יוסי שוורץ לס”א (סניף RCIT בישראל, פלסטין הכבושה) 04.06.2025
ד”ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, כתב היום מאמר הממחיש עד כמה ישראל מבודדת:
“כך הופכת ישראל למדינה מצורעת
ישראל אינה יכולה להמשיך להאשים את השפל הבינלאומי בדיפלומטיה ציבורית גרועה או בנטיות אנטישמיות – טיעונים שמפנים עורף למראה המשקפת תדמית של מדינה ללא אסטרטגיה מסודרת, למעט סיסמאות של ניצחון מוחלט ומלחמה נצחית.
כמו בהתאבדויות קלאסיות, ישראל מגיבה לאתגרים ההולכים וגדלים שמציבה המערכת הבינלאומית בפגיעה עצמית. בעקבות כינוס הוועידה הצרפתית-סעודית בעצרת הכללית של האו”ם [17 ביוני], שבו מתוכננת הכרה בינלאומית רחבה במדינה פלסטינית, מזהירה ישראל כי תנקוט צעדים חד-צדדיים, ובראשם סיפוח שטחים ביהודה ושומרון. מעבר להגברת הבידוד הבינלאומי (העמוק ממילא) וערעור היחסים עם העולם הערבי, כולל מחיקת האפשרות לנורמליזציה עם ערב הסעודית, “שוט הסיפוח” מחזק את האפשרות למימוש תרחיש המדינה האחת – האיום הגדול ביותר על החזון הציוני כיום.
ההתמקדות הישראלית במלחמה בעזה והעימותים הקשים מבית מקשה על זיהוי תנועה טקטונית שלילית המתרחשת במערכת הבינלאומית וצפויה ליפול על ישראל כצונאמי בתקופה הקרובה. ידידיה הגדולים ביותר, ובראשם גרמניה, איטליה והולנד, מתקשות להגן על מהלכיה, ובמיוחד על המלחמה בעזה, שאיש אינו מסוגל להבין את מטרתה האסטרטגית, במיוחד כשהיא מלווה בהצהרות ברוח ההרס, הכיבוש והריסוק של שרי הממשלה. כך נוצרת תדמית של מדינה קיצונית ולא מאוזנת שאינה מתחשבת בשיקולים בינלאומיים ומשתוקקת להגשים חזון משיחי תוך הקפדה על הסיסמה “ולא ייחשבו הגויים”. כתוצאה מכך מתרחב השיח על חרם על ישראל וצמצום הקשרים עימה, והסיכון להפיכתה למדינה מבודדת הולך וגובר.
בישראל לא מבינים שזיכרון הטבח ב-7 באוקטובר הולך ונחלש בעולם, וקשה לראות בו הצדקה לפעולות הנוכחיות ברצועת עזה, שמלוות במראות שרוב הציבור הישראלי אינו חשוף להן, אך העולם רואה בהן השתקפות אותנטית של המערכה הנוכחית. ישראל אינה יכולה להמשיך להאשים את השפל הבינלאומי ביחסי ציבור גרועים או בנטיות אנטישמיות – טיעונים שמפנים עורף למראית-עין של מדינה ללא אסטרטגיה מסודרת, למעט סיסמאות של ניצחון מוחלט ומלחמה נצחית.
ברקע נמשכת הדבקות בתפיסה החדשה שאמריקה איתנו בכל תרחיש, שכבר הופרכה כשטראמפ הפתיע אותנו בדיאלוג עם איראן, בהסכם עם החות’ים, בשיחות עם חמאס ובמפגש עם א-שרע. זאת בנוסף להיאחזות הנואשת ב”חזון הריביירה העזתית”, שבה ישראל נותרה המדינה היחידה בעולם שנאחזת בפנטזיות על מדינות שיפתחו את שעריהן לעזתים – מה שפוגע גם במערכת הבינלאומית.
גם אם יקודם הסדרה בעזה בקרוב, ישראל עדיין מתמודדת עם האתגר ההולך וגובר מיהודה ושומרון, המתבטא בהכרה הבינלאומית הגוברת במדינה פלסטינית. הדבר ממחיש שוב כי מרכיב מרכזי בתפיסה שקרסה ב-7 באוקטובר ממשיך לקנן בתודעתם של מקבלי ההחלטות בישראל: ההנחה שניתן לשמור על יציבות אסטרטגית ולקדם נורמליזציה עם העולם הערבי גם ללא דיון, שלא לדבר על הכרעה, בסוגיה הפלסטינית. מאחר שלא חל שינוי בהרכב מקבלי ההחלטות, וקודם כל חקירת הפיאסקו של ה-7 באוקטובר, אין זה מפתיע שתפיסה זו, כמו רבות אחרות, נשמרה וממשיכה לגרום נזק.
מתברר שיכול להיות תרחיש גרוע יותר מאשר הישארות חמאס במתכונתו הנוכחית בעזה (לפחות לעת עתה), שהיא מלחמה שאינה נשענת על קונצנזוס פנימי ולגיטימציה חיצונית. בעוד ישראל ממוקדת במלחמה בעזה, מבלי לדמיין לציבור מה יהיו השלכותיה האסטרטגיות, חלום הנורמליזציה הולך ומתפוגג, ואין יכולת למקד מאמצים ולגייס תמיכה בינלאומית למאבק ב”תסביך אושוויץ” שטהראן מפתחת במרץ באמצעות תוכנית הגרעין שלה. ישראל אולי תכבוש את עזה, אבל היא תמצא את עצמה מול ארסנל גרעיני שמהווה איום קיומי ארוך טווח – ובו היא אמורה להתמקד” [i]
למען מדינה דמוקרטית חילונית אחת ליהודים הישראלים ולכל הפלסטינים כולל הפליטים!
למען מדינה אחת הנשלטת על ידי ממשלת פועלים הנתמכת על ידי הפלאחים!
הערת סיום:
[i] https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14391845