ה-30 למרץ – יום האדמה, הפך לסמל המאבק ההמוני של הפלסטינים, אזרחי מדינת האפרטהייד הציונית, כנגד הנישול והדיכוי. כעת עלינו לחשוב כיצד להפוך את המאבק הסמלי למאבק המוני ממשי, חלק ממאבקו של כל העם הפלסטיני בכל השטחים בהן שורר אפרטהייד מהים ועד הנהר.
בעוד אנו מציינים את יום האדמה בנצרת בנוחות יחסית, צעירים מסכנים את חייהם בגדה המערבית כאשר הם נאבקים כנגד הדיכוי בידי חיילי הכיבוש והמתנחלים. זהו מאבק של גבורה המתרחש אל מול כוחה הצבאי האדיר של ישראל, הנתמכת על ידי אובמה וגם אימפריאליסטים אחרים. שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית עם המדכא הציוני גם הוא אינו מסוגל יותר למנוע אינתיפאדה עממית חדשה. הרשות אינה שונה משלטונו של מובארק ובן עלי, ולכן היא פוחדת מ”אביב פלסטיני”.
האינתיפאדה החדשה תנצח אם תפיק את הלקח של האינתיפאדות הקודמות – עליה לכלול את כל שדרות החברה הפלסטינית המדוכאת: פועלים, פלאחים, אנשי עסקים זעירים, נשים וצעירים, מובטלים ותומכים יהודים של הפלסטינים, המבינים כי הדרך החוצה מהגיהינום שיצרה המדינה הציונית ומשרתיה – הבורגנים הפלסטינים – עוברת דרך תמיכה במאבק המהפכני הפלסטיני. בתוך ישראל יש צורך לקרוא לראשי ועדת המעקב: “הפסיקו לשבת על הידיים ולהסתפק במחאה סמלית, גייסו את ההמונים למאבק ממשי!” מהו מאבק ממשי? כזה שמתחיל מנקודת מוצא אזורית וקושר את המאבק הפלסטיני עם המהפכה הערבית, תוך הכרה במעמד הפועלים ככוח החברתי היחידי שיכול להוביל אותה לניצחון.
לקחי ה”מהפכה הערבית”
“המהפכה הערבית”, (הידועה בתקשורת הבורגנית כ-“אביב הערבי”) מתרחשת על רקע משבר 2008של השיטה הקפיטליסטית העולמית, העמוק ביותר מאז 1929. משבר זה נוצר משום שכוחות הייצור בשליטת הבורגנים חנוקים על ידי המונופולים (טייקונים). מונופולים אלה מעסיקים כוח עבודה חברתי עצום, בעוד הבעלות על העושר בידי קומץ משפחות. חוסר האפשרות של בעלי ההון במדינות האימפריאליסטיות לפתח את כוחות הייצור, משום נפילת שער הרווח, מאלץ את הבורגנות לסחוט את אותם הפסדים מכיסיהם של המוני הפועלים, מעמד הביניים הנמוך והעניים במדינות האימפריאליסטיות. במקום להשקיע בפיתוח כוחות הייצור, בעלי ההון מבזבזים את רווחי הענק בצריכת ראוותנית, בהימורים בבורסה וכמובן, באמצעי דיכוי צבאיים מתוחכמים. במקביל, האימפריאליסטים מנסים לשמר רווחים באמצעות התקפות צבאיות על עמים מדוכאים שאת אוצרות הטבע שלהם הם חומדים – באפגניסטן, במאלי. והיכן שאינם מסוגלים בינתיים לתקוף, הם מאיימים במלחמה (על צפון קוריאה ועל איראן) תוך ציפייה שממשלות אלה תתכופפנה ותסכמנה להשלים מכיסיהן ועל חשבון ההמונים שלהן את הקופות הריקות, העמוסות בחובות של האימפריאליסטים.
מול ההתקפה של בעלי ההון ניצבים המוני הפועלים והמדוכאים במדינות שונות ובמיוחד בולט המאבק של המוני הפועלים, הפלאחים ומעמד הביניים הנמוך במדינות ערב; בהודו, 100 מיליון פועלים יצאו בחודש שעבר לשביתה כללית בפעם השלישית; ביוון, בבריטניה ובעוד מדינות באירופה המערבית והמזרחית ובמיוחד בולט המאבק המהפכני בבולגריה.
