעמדותינו…” ומפסיק, “לא תומך”. כך מרבית החבר’ה האדומים מחד”ש וגם מחוץ לחד”ש התייחסו כשהצענו להם את הכרוז שלנו – בצורה הזאת או דומה. יש כאלה שרצו לקחת את הכרוז ולקרוא אותו אבל הם חששו שעמיתיהם במפלגה יראו אותם ואז יחשבו שהם נפתחים לרעיונות קומוניסטייםשונים ממה שיש להם. אין ספק כי במפלגה הקומוניסטית הישראלית ישנה אינדוקטרינציה קדושה שאין עליה ביקורת. להיות קומוניסט, כידוע, כרוך בזה שגם הדעות והרעיונות יהיו משותפים וזהים לכולם כאחד בלי אף סטייה בהשפעת רעיונות זרים, במיוחד המהפכניים שבהם, אשר מופקים כלקחים מההיסטוריה.
בדקות הראשונות של ההתקהלות הניפו את דגלי סוריה, קובה ופלסטין. שני אדומים מחד”ש עומדים אחד ליד השני עם שני דגלים אדומים בידם. אדום אחד אומר לעמיתו “למה מניפים את דגל סוריה?!” השני עונה לו, “ומה עם דגל פלסטין?!”. “גם את דגל פלסטין לא צריך להניף”, עונה הראשון.
בתור מפלגה שמגדירה את עצמה כאנטי-ציונית, הרמת דגל פלסטין צריכה לרמוז על כך שחד”ש רוצה לפעול כדי לבטל את הציונות מאדמת פלסטין – כל אדמת פלסטין, מהים עד הנהר. אך כל עוד השם ישראל הוא מעל ריבונות האדמה, וכל עוד יש עמיתים במפלגה המתנגדים להרמת דגל פלסטין, משמע שיש אנשים שנוטים להכחיש שהעם הפלסטיני עדיין נאבק אחרי 65 שנה של כיבוש, ויש אנשים שמעיזים עוד לטעון שהמאבק של ערביי 48 הפלסטינים נפרד מהמאבק של ערביי 67 הפלסטינים. עם זאת, אני מאמין שבסתר לבם, הפעילים הפלסטינים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית יודעים היטב, כי כל עוד יש ריבונות ציונית על אדמת פלסטין, תמשיך האפליה האתנית לנהל את החיים של כולנו. אנו, לא ניתן לזה לקרות. אנו מחזיקים במסר כי המאבקים כנגד הדיכוי הלאומי, הם חלק בלתי נפרד מהחיים של הפועלים. אנו לא הגענו רק כדי לציין יום של פועלים בלבד, אלא גם של פלאחים שבלי ציון החשיבות של האדמה שלהם, אין גם משמעות ליום הפועל העולמי.
בהמשך היו קריאות של “אמריקה ראש הנחש”, ו”אמריקה היא אם הטרור”, והשאלה שלי כאן מאוד מכריעה: האם ישראל לפי תפיסת העולם שלכם נחשבת כמדינת ייצוג של ארה”ב במזרח התיכון, כיוון שהיא נתמכת על ידיה, והאם אתם רואים בה מדינה אימפריאליסטית או לא?! אם כן, אז למה לא לצרף אותה לסיסמאות האנטי אימפריאליסטיות שלכם, ואם לא, אז למה היו קריאות של “הימין המשתולל סכנה לישראל”? אם זה רק יום הפועלים העולמי, אז למה לא היו קריאות נגד מר”צ שמצד אחד הם מזדהים כ”שמאלנים” ומצד שני, הם יותר בורגניים מהימין.
כנראה שבסופו של דבר אחד במאי הפך, תחת ההנהגה הנוכחית, מלהיות יום מאבק עולמי מהפכני ליום רפורמיסטי, מאוד סלקטיבי ומעורפל, שלרוב נראה כאילו יש חלקיקי שאיפות של תקווה מהמדינה הציונית. אחרת איך ניתן להסביר את העובדה שמארגני הצעדה ניגשו אלינו וביקשו מאיתנו במפורש להוריד את השלטים שלנו, אשר נשאו את הסיסמאות: “למען פלסטין אדומה חופשית מהים עד הנהר”, “למען מדינת פועלים ופלאחים מהים עד הנהר?”
ת’אא’ר אלהמשרי