מתקפה זו של בעלי ההון ומצד שני המאבק הגואה של המוני הפועלים והפועלות, וההמונים המדוכאים מעיד על כך שאנו חיים בתקופה של מהפכות, מהפכות-נגד ומלחמות אימפריאליסטיות. מהפכה סוציאליסטית היא לא רק אפשרית בתקופה זו, אלא הכרחית, שכן אם המהפכה הסוציאליסטית לא תנצח הבורגנות האימפריאליסטית ומשרתיה יקימו משטרי דמים ואף משטרים פשיסטיים, ויסכנו את המשך קיום האנושות במלחמות הרסניות והרס הסביבה.
המהפכה הערבית החלה ב-2011 במאבקים דמוקרטיים המוניים כנגד משטרי הרודנות הפרו- אימפריאליסטיים בתוניסיה ולוב, משם עברה למצרים והגיעה ב-15 למרץ לפני שנתיים לסוריה. המהפכה נכנסה בחודשים האחרונים לשלב השני שלה. אם בשלב הראשון הנאיבי היו אשליות ביחס לתפקיד של מפלגות אופוזיציה שהגיעו לשלטון באמצעות בחירות כאלנהדה בטוניס והאחים המוסלמים של מורסי במצרים, הרי עתה, בשלב השני של המהפכה, הניסיון של המאבק הוכיח שמפלגות אלו הן הנהגות פרו-אימפריאליסטיות המהוות מכשול בדרכם של ההמונים לדמוקרטיה.
כדי שהמהפכה הערבית תנצח יש צורך בהנהגה שונה מאוד. הלקח הוא שהנהגות זעיר בורגניות או בורגניות, בין אם חילוניות או דתיות, אינן מסוגלות להביא לניצחון על השליטים האימפריאליסטיים. כדי לנצח במאבק לזכויות הדמוקרטיות יש הכרח במאבק מהפכני סוציאליסטי מנצח. רק בהנהגת פועלים מהפכנים ניתן לאחד את ההמונים, ללא כל קשר למוצא האתני והדתי שלהם: לאחד בברית אחווה את הפלאחים, אנשי העסקים הזעירים, הנשים והצעירים הסובלים מדיכוי, במיוחד בשיטה הקיימת, בתמיכה במעמד הפועלים, המעמד המהפכני העקבי שרק לו יש אלטרנטיבה לקפיטליזם המסואב.
אלטרנטיבה זו תתחיל בבנייתה של חברה בה הכלכלה מייצרת עבור הצרכים של ההמונים ולא עבור רווחי בעלי ההון, הנשלטת באופן דמוקרטי על ידי העובדים עצמם. לשם כך, יש צורך במהפכה מנצחת של מעמד הפועלים בראש ההמונים החמושים, אשר תשליך את מנגנון הדיכוי של הבורגנות (הצבא, המשטרה, בתי הכלא, בתי המשפט) ותקים את מנגנון השליטה של הפועלים ובני בריתם – הרוב בחברה. מנגנון זה יגבש צורה של מועצות מקומיות של פועלים ופלאחים המצביעות ובוחרות נציגים למועצות אזוריות, וכן הלאה – כאשר הוועד המרכזי של המועצה העליונה הוא הממשלה. שלטון המועצות יהיה מוגן באמצעות הכוח החמוש של ההמונים עצמם ולא של צבא סדיר כנהוג כיום.
עמדתנו בסוריה
כמהפכנים אנו תומכים במאבק החמוש כנגד משטרו של אסד, גם כאשר הוא נשלט על ידי כוחות אסלאמיסטיים. זאת, מבלי שאנו נותנים להם – תומכי קפיטליזם בחסות האסלאם – גרם אחד של תמיכה פוליטית. לדעתנו, רק מעמד הפועלים יביא לפתרון. לרוע מזלם של ההמונים בסוריה, בעוד פועלים רבים משתתפים במאבק כנגד המשטר הרצחני כבודדים, הרי שכמעמד הם עדיין מוחזקים כשבויים בשליטת מפלגת הבעת’, דרך האיגודים המקצועיים. מצב זה הוא אשמתם של הסטליניסטים של שתי המפלגות הקומוניסטיות בסוריה, הממשיכות לתמוך בחזית הבעת’יסטית במקום בעצמאות מעמד הפועלים. כדי לנצח יש להקים בסוריה ארגון מהפכני הנאבק קודם כל למען עצמאות מעמד הפועלים החמוש בפרוגראמה מהפכנית. בנוסף, אנו תומכים באפן מלא בקמפיין איסוף התרומות של קבוצת “שבאב אלתע’ייר” למען הפליטים הפלסטינים שנמלטו מכוחותיו של רוצח ההמונים – בשאר אלאסד. אנו קוראים לפועלים בכל העולם להתאחד למען המהפכה הסורית ולארגן משלוחי מזון, תרופות ונשק לפועלים, הפלאחים והמדוכאים בסוריה הנאבקים למען חירות ודמוקרטיה.
המאבק למען הזכויות הדמוקרטיות והפרספקטיבה של המהפכה המתמדת בפלסטין
בפלסטין המאבק למען הזכויות הדמוקרטיות יכול לנצח כאשר מעמד הפועלים הפלסטיני, אליו יחברו חלק מהפועלים היהודים שיתנתקו מהציונות, ופועלים מהגרי עבודה, יעמוד בראש המאבק ההמוני למען התביעות הדמוקרטיות ויממש זכויות אלו במהפכה סוציאליסטית מנצחת. זוהי הפרספקטיבה של המהפכה המתמדת של לאון טרוצקי. המאבק למען רפובליקה פלסטינית מבחינת אופייה הלאומי, מהים עד הנהר, יכול לנצח רק כאשר תוכנו המעמדי של מאבק זה, באופן מודע, יהפוך למאבק למען מדינת פועלים ופלאחים מהים עד הנהר. הוא ינצח כחלק מהמהפכה באזור כולו.
אנו מוכנים לפעול בשיתוף פעולה (תוך שמירה על חופש ביטוי וזכות הביקורת) עם כל ארגון או אדם שמוכן להיאבק למען אחת או יותר מהתביעות הבאות:
ישוחררו כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים!
יבוטל מייד המשפט כנגד תושבי שפעמר שהגנו על עצמם מפני רוצח פשיסט!
לעצור את “ייהוד” השכונות הפלסטיניות, הרס הבתים והטיהור האתני!
לבטל את חוק הקרקעות, חוק האזרחות, חוק השבות וכל 60 החוקים הגזעניים (שפירסם מרכז עדאלה) שמטרתם לדכא ולטהר את פלסטין מפלסטינים!
למען זכות שיבה מלאה לכל הפליטים הפלסטינים למולדתם!
למען הקמת רשת ועדות הגנה דמוקרטיות כנגד פוגרומים ומעשי לינצ’ ציוניים הן בפלסטינים והן בעובדים זרים!
למען הקמת רשת ועדי פעולה דמוקרטיים בשכונות, בערים ובכפרים, במקומות העבודה ובמוסדות ההשכלה!
למען מדינה אחת דמוקרטית מהים עד הנהר!
למען ממשלת פועלים ופלאחים מהים ועד הנהר!
למען מדינת פועלים מהים ועד הנהר כחלק מהפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון!
למען אינטרנציונל קומוניסטי חדש—האינטרנציונל החמישי!
מי אנחנו?
הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית היא ארגון קומוניסטי המחזיק במסורת המהפכנית של מרקס, אנגלס לנין וטרוצקי. אנו פועלים בפלסטין הכבושה (מדינת ישראל) במטרה להקים מפלגת פועלים מהפכנית שתשמש הנהגה אלטרנטיבית לכל המאבקים שהוזכרו לעיל ותוליך אותם, לשם שינוי, לניצחון. אם את/ה תומך/תומכת באופן מלא בעמדותינו כפי שנוסחו בכרוז זה – מקומך עמנו! הצטרף/י אלינו ותוכל/י לקחת חלק במאבק המהפכני וההנהגה המהפכנית לה זקוקים ההמונים בארץ על מנת לנצח! לארגון שלנו מסורת של שנים של פתיחות לביקורת, אשר מונעת קיבעון מחשבתי ומסייעת להתפתחות דפוסי המחשבה והפעולה שלנו. אם יש לך ביקורת, עצות, הצעות או שאלות שיש בהן בכדי לסייע לנו בתהליך זה – כתובת המייל שלנו פתוחה בפניך: info@the-isleague.